אנתרופולוג בריטי מאמין שההוביטים עדיין חיים ומסתתרים להם בג'ונגלים, לאחר שעצמותיהם של 13 יצורים דמויי הוביט נמצאו בפלורס, אינדונזיה, עוד בשנת 2003.
צוות מדענים שהגיע לפלורס, אי נידח באינדונזיה, חפר בפקדנות במערת ליאנג בואה החבויה בג'ונגל הלח. הם הגיעו לשם עם ציפיות נמוכות, במחשבה שאולי ימצאו כמה כלים פרימיטיביים, אך מה שהם מצאו שם לפני כ-19 שנים ניפץ אמונות ארוכות שנים סביב האבולוציה האנושית ועורר כותרות ברחבי העולם.
הצוות אסף בעדינות גולגולת קטנה מהאדמה ועמד פנים אל פנים מול מין חדש של בני אדם. פרופסור פיטר בראון מאוניברסיטת ניו אינגלנד, אוסטרליה, אמר אז שהוא היה פחות מופתע אם מישהו היה מוצא שם חייזר. שלד חלקי של נקבת יצור דמוי אדם שהתנשא לגובה של פחות מ-120 ס"מ הוצא מהקבר וקיבל מיד את השם "ההוביט", על שם ספר הפנטזיה של ג'. ר. ר. טולקין (ג'ון רונלד רעואל טולקין).
ההוביט האנושי קיבל את השם המדעי "הומו פלורסינסיס" (Homo floresiensis) ורבים סבורים שהוא חי בעבר לצד האדם המודרני, ההומו ספיינס. אולם פרופסור פיטר בראון מאמין שהשניים עדיין חיים זה לצד זה - והוא לא היחיד. מזה כמעט 20 שנה שמסתובבות שמועות על כך ש"ההוביטים" מעולם לא נכחדו ולמעשה ממשיכים לחיות להם בהרים הנידחים וביערות של מזרח אינדונזיה מזה עשרות אלפי שנים.
ד"ר גרגורי פורת', פרופסור בריטי לאנתרופולוגיה ואקדמאי לשעבר באוקספורד שיתף את הפרטים על מאמציו בניסיון לחשוף את המסתורין מאחורי ההוביטים האנושיים. הוא חשף כי נרשמו מספר לא קטן של תצפיות בידי למעלה מ-30 בני אדם שטענו כי ראו את ההוביטים, בין אם את הצאצאים הישירים של המין "הנכחד" ובין אם בני דודים שלהם.
זה אולי נשמע הזוי, כמו המיתוס על ביגפוט או המפלצת מלוך נס, אבל האפשרות שההוביטים שרדו מעולם לא בוטלה לחלוטין על ידי מדענים, ואכן, דיווחים של מיסיונרים שנשלחו לפלורס על "בני אדם קטנים דמויי קוף" מגיעים מאז שנות ה-20 ועד היום. הפעם האחרונה שבה ד"ר פורת', כיום בן 74, קיבל דיווח על תצפית של היצורים המסתוריים הייתה בשנת 2017, כאשר אישה בפלורס סיפרה שהבחינה בקוף-אדם חוצה את השדה.
עוד בנושא:
בשנת 2001 ד"ר פורת' ביקר את אנשי ליו, שבט עתיק של אנשים שחיים בבקתות מבודדות בפלורס, אלפי מטרים מעל פני הים. באותו טיול הוא שמע סיפורים רבים על היצורים שנצפו בידי המקומיים. התגלית של ההומו פלורסינסיס במערת ליאנג בואה שנתיים לאחר מכן "הפילה אותו לריצפה", הוא מספר, בעיקר כי זו תואמת את התיאורים שתושבי הכפר מסרו במשך עשרות שנים.
על פי הערכות, ה"הוביטים" הלכו זקוף ושקלו בסביבות ה-30 ק"ג. הם היו בעלי כפות רגליים גדולות, פנים דמויות אדם ומוח בגודל של בערך שליש מגודל של המוח שלנו. תווי שלד הקשורים ללעיסה והליכה קישרו אותם בבירור לסוג הומו (שפירושו אדם) ולמין סאפיינס (חכם). עם הזמן, מדענים רבים הגיעו למסקנה שההומו פלורסינסיס הצליח להשתמש בכלים ואף להבעיר אש. אנחנו - ההומו סאפיינס - התפתחנו לפני כ-200,000 שנה והתקיימנו בחלק מהזמן עם מיני "הומו" אחרים, כמו גם עם האדם הניאנדרטלי.
עצמותיהם של 13 ההוביטים שנחשפו במערת ליאנג בואה - האתר היחיד שבו נמצאו עצמות כאלה אי פעם - מתארכות את המין להתפתחותו לפני 190,000 עד ל-50,000 שנים, אם כי התמונה האבולוציונית אינה ברורה. עדיין לא ידוע מתי בדיוק הם נכחדו (אם בכלל) ובאיזה פרק זמן הם התקיימו לצד האדם המודרני.
מערות ההרים של האיים הנידחים של מזרח אינדונזיה הן עדיין טריטוריה שלא נחקרה מספיק ואין לדעת מה הן עשויות להכיל. "אף זואולוג שדה לא מחפש עוד דגימות חיות של ההומו פלורסינסיס", הוסיף ד"ר פורת', "אבל זה לא אומר שלא ניתן למצוא אותן".
לא כולם מתרשמים מהטענה הדרמטית של ד"ר פורת' ומומחים אחרים שחוקרים את ההומו הומו פלורסיינסיס סקפטיים לגבי האפשרות שהם שרדו.
"פלורס הוא אי בערך בגודל של קונטיקט (כ-15,000 קמ"ר) וחיים בו שני מיליון כיום שמפוזרים ברחבי האי", אמר ג'ון הוקס, פליאונתרופולוג מאוניברסיטת ויסקונסין, מדיסון, "באופן מציאותי, הרעיון שיש פרימט (קוף אדם) גדול שטרם נצפה על האי הזה ושרד בקרב אוכלוסייה שיכולה לקיים את עצמה הוא די קרוב לאפס", אמר הוקס ל- Live Science.
לעומתו ישנם חוקרים שדווקא מסכימים שהסיפור של ההומו פלורסינסיס וגורלם עדיין לוטים בערפל. מחקר חדש מציע את האפשרות ששינוי סביבתי משמעותי התרחש לפני כ-60 אלף שנים באתר שבו נמצאו המאובנים, וכי ייתכן שההוביטים - ובעלי חיים אחרים - פשוט עזבו את האזור בחיפוש אחר סביבה מתאימה יותר. אם זה נכון, העובדה שלא נמצאו עצמות בנות פחות מ-50,000 שנים לא מצביעה בהכרח על כך שקרובינו הנמוכים נכחדו אז, אלא שאולי הם פשוט נדדו מהמקום לאחר שהיער השתלט על השטחים הפתוחים. "כאשר הסביבה השתנתה ונהייתה מיוערת יותר, ההומו פלורסיינסיס כנראה עזב את אזור ליאנג בואה, ועבר בעקבות בעלי החיים אל שטחים פתוחים יותר באי", כתבה ד"ר יונת אשחר ממכון דוידסון לחינוך מדעי והוסיפה כי "ייתכן שההוביטים שרדו אלפי שנים לאחר ששרידיהם נעלמו מהמערה ואפילו אם הקבוצה שחיה באתר אכן מתה - ייתכן שקבוצות אחרות המשיכו לשגשג במקומות שעדיין לא נמצאו.