לפני למעלה מעשרים שנים נשא מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, נאום שזכה לכינוי "נאום קורי העכביש". בעיני, זהו נאום מכונן בהבנת התפיסה המעודכנת של יריבי ישראל את עוצמתה ואת פרדוקס החוסן הלאומי שהיא מגלמת במאה ה - 21.
התובנה הגלומה בנאום הזה היא אולי הכואבת ביותר ביחס לאפיון המגמות בחברה הישראלית וההשפעות שלהן על מעמדה של ישראל בזירה הגיאופוליטית. תיאורית קורי העכביש של נסראללה, עושה הבחנה בין העוצמה הצבאית של ישראלית כמעצמה לבין הרפיון והכרסום המתמשך בכושר העמידה של החברה הישראלית. ביחס הפוך למוכנות הגוברת וההתעצמות הבלתי פוסקת של צה"ל בהיערכות לעימות אזורי, החברה הישראלית, שבעה, עייפה ממלחמות ומוכנה פחות לתשלום המחיר של עימות על קיומה, עצמאותה וההגנה על האינטרסים החיוניים שלה. החוסן הלאומי שלנו, זה שתלוי בשרידות ומוכנות העורף ובלכידות החברתית - נשחק לממדים המהווים סכנה ממשית ליכולת ההישרדות של ישראל במרחב.
להתרחבות הפער החברתי, הירידה בערך הממלכתיות, התרחבות הלגיטימציה לזרמים עצמאיים מנוכרים למדינה ולמוסדותיה, הירידה בהשתתפות ובגיוס לשירות חובה - לכל אלה השפעה תורמת לירידה בכושר העמידה של החברה הישראלית. לצד אלה ישנם תהליכים נמשכים של אובדן מכנה משותף, הכיבוש, היחלשות הדמוקרטיה הישראלית ותהליכים גלובליים של מציאות חלופית, חומריות ואסקפיזם, אובדן מקורות סמכות והסתמכות ותרבות פייק המחלישים ממילא דמוקרטיות מפותחות.
התנהלות החברה הישראלית במהלך שנתיים של מגיפה עולמית היא תמרור אזהרה עצום, בוהק וכואב להמשך ההיחלשות של כושר העמידה של חלקים נרחבים בחברה הישראלית. תרחישים ריאליים, מפוקחים ומאומתים של הסכנה הביטחונית בעידן של ריבוי טילים מבשרים על היקף נזקים והרוגים בעורף, כמוהו לא ידעה ישראל מעולם. בתרחיש הזה ישראל תנצח ניצחון משמעותי, אבל היקף הפגיעה בעורף יהיה כואב הן בחיי אדם והן בתשתיות.
במערכת הביטחון קיימת הבנה עמוקה לירידה בכושר הספיגה של החברה הישראלית. הדבר הזה בא לידי ביטוי בכל הפעולות היזמות של ישראל בחמש עשרה השנים האחרונות ומקשה מאוד על הדרג המדיני בהשגת הכרעה וביציאה למבצעים יזומים משני מציאות בעזה, בגדה ובלבנון. ישראל משקיעה תקציבים בלתי נגמרים ביצירת כיפת הגנה רב ממדית שכל תכליתה להביא, לעת עימות, לאורך נשימה גבוה יותר בעורף - כל זה, במחיר של פגיעה בלתי פוסקת ושערורייתית בהשקעה הנדרשת בחברה, בחינוך, במערכת הבריאות ובשירותי הרווחה.
מיותר לציין, שהרווח השולי מהשקעה זו לא ימנע את קריסת החברה האזרחית המגלה כושר עמידה הולך ופוחת. הקורונה, על אף שלא היתה אירוע מקומי, חשפה את הפגיעות הרבה של החברה הישראלית. מדובר בהכרה אסטרטגית קשה וחמורה שתהיה לה השלכה דרמטית על התנהלות קברניטי המדינה בעתיד.
חוסר יכולתה של החברה הישראלית להתמודד עם משבר בקנה מידה לא גדול, מסוגלות נמוכה להסתגלות למצבים משתנים, כניעה עמוקה לדיס אינפורמציה, פוליטיזציה של המצב עד כדי אובדן שיקול דעת, ואובדן משמעותי של פרופורציות עד כדי זילות המציאות ותיאורה במונחים של כאוס וחורבן הבית. כל זה לגבי אירוע גלובאלי, המצוי בשליטה יחסית, עם היקף נפגעים מתמשך, במשך שנתיים, של פחות ממחצית מהצפוי ביממה אחת של מתקפת טילים על ישראל.
התאור הזה מחריף לאור העובדה שבקורונה לא נפגעה שרשרת האספקה, לא נפגעו צירי תנועה, לא קרסו שירותי המים והחשמל, התקשורת פעלה כסדרה ללא מגבלות וללא צנזורה בנגישות מלאה לנתונים ולאירועים, ואף בית חולים לא הגיע לאי ספיקה. לא נדרשנו לקבורה המונית ולא הוכרזו אלפי נעדרים מקריסת מגדלים בלב המטרופולין של ישראל. אירוע נשלט ללא התממשות, ולו של תרחיש אחד, מיקרוסקופי, של מה שעתיד להתרחש עלינו באירוע של אסון טבע משמעותי (רעידת אדמה למשל) או חלילה מתקפת טילים על ישראל.
ישראל הפכה לחברה חלשה, נבוכה, נגררת ובעיקר בורחת מאתגר. הציפייה לוודאות מוחלטת, הוויתור על יזמות, כושר התארגנות עצמי ומקומי ופיתוח תלות מלאה באחרים - כל אלה סימנים מדאיגים, סימפטומים למשבר עמוק ויסודי.
נסראללה הטיב לתאר את קורי העכביש שלנו. מה שהיה נכון בראשית המאה, החריף מאוד בשני העשורים שחלפו מאז. הצטיידות ביטחונית, הרחבת טווחי התקיפה וטכנולוגיה עילית - כל אלה לא יסגרו את הפערים התרבותיים, הערכיים והפסיכולוגיים שהתבססו בתוך החברה הישראלית. האתגר הזה משווע למנהיגות שתיקח על עצמה אחריות ותאתגר את החברה הישראלית בדרך אל ההכרה שנדרשת כאן הכרעה פנימית עמוקה בשאלות הקיום המשותף בחלקת אלוהים זו.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי בינלאומי ומומחה לתודעה