אחד האירועים הטלוויזיוניים המרתקים של 2020 לא היה נגוע דווקא בנגיפים ומקדמי הדבקה, אלא דווקא באולם רווי גלימות ונשיאה אחת שהזכירה את "חתונה ממבט ראשון". הכוונה כמובן היא לדיון בבג"ץ בעתירות לפסול את בנימין נתניהו מלכהן כראש ממשלה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום חמור בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים.
כולנו מכירים דרמות משפטיות מהקולנוע והטלוויזיה, אבל הדבר האמיתי לא היה פחות מעניין ודרמטי, עם דיונים סבוכים וערים בשאלה שהתשובות לה מעסיקות ישראלים רבים. אלא שלמרות שבטוויטר לכל אחד יש דעה מלומדת על היחסים בין הרשויות ועמדה בנוגע למעמד בית המשפט העליון, ולמרות שבעיקרון כל אדם רשאי לצפות בכמעט כל משפט - מעטים בלבד חזו במו עיניהם כיצד נראה מבפנים דיון בבג"ץ. בימי שגרה לא-פנדמית בית המשפט אינו מצולם כלל, ושופטים מכהנים אינם מתראיינים. העיסוק בזכויות יסוד ובהלכות רבות-השפעה עובר דרך מסננת של תקשורת שטחית ופוליטיקאים פופוליסטים.
שידורים חיים מבג"ץ אולי עוד אין, אבל בהזדמנות אולי חסרת תקדים הופגשה שורה של שופטי עליון, לראיונות כנים על פסקי דין שקצרה היריעה מלתאר את השלכתם על חיינו. נפתלי גליקסברג, ממייסדי בית הספר לקולנוע "מעלה" בירושלים ודוקומנטריסט בכיר, כינס את כל החבורה הזאת, שבתוכה בין היתר אהרון ברק ודורית בייניש, לגרסת הגלימה של "שומרי הסף" - תחת הכותרת "שופטים בשר ודם", שפרקה השני שודר אתמול בכאן 11. על הפרק: יחסי דת ומדינה, אקטיביזם שיפוטי ופסילת חוקים, ביטחון וזכויות אדם.
לחובבי אקטואליה מדובר במתנה. מדובר ככלות הכול במפגש מרתק וקולח בין מראיין ידען ומרואיינים רהוטים וחדים באופן יוצא דופן, שסוקרים יחד רגעי מפתח בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, בסדרה עשירה בקטעי ארכיון. אפשר רק להתענג על ההתפלפלות שבמחלוקות בין השופטים עצמם, וגם הפינג-פונג עם גליקסברג מרהיב ומנומק, ובעיקר מפוכח ולא חנפני. גם המפגש הישיר של הצופים עם הדמויות הללו הוא חשוב: לכל אחד יהיה כאן ממה לכעוס ומה להעריך, ובעיקר הרבה חומר למחשבה.
שמו של הפרויקט מעיד על התהייה המרכזית שמאחוריו: עד כמה המרכיב האנושי, הבשר-ודמי, האינטואיטיבי והאידיאולוגי נכנס אל הפסיקה הקרה. בזה אחר זה השופטים מודים אמנם בקיומו של מרחב ערכי פרטי שכזה, אך מדגישים כי חלקו היחסי נמוך.
יחד עם זאת, לשיחות שמנהל גליקסברג מתגנבת שוב ושוב שאלת "אובדן האמון" במערכת המשפט, מהמהפכה השיפוטית ועד למשפט נתניהו. זה נושא מתעתע, ולא בטוח שהוא מפרה כל כך: קודם כל, כפי שהסדרה מיטיבה לתאר, מתקפות עזות על שופטי העליון אינן דבר חדש, לא בתוכן ולא בהיקף. שנית, אותו אובדן אמון מיוחס בעיקר לצד אחד של המפה הפוליטית ומבוטא מנקודת המבט שלו. האמנם גם הצד השני איבד אמון במערכת המשפט? שלישית, כמו שהשופטים עצמם מבהירים, ברור שדעת הציבור לא יכולה להוות שיקול משפטי בפסק דין עקרוני, כך שבסך הכול נראה שבפורום הזה לא תימצא התשובה המלאה לשאלה המורכבת הזו.
הפרק השני המלא:
לכך מתלוות כמה בעיות אחרות, ובראשן כרוניקה ומבנה מעט מבלבלים, והבחירה שלא להסביר בתחילה כיצד פועל בג"ץ ובאילו נסיבות - ידע כללי אמנם, אבל הכרחי לצורך הדיון. פגם אחר נובע מהבחירה של גליקסברג לעסוק במספר רב של פסקי דין בכל פרק, במקום לדלל בכמותם ולהרבות בניתוח של מעט תיקי מפתח - דבר שיכול היה לחדד הן את מהלך פסקי הדין והן את משמעותם.
כך או כך, "שופטים בשר ודם" משחזרת את האפקט של אותו רגע טלוויזיוני ממאי 2020: כשמול הביקורת הארסית ברשת ועל גבי האתר ניצב דיון שקול, מדוד והגון - הצופה הענייני, גם אם הוא מתנגד נחרצות להחלטה הסופית, יכול להשתכנע שלפחות יש שופטים בירושלים.