על כל הקופה: ניתוח המירוץ הנפלא של עומר שפירא

רוכבת האופניים האוסטרית אנה קיזנהופר נכנסה היום (ראשון) לפנתיאון של מרוצי הכביש בתולדות המשחקים האולימפיים משתי סיבות. 1. היא הגיעה למרוץ המפרך מסביב להר פוג'י כשהיא די אלמונית. 2. היא ניצחה אותו ואת הרוכבות הטובות בעולם בזכות יציאה לבריחה, תחילה עם עוד 4 רוכבות ולאחר מכן ברכיבת סולו של עשרות קילומטרים. כלומר, רוב הזמן היא עבדה קשה יותר משתי המדליסטיות האחרות, אולי 25-30 אחוזים קשה יותר.

כל זה היה כנראה עובר אותנו במשחקים שקורים בהם כל כך הרבה דברים בכל כך הרבה ענפים. אבל עומר שפירא, מי ששולטת באופן מוחלט בענף האופניים בישראל בשנים האחרונות, היתה כל כך קרובה לסיפור סינדרלה משלה סטייל קיזנהופר.

שפירא, שבשגרה המקצוענית שלה רוכבת במדי הקבוצה הגרמנית "קניון-סראם", מכירה מקרוב את צמרת הרוכבות בעולם אבל עדיין לא משתייכת אליה. זו בדיוק הסיבה שהיא עשתה את מה שעשתה היום - ומה שהיא עשתה היום היה משוגע. במרוץ שאורכו 137 קילומטרים, היא עשתה את המעשה האמיץ ביותר שאפשר לדמיין ויצאה לקבוצת בריחה מהפלוטון (הדבוקה של רוב הרוכבות) כש-100 קילומטרים לסיום אותה קבוצת בריחה שכללה את שפירא ועוד 4 רוכבות פתחה פער של 10 דקות על הפלוטון.

אפשר להסתכל על אקט נועז כזה בשתי צורות. 1. מעשה משוגע לגמרי בידיעה שבפלוטון יש רוכבות טובות יותר שלאורך רוב המרוץ יחסכו יותר אנרגיה ויגיעו רעננות יותר לקילומטרים האחרונים בהם הן יצליחו לצמצם את הפער. 2. מעשה נועז אבל הגיוני ביותר עבור רוכבות שיודעות שהן לא מספיק מהירות כדי להתמודד מול הטובות בעולם בקילומטרים האחרונים, אז הן הולכות על כל הקופה, אול אין, ומה שיהיה יהיה - מה שבטוח זה שהן יתאמצו במרוץ הזה יותר מאי פעם לאורך כל הקריירה שלהן.

עומר שפירא הגיעה מהכפר האולימפי אחרי מדליית הארד המופלאה של אבישג סמברג. היא ידעה שהאווירה במחנה הישראלי רגועה, שכולם מסתכלים היום על הג'ודו בשאיפה למדליה שנייה ושממנה לא מצפים ליותר מדי - מקסימום להתברג בחציון העליון מבין 67 הרוכבות שהשתתפו. עם הרוגע והשקט האלו אפשר להתחיל לחלום.

המרוץ הלך והתקדם ושפירא רק נראתה טוב יותר בקבוצת הבריחה, ששתי רוכבות נשרו ממנה והיא נותרה שם עם האוסטרית המופלאה ועם אנה פליצ'טה הפולניה. בסופו של דבר המהלך המנצח שהיה גם אחד המהלכים המדהימים שנראו השנה במרוצי הכביש בעולם היה של קיזנהופר שברחה לשפירא ולפליצ'טה תוך כדי עלייה יותר מ-40 קילומטרים לסיום. מהצד השני הפלוטון התחיל לסגור פער בהדרגה ורק 4.5 קילומטרים לסיום, על מסלול המרוצים של פוג'י, שפירא נתפסה על ידו.

היא סיימה במקום ה-24 שזה הישג מכובד בפני עצמו, אפילו מעבר לציפיות של הרבה אנשים. אבל אותו ניצחון מדהים של קיזנהופר הוכיח שאם יש משהו ששפירא עשתה היום, הרי שזה הדבר הנכון.

היא אמנם לא זכתה במדליה אולימפית שהיתה יכולה להפוך אולי להישג הכי מדהים בהיסטוריה של הספורט הישראלי, אבל היא הוכיחה שהיא לא הגיעה עד טוקיו בשביל הופיעה מכובדת. היא באה לכאן כדי לזכות במדליה ולשחק עם הקלפים הכי מטורפים שיכולים להיות. במרוצי האופניים הגדולים בעולם כמו הטור דה פראנס או הג'ירו יש בין השאר גם פרס יומי על יכולת התקפית ועל תעוזה לרוכבים. אז במקרה של מרוץ הנשים במשחקי טוקיו כמובן שהפרס הזה מגיע למנצחת, אבל בעוד כמה שנים, כשנסתכל על טוקיו 2020 וניזכר רק במדליסטים הישראלים ובקורונה, יהיה כדאי להיזכר גם ברוכבת האופניים הישראלית שהגיעה משום מקום ובאה לזכות במדליה. היא ניסתה בכל כוחה והוציאה גם את הכוחות שאנחנו לא מודעים לקיומם, זה כמעט הספיק.

ולא נצא מכאן עם תחושה של כמעט. נצא מכאן עם תחושה שהכמעט הזה ילמד ספורטאים ישראלים רבים אחרים שהם יכולים לעשות דברים שאף אחד לא דמיין גם אם הם אנדרדוגים והכמעט הזה גם יביא בעתיד את עומר שפירא או כל ספורטאי ישראל אחרי להישגים חסרי תקדים כמעט כמו מה שראינו היום. האמת שלא כמעט, כי מה שעומר שפירא עשתה היום היה באמת חסר תקדים.

דני בורשבסקי הוא פרשן אתלטיקה קלה בערוץ הספורט ובשוונג. בעבר כתב הספורט האולימפי של וואלה! ושליח וואלה! ספורט למשחקים האולימפיים בבייג'ינג ובלונדון