אלה לי - "מה אתה רוצה?"
אלה לי יכולה הייתה להיעלם, בדיוק כמו רבים אחרים שיצאו מתוך המכונה של "הכוכב הבא" ודומותיה. שיר הפריצה שלה, "זוט עני", היה חצי-קוריוז, וחודשים ארוכים עברו בינו לבין הסינגל השני. והנה, "מה אתה רוצה?" הפך מיד לתופעה, שבבת אחת מקפיצה את הסטטוס שלה לליגה גבוהה יותר. ללא ספק, זה השיר המפתיע של התקופה, והוא בדיוק מה שהפופ הישראלי צריך כרגע.
כדי להבין מה כל כך מוצלח בשיר של אלה לי להב כדאי לחזור דווקא לקליפ מעורר הסערה של עדי ביטי לפני כמה שבועות. רבים זיהו בו ציטוטים ומחוות לכוכבות רבות שהיו שם לפניה. במהותו, מעבר לכל דיון אחר, אותו קליפ היה מוצר משוכפל ומשועתק, חסר ייחוד או אדג'. גם השירים של כוכבת אחרת, נועה קירל, אולי מתקדמים ביחס לפופ הישראלי שהיה כאן במשך שנים, אבל גם הם לא מביאים לכאן שום דבר מקורי או מעניין באורח יוצא דופן.
גם אלה לי סוחבת איתה השפעות, כמובן, אבל גם אישיות מקורית, שנונה, כיפית. הטקסט אמנם עילג במתכוון ("איך אתה אוהב שקשה כזה", "עשית לי לשבוע", וכמובן כותרת השיר הקודם "זוט עני"), וסגנון השירה החלול מאכזב (היא זמרת טובה, חבל לוותר על הקול) - אבל בשני הסינגלים שהיא הוציאה עד כה, התוצאה משעשעת, לא צפויה ובעיקר לא מפחדת להיות מוזרה. מורשת נטע ברזילי, אם תרצו.
מה שעושה את השיר הוא כמובן הפזמון המופרך "מאמי אני לא יודע מה אני רוצה", חיקוי של איזה בן זוג טיפש ומבולבל, במין דיבור סתום, מלווה בגלגול עיניים מתבקש. זה צעד יוצא דופן: קשה להיזכר בשיר מיינסטרים שכלל חיקוי, לפחות בשנים האחרונות. בחוכמה, כותב השיר איתי שמעוני והמפיק ינון יהל ארגו את הדאחקה הזאת גם אל תוך פזמון אפקטיבי ומדבק, ואל סיום מעולה לשיר.
אפשר להסיק מעט מאוד משני סינגלים בודדים, בהפרשים ארוכים אחד מהשני. אין לדעת אם בסתיו הבא נזכור את השיר הזה בכלל. זאת אחת הסיבות שאלה לי מהמרת על כל הקופה ולא חוששת לקחת סיכונים. עם קצת מזל, היא תסחוף אחריה עוד זמרות וזמרים שיצאו קצת מהשבלונות השחוקות של המיינסטרים הישראלי.
נתן גושן ועדן בן זקן - חיים מאושרים
ואפרופו שבלונות: גושן ובן זקן צמודים כבר שנים, כל אחד ואחת בדרכם, לכמה נוסחאות בודדות וצפויות. ייאמר לזכותם שהנוסחאות האלה מצדיקות את עצמן, וההוכחה היא רשימת להיטים ארוכה שנמתחת על פני עשור שלם.
והנה הפתעה. "חיים מאושרים", שכתב גושן יחד עם סתיו בגר, מוציא לפחות את עדן בן זקן מאזור הנוחות ולוקח אותה דווקא להיפ הופ, משהו שהיא לא לגמרי התנסתה בו ישירות עד עכשיו. רק בפזמון, בבת אחת, בן זקן מתפרצת פתאום בשירה חזקה, שכל כך מאפיינת אותה. גושן אמנם שר-מדבר כבר שנים, אבל בכל זאת נדמה לי שהוא הולך כאן צעד אחד רחוק יותר מבדרך כלל.
בן זקן מאפילה עליו בין כך ובין כך, אבל זה לא שהוא חיוור כאן באופן יוצא דופן - אלה לא כוחות מלכתחילה. היא כבר שיתפה פעולה עם סטטיק ובן אל, סטפן לגר ועומר אדם, וגם אז היא זו שסחבה על גבה שירים בינוניים. למרבה הצער, שינוי צורה זה לא הכול, וזה גם המקרה הפעם: השיר המשותף הזה לא מעניין באמת, זכיר או מרגש במיוחד. אני אפילו לא בטוח שניסו לעשות כאן משהו מעבר ללהיט שנשען על השמות שמאחוריו. אז הנה, יש להיט, ומה עכשיו?