"נבחרת ישראל שיחקה במונדיאל 1970 במקסיקו נגד איטליה. המשחק הסתיים בתיקו 0:0 והיה לי משחק לא רע בכלל. אחריו הוזמנתי לשיחה עם סוכן שחקנים איטלקי ועם נציג של אינטר מילאנו. השוערים של אינטר אז היו איבנו בורדון ולידו ויארי. השאלה שלהם הייתה אם אני פנוי להגיע. אז זה לא היה עדיין מקובל, ביקשתי לשוב לישראל ולהחליט יחד עם משפחתי. הם הסכימו, אבל כאן אמא שלי טענה שאין לי מה לעשות בחוץ לארץ, עדיף להיות חבר בקואופרטיב דן. הייתי נאיבי, חסר ניסיון ונתתי לאינטר תשובה שלילית. הייתי 10 שנים חבר דן, נהג בכל הקווים בתל אביב".
בגיל 77, יצחק ויסוקר חי חיים מלאים ושלווים. הוא מטפל בנכסים שלו, חנות ושני מבני תעשייה, ובמקביל נפגש עם חברים מכל התחנות של חייו, מהילדות וחברת דן ועד, כמובן, הכדורגל. רק על דבר אחד הוא קצת מצטער - הפספוס של קריירה באירופה, ולא רק באינטר. הייתה לו פנייה גם מהמנג'ר האגדי של ליברפול בוב פייזלי.
"מכבי נתניה שיחקה באנגליה נגד ברייטון במעבר של משה גריאני לאנגליה", נזכר ויסוקר, "הפסדנו 1:2 במשחק הקשתות מהאגפים של הסגנון האנגלי אז, שהתאים לי. פייזלי הגיע לצפות במשחק, הוא נפגש איתי באותו ערב בבית המלון. הוא הציע לי לחתום כשוער לצדו של ריי קלמנס. השבתי בחיוב, אבל פייזלי ביקש להבהיר לי שהוא 'ממריא מחר לקנדה לפגוש שוער מרודזיה', איתו החל מו"מ. השוער הזה היה ברוס גרובלאר, קלמנס עבר לטוטנהאם ואני קיבלתי בנימוס מפייזלי תשובה שלילית . הייתה לי עוד קודם הצעה מנוריץ'. הם ביקשו תשובה במקום, אני ביקשתי שבועיים להחליט וזה ירד מהפרק".
אביו של ויסוקר נולד בפתח תקווה, אימו עלתה מטורקיה כילדה. סבו קופל היה ראש המועצה הדתית בפתח תקווה וממקימי בית הכנסת הגדול ברחוב חובבי ציון. אז איך החל הקשר שלו לכדורגל?
"אחי הבוגר יעקב, שהיה גדול ממני ב-14 שנים, היה השוער של הפועל פתח תקווה וסגל נבחרת ישראל . כילד הגעתי לכל משחקי הקבוצה והאימונים והסתובבתי נרגש סביב האח שלי וכל השחקנים - אורי קרני, שונשיין, יפת, וארון , קופמן , סטלמך, נהרי, הרצאבים ועוד גיבורי ילדות. כמובן שהגעתי לאימוני ומשחקי נבחרת ישראל והכרתי את כולם, מחודורוב וגלזר ועד גולדשטיין, מנצ'ל ורפי לוי. הגעתי לקבוצת הנערים של הפועל פתח תקווה, לא היה קל לבוא לשם ממקום מגורי בשיכון דן בתל אביב, שני אוטובוסים והליכה ברגל למגרש הפועל פתח תקווה הישן. התפקיד שלי בנערים היה חלוץ".
ובכל זאת, הפכת אחד מבכירי השוערים שלנו בכל הזמנים.
"השוער שלנו בנערים לא היה בתקופה טובה . אורי קרני אמר לי לעמוד בשער כי כאח של יעקב ויסוקר, 'בטוח שזה אצלי בגנים'. האמת ששמחתי מאוד".
בהמשך עלה לקבוצה הבוגרת. מי שפינה לו את המקום בשער היה לא אחר מאחיו יעקב. "המאמנים היוגוסלבים יובנוביץ' ומילושביץ' העלו אותי לבוגרים. בתחילת עונת 1963/64, אחרי 5 אליפויות רצופות, יעקב עבר לשחק בשמשון תל אביב. מיקי שיינפלד ואני הפכנו לשוערים. האמנתי שנזכה בתואר אליפות שישי ברציפות".
במחזור השלישי - משחק נגד הפועל תל אביב שנכנס להיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
"זה היה המשחק השלישי שלי בקבוצה הבוגרת, במגרש הישן שלנו ברחוב אברבנאל. בדקה ה-22 הפועל תל אביב הובילה 0:3 והחמיצה בשלומיאליות את הגול הרביעי שלה. באותם דקות חשבתי רק מה יקרה איתי, אני רק בן 18 וחצי, לאן נפלתי ואיך זה ייגמר. לפני הירידה להפסקה עשינו 1:3, אבל בחדר ההלבשה היה הלם, שקט מוחלט. סטלמך היה היחיד שדיבר ודרש שלא נפסיד. השווינו ל-3:3 ואז קשר הפועל תל אביב דני בורסוק הגיע לקו ה-16 עם כדור מקפץ מולי. אני הייתי באמצע הרחבה ובורסוק הקשית מעלי, בדרך לרשת . זינקתי לאחור, הייתי בקו ישר בגובה הקורה העליונה, זינוק השיא של חיי. הדרמה נמשכה, ביצענו מהפך וניצחנו 3:4".
באליפות הוא לא זכה באותה עונה, בה העולה החדשה הפועל רמת גן ביצעה את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורגל הישראלי. "הפסדנו להם במחזור ה-21, שבעה מחזורים לסיום. בדקה ה-81 הכדור היה בכיוון היציאה לחוץ מקו הרוחב. סטלמך ניסה למסור אלי, יצאתי קדימה והכדור עבר מעלי ושלמה לוי כבש את השער השני שלו, 2:3 לרמת גן".
פציעה קשה שלו החזירה את האח יעקב להפועל פתח תקווה לעונה ב-1964/5. "אליפות צה"ל באותם ימים הייתה כמו אליפות המדינה. שובצתי לנבחרת הנח"ל. במשחק נגד חיל האוויר, בהוצאת חוץ לרחבה, חלוץ שעריים וחיל האוויר פליישמן פגע לי בבעיטה ברגל, כמעט שבר אותה לשני חלקים. לקח לי כמעט שנה להחלים".
ויסוקר הפסיד פעמיים בגמר הגביע - ב-1968 1:0 לבני יהודה וב-1974 1:0 להפועל חיפה, משער בדקה ה-117. "עדיין האמנתי שלא אפספס הנפת גביע במהלך הקריירה שלי. זה קרה עם מכבי נתניה במאי 1978, בניצחון על בני יהודה 1:2. יש לי בארון הגביעים מדליית זהב".
את הבכורה בנבחרת ערך בדצמבר 1963, בסייגון נגד דרום וייטנאם. הנבחרת ניצחה 0:1, כולל הקפת ניצחון עם דגל הלאום. שלושה חודשים מאוחר יותר, במרץ 1964, הגיעו לפה הווייטנאמים. "45 אלף צופים באו והוכו בהלם. בעיטה חופשית מחוץ לרחבה של קאונג לחיבורים וגול של נון הדיחו אותנו מהמשחקים האולימפיים. אנחנו אלופים באשליות, מגמדים את היריב כי השתן עלה לנו לראש. שחקני וייטנאם לא רק נמוכים, הם שיחקו כדורגל טוב וריסקו לנו את החלום".
כעבור ארבע שנים העפיל עם הנבחרת למקסיקו, אבל שוב סבל מחוסר מזל ונשאר בבית בגלל פציעה. "צ'יריץ' היוגוסלבי שהעלה אותנו עזב, ואת התפקיד במקסיקו קיבל תחילה עמנואל שפר. יצאנו למחנה אימונים בסנט מוריץ להתרגל לאוויר הדליל שם. באחד האימונים לא נתתי לרובי יאנג לעבור אותי, זינקתי לו לרגליים וקרעתי את רצועות הכתף היעדרות של יותר מחצי שנה".
ב-1968 הוא גם הפך לגיבור יהדות איראן. "שיחקנו בגמר גביע אסיה בטהרן, הפסדנו 2:1 מגול בדקה ה-90 שלא היה ולא נברא. בסיום רצתי אחרי השופט נאטרגן מהודו. במעבר לקול הסטופקס על המרצפות של נעלי הכדורגל שלי שוטר איראני ענק בעל דרגות גבוהות ניסה לעצור אותי, דחפתי אותו מעלי והוא נפל. יהודי שראה את הסיפור העביר אותו לקהילה היהודית בטהרן. הם הפכו אותי לגיבור של הקהילה".
לשיא הקריירה הגיע, כמובן, בהשתתפות במונדיאל 1970. "הייתה חוויה ענקית. לא ידענו לפני זה כלום על הנבחרות שנגדן נשחק. כשהגענו היה הלם, המון צלמים ואנשי טלוויזיה וראיונות ללא הפסקה. זה לא מובן מאליו ששחקנים שלנו מדברים לטלוויזיה באיטליה, ופתאום אלפי הקילומטרים מישראל למקסיקו הופכים לסנטימטרים. לפני המשחק נגד איטליה הצצתי לחימום שלהם. השוער אלברטוזי עלה לחימום עם בגד ים סטריפ סליפ, כאילו הוא הולך לשחות בים. האיטלקים לא זלזלו בישראל, הם באו ליהנות".
ג'יג'י ריבה הבקיע, אבל הקוון מחבש, היום אתיופיה, הניף דגל. "שיחקתי טוב בהפסד 2:0 לאורוגוואי, נגד שבדיה הייתה לי פחות עבודה".
ב-1976 סגר מעגל. אחרי שהחמיץ את אולימפיאדת מקסיקו, במונטריאול הוא כבר השתתף. "הייתי קפטן נבחרת ישראל במשחקים בטורונטו ומונטריאול, תחת המאמן דוביד שווייצר . הגענו לשלב רבע הגמר והפסדנו לברזיל 4:1 אחרי 0:0 במחצית והופעות מכובדות מאוד".
אחרי האולימפיאדה סיים את פרק השוערות בנבחרת ישראל, מיוזמתו. "הבנתי שהם רוצים שיוז'י סורינוב יעמוד. שוחחתי עם דוביד ואמרתי לו שבמקום שיגרשו אותי, אני הולך לבד אחרי 13 שנים. פרשתי מנבחרת ישראל והאמת שלא ניסו לשכנע אותי להמשיך".
גם את הפועל פתח תקווה עזב. "אחרי שירדנו לליגה השנייה המשכתי, אבל חשתי שאני לא שם. גם הם סימנו שוער חדש, צעיר בשם ירון בראון. הייתה לי הצעה מהפועל כפר סבא, אבל אחרי פגישה זה נפל בגלל כסף, הם טענו שזה יקר להם".
הוא קיבל הצעות ממכבי תל אביב ומכבי נתניה. "נפגשתי עם מנהל מכבי תל אביב חיים 'לייבו' לייבוביץ' וקיבלתי הצעה טובה להגיע במקומו של סורינוב. פגישה אחרת הייתה עם רוני שר טוב, יצחק לנד וראובן פריזנר ממכבי נתניה. הבטחתי תשובה מהירה לשתי הקבוצות".
במאי 1977 צפה בחצי גמר הגביע וקיבל החלטה. "מכבי תל אביב הביסה את מכבי נתניה 1:6 בתצוגה של ויקי פרץ ובני טבק. ישבתי עם עצמי וחשבתי שלמכבי נתניה אוכל לעזור. במכבי תל אביב חשבתי שאבלע וזה לא יקדם לי את הקריירה".
בעונה הבאה זכה עם נתניה בדאבל ובגביע האינטרטוטו ואז, ב-1980, בעוד אליפות. "זו הייתה קבוצה אדירה ומדהימה. אני לא שחצן, אבל נתניה של אז עם התנאים של היום הייתה משתלבת חזק באירופה במפעלים הגדולים".
הפרישה הייתה בהכוח רמת גן. "המאמן אריה רדלר ביקש שאגיע לשחק שם. קיבלתי 10 אלפים שקלים מענק חתימה, אבל אחרי שלושה משחקים, עם מיעוט קהל דוחף, החזרתי את הכסף ופרשתי מכדורגל".
הוא עדיין נוסע לבקר במקומות שבהם שיחק. "ביקרתי עם אשתי וחברים במגרש בו שיחקתי בסייגון 1963 וזכרתי כל מדרגה בדרך לחדר ההלבשה. הייתי גם במגרש ברנגון בבורמה, שם שיחקתי ב- 1972. אני רוצה לסגור מעגל בטהרן. מעניין מתי אגיע לאיראן".