המצב היה גרוע. המצב תמיד היה גרוע, אבל החודשים ההם היו מתוחים, קשים, מרתיחים מתמיד. וכמו תמיד, לכל אדם באמריקה היו שתי ברירות: להתנגד ולנסות לשנות, או לשמור בלית ברירה או בשמחה על הסטטוס-קוו. העיניים, כמו תמיד, הופנו לצד הפוליטקאים גם לאנשים השחורים המפורסמים ביותר בארצות הברית - מי יודע, אולי מספורטאי כזה או אחר תבוא היישועה. בשבועות האחרונים ראינו את לברון ג'יימס וליגת ה-NBA כולה מתגייסים לטובת מאבק השחורים בארצות הברית, מקימים מהומה ומנסים להביא למציאות אוטופית: כזו בה אנשים לא נרצחים בגלל צבע עורם. על פי רוב, לברון ושות' זכו לתמיכה כמעט חד-משמעית - מקומישינר הליגה, דרך האוהדים, יתר השחקנים, אפילו מבעלי הקבוצות הלבנים.
אבל ב-1991 הסיפור היה אחר לגמרי. וכשקרייג הודג'ס רצה למחות, להשבית לרגע את הליגה כדי לזעזע את המערכת ואולי לחולל שינוי כלשהו - קטן ככל שיהיה - הוא ידע בדיוק לאן עליו ללכת, ולא היה עליו ללכת רחוק כדי להגיע אליו. מייקל ג'ורדן, חברו לקבוצה, היה הספורטאי הפופולרי בתבל, ואם מייקל ג'ורדן יתגייס, הרי שהכל אפשרי.
"זה די מטורף", אמר הוד אווירותו.
נואש, פנה הודג'ס לכוכב השני בגודלו בליגה - מג'יק ג'ונסון.
"זה קיצוני מדי", אמר הרכז האגדי.
ושם זה נגמר. אבל הניסיון של קרייג הודג'ס לא רק כשל: הוא כשל בצורה מפוארת. כל כך מפוארת, עד ששנה לאחר מכן, מצא עצמו מחוץ ל-NBA. הקריירה שלו הסתיימה ואף אחד לא טרח להודיע לו על כך - הכל בגלל שניסה לשנות במקום להשתנות.
לא היתה לו ברירה אלא להפוך למי שהיה. הודג'ס גדל והתחנך בשיקגו הייטס, פרבר של שיקגו שידוע בעיקר ברמות העוני והפשע שלו. "עדיין היו חוקים שהיינו צריכים למלא", אמר ל"סלאם" על ילדותו בשיקגו של שנות השישים, מקום בו שוויון זכויות היה עניין תיאורטי בלבד. "תמיד הלכנו בחבורות. אני לא זוכר שיכולתי לשבת בשולחן האוכל ולהסתכל על הילדים הלבנים אוכלים גלידות". הגיבורים של קרייג הצעיר לא היה ספורטאים, אלא אנשים פורצי דרך שבמקרה היו גם ספורטאים: מוחמד עלי, קארים עבדול ג'באר, ג'ים בראון, טומי סמית' וג'ון קרלוס.
אבל הגיבורה האמיתית היתה אמו, "לוחמת חופש", כדבריו, ששלחה אותו להחתים את אנשי השכונה על עצומות כאלה ואחרות, ולימדה אותו מה באמת חשוב בלהיות בן אנוש: לדאוג אחד לשני, לא משנה האם הוא דומה לך או שונה. בגיל שמונה חזר הביתה וראה בפעם הראשונה את אמו, סבתו וסבו בוכים מול מקלט הטלוויזיה, לאחר רציחתו של מרטין לוטר קינג. הודג'ס החל לשחק כדורסל כילד, אבל משפחתו הבהירה לו שוב ושוב שכדורסל זה טוב ויפה; אבל עם כדורסל אי אפשר לחולל שינוי בעולם. "להגיד את האמת הקשה", אמרו לו - "זה מה שהופך אותך לגיבור". עד שהפך לגיבור בעיניהם, החל לפלס את דרכו למלגת כדורסל בלונג ביץ' סטייט, שם שיחק תחת טקס ווינטר - עוזר המאמן האגדי של פיל ג'קסון וממציא התקפת המשולש, שיאמן אותו לאחר מכן גם בשיקגו. הודג'ס נכנס לעניינים לאט לאט, ולצד לימודיו על ההיסטוריה של השחורים בארצות הברית, נאלץ לחוות על בשרו את הסיבה למחאות הבלתי פוסקות של משפחתו, ולאחר מכן גם שלו.
זה קרה כשהיה בן 20. ריאן סטלס, אחד מחבריו הטובים ביותר, היה אחד מכוכבי קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה, נער שחלם להגיע ל-NFL ובהחלט היה בדרך לשם, אם רק לא היה נרצח. ערב אחד, לפני ששנת הלימודים של 1981 הגיעה לסיומה, נעצר סטלס על ידי המשטרה לאחר שנסע מעבר למהירות המותרת בקליפורניה. השוטרים שעצרו אותו טענו כי התנגד למעצר; הם טענו כי איים לשלוף עליהם סכין; טענו כי היה לו קוקאין ברכב. שלוש שעות לאחר מכן, נמצא ללא רוח חיים בתא מעצר. המשטרה טענה כי התאבד; הנתיחה שלאחר המוות לימדה על כך שנחנק למוות. "הוא נסע באיזור בו אנשים לא אהבו לראות שחורים צעירים מצליחים", אמר הודג'ס ל"סלאם". "היתה לו מכונית שהרגישו שלא צריכה להיות לו. היכו אותו וחנקו אותו. זה הצית אש עוד יותר גדולה מתחתי".
ג'וני קוקרן, שייצג מספר שנים לאחר מכן את או ג'יי סימפסון, היה עורך הדין של משפחת סטלס, שקיבלה ב-1983 פיצויים בסך מיליון דולר מהמדינה. מבחינת מקבלי ההחלטות בארצות הברית, הצדק נעשה: הנה, המשפחה קיבלה פיצויים, והסדר יכול לשוב על כנו. אבל קרייג הודג'ס החליט באותו רגע שהוא לא מתכוון לשתוק - לא כשחקן קולג'ים בינוני, ולא כאלוף NBA.
סן דייגו בחרו בו במקום ה-48 של דראפט 1982, וכבר בעונתו הראשונה הוכיח הודג'ס שהוא מסוגל להפוך לשחקן NBA לגיטימי, עם שבעה משחקים של 20 נקודות או יותר. אבל השינוי האמיתי התרחש כשגילה, לפתע, שהוא בעצם יודע לקלוע מחוץ לקשת - ולא סתם יודע. אם בעונתו הראשונה דייק ב-22 אחוז ל-3, ברביעית, במדי מילווקי, הוליך את הליגה כולה עם 45 אחוז. ב-1986 הפסיד בגמר של תחרות השלשות, אבל זה בסך הכל היה איתות למה שעתיד להגיע. ב-1989 שוב הפסיד בגמר ואז, מ-1990 עד 1992, זכה בתואר שלוש פעמים ברציפות - הישג שרק לארי בירד הגדול יכול להתגאות בו, תוך שהוא מתגבר בדרך על צלפים כגון מארק פרייס, רג'י מילר, דני איינג', טרי פורטר, גלן רייס, דל קרי, ג'ון סטוקטון ואחרים. הודג'ס אף מחזיק בשיא הנקודות לסיבוב ראשון (21 מ-25), ובשיא צליפות רצופות במהלך התחרות (19).
בתחרות הראשונה מבין השלוש, ניצל הודג'ס את היעדרותו של בירד כדי לזכות בתואר. כשנשאל האם מדובר באליפות עם כוכבית, השיב: "הוא יודע איפה למצוא אותי". בירד לא נותר חייב והשיב: "כן, בקצה הספסל של שיקגו". הודג'ס אכן לא פתח בחמישייה, ובארבע עונותיו בבולס שיחק בממוצע 22, 16, 11 ו-10 דקות למשחק, אבל בכל זאת תרם להצלחה של הבולס, גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף, על אף הגנה מפוקפקת למדי. חבריו לקבוצה של הודג'ס, שלבש את הגופיה עם המספר 14, נהגו לכנות אותו "כביש 14", משום ש"כולם עוברים דרך כביש 14". גם פיל ג'קסון עקץ מדי פעם, אבל בו בזמן הבהיר: "הרבה אנשים בליגה הזאת לא שומרים, ואף אחד מהם לא יודע לקלוע כמו קרייג".
את כל זה עשה על אף שנישואיו התפרקו בצורה מפוארת למדי בתחילת השנות התשעים. אשתו הראשונה, קרליטה, טענה שבגד בה והתעלל בה, וכנקמה על כך, פצחה ברומן עם הראפר R קלי. "נמאס לי להרגיש דחויה ופגועה", אמרה ל"שיקגו דיפנדר". "זו היתה הדרך שלי למסך את הכאב. במהלך נישואי לקרייג חוויתי רגעים קשים מאוד וחיי התפרקו". אבל קרליטה לא הסתפקה ברומן. יום אחד, השליכה לכיוונו של בעלה צנצנת מלאה בדלק - ולאחר מכן גם גפרורים. למזלו של הודג'ס, הגפרורים כבו באוויר לפני שהספיקו להגיע אליו. קרליטה נעצרה, נשלחה למעצר ויצאה ממנו עם צו הרחקה משחקן שיקגו ושני ילדיהם, אותם ניסה לחטוף לטענתו של שחקן ה-NBA.
לאחר אחת הזכיות בתחרות השלשות, הביט בצ'ק בן 20 אלף דולר ורצה לעשות מעשה. הודג'ס פנה לחבריו לשיקגו וביקש שכל אחד יפריש מעט מהמשכורת שלו כדי לסייע לקהילות העניות בעיר. שחקני הבולס הסכימו, לכאורה, אך לאחר מכן הבהירו שעליהם לדבר עם סוכנים ויועצים. "כמו תמיד, זה היה מס שפתיים", אמר הודג'ס ל-CBS. בסופו של דבר, אף שחקן לא הסכים לוותר אפילו על דולר, אף שדולרים לא היו חסרים. "דמיינתי את שיקגו עושה היסטוריה בצורה משמעותית", אמר ל"גרדיאן". היה לנו שחקן שהיה יותר פופולרי מהאפיפיור. אם היינו מדברים יחד, בתור הזהב של הכדורסל, העולם היה מקשיב".
אבל העולם לא הקשיב, כי אף אחד לא דיבר. כשהודג'ס מדבר על שחקן פופולרי יותר מהאפיפיור הוא מדבר על ג'ורדן - ולא רק כעת, ממרחק בטוח של 30 שנה. גם באותם ימים, שחקן הספסל השולי דחק ב-MJ, ולא רק בחדרי חדרים אלא גם על גבי התקשורת. "הוא לא ידע כלום על היסטוריית השחורים", כתב בספרו, וסיפר איך ניסה לשכנע אותו "לנתק את הקשר עם נייקי ולפתוח חברת נעליים משלו, כדי לעזור לקהילת השחורים" - אך לשווא. כשביקש משחקנים נוספים ללמוד על ההיסטוריה ומאבקי השחורים בארצות הברית, שמע מסקוטי פיפן: "בשביל מה אני צריך ללמוד? אני מרוויח מיליונים".
הודג'ס ראה לעיני רוחו את האולסטאר של 1964, אז הבהירו ג'רי ווסט ואלג'ין ביילור שיחרימו את המשחק אלא אם בעלי הקבוצות יקבלו את דרישות ארגון השחקנים. בדמיונו, כבר יכול היה לצייר את המחאה המושלמת: שיקגו ולוס אנג'לס לייקרס, שתי קבוצות הכדורסל הגדולות בעולם דאז, יחרימו את המשחק הראשון של גמר ה-NBA ב-1991. בהיסוס מסוים, פנה לג'ורדן ומג'יק ג'ונסון. "ידעתי את התשובה עוד לפני שפניתי אליהם", אמר ל-CBS. "מה שמצחיק הוא כמה מהר הם דחו אותי. השיחות הללו ארכו פחות משתי דקות". ל"סלאם" הוסיף וסיפר: "21 מ-24 השחקנים שעלו לפרקט בגמר של 1991 היו שחורים. מייקל ומג'יק כנראה היו הספורטאים השחורים המוכרים ביותר בעולם. היה לנו הרבה כוח, בעיקר בפלייאוף, אבל שניהם חשבו שההצעה שלי קיצונית מדי, ואפילו לא שקלו אותה. הרגשתי שצריך שינוי מבני בליגה - צריך יותר בעלי קבוצות שחורים, שידאגו לנו. הפנים של הענף היו שחורות, אז למה לא היינו מעורבים בחלוקת הרווחים?"
התשובה, לצערו, היתה בגוף השאלה. על אף שנדחה שוב ושוב, הודג'ס לא הרפה. הימים היו ימי מהומות בלוס אנג'לס, לאחר מעצרו והכאתו של רודני קינג. 63 אנשים נהרגו, 2,383 נפצעו ולמעלה מ-12 אלף איש נעצרו, ומעט מאוד ספורטאים בעלי שיעור קומה העזו לפצות פה. לאחר שסיים לקלוע 56 נקודות על מיאמי, נשאל ב-1992 ג'ורדן מה דעתו על המהומות ואמר: "אני צריך לדעת יותר פרטים". הודג'ס רתח מזעם. "כששאלו את מייקל מה דעתו, הוא אמר שהוא לא ממש מעורה בפרטים", אמר ל"ניו יורק טיימס". "אני יכול להבין אותו, אבל באותו זמן - מדובר בהתחמקות, כי אתה מתחמק כשהזרקור עליך. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתחמק. הבעיה שלנו היא שאנחנו א-פוליטיים, אנחנו לא מאוחדים. יש פה מלחמה... העוני ברחובות איום ונורא, פשוט תביטו ברחובות. ואז יש אותנו, שמשחקים כאן - כמה כסף הרווחנו אתמול בערב? כמה חיים של אנשים זה ישנה? אני לא אוהב להגיד לאנשים מה לעשות, אבל יש לנו אחריות בליגה הזאת. רבים מאיתנו לא עושים שום דבר עם האחריות הזו".
לדבריו של הודג'ס לא היו השפעה על הפרקט - בפלייאוף של 1991/92 מיעט לשחק או לקלוע, וכמובן שהדעות של שחקן הספסל השולי לא הטרידו את מנוחתו של מייקל ג'ורדן, שסחף את הבולס לאליפות. לביקור המסורתי של האלופה בבית הלבן, הופיע הודג'ס בלבוש אפריקאי מסורתי, כדי להעביר מסר. ואם הדאשיקי לא הספיק, הרי שהגארד אף הביא איתו מכתב בן שמונה עמודים אותו הגיש לנשיא ג'ורג' בוש, ובו תלונות על מצב השחורים בארצות הברית, והגזענות ההולכת וגוברת באמריקה. "הוא מעולם לא ענה", אמר שחקן שיקגו לשעבר ל"גרדיאן". "לעתים אני תוהה אם הוא בכלל קרא את העמוד הראשון".
לא בטוח שהוא קרא. מה שכן בטוח הוא שהיום ההוא, בבית הלבן, היה אחד הימים האחרונים של קרייג הודג'ס כשחקן שיקגו בולס, וגם כשחקן NBA. הג'נרל מנג'ר הידוע לשמצה ג'רי קראוס החליט לשחררו, בטענה שהוא רוצה להצעיר את הסגל. הגארד חשב אחרת - הוא היה משוכנע ששיקגו מאסה בפה הגדול שלו, והיא לא היתה היחידה שמאסה. על פניו, ניתן היה להניח ששחקן ספסל ותיק, שהוכיח כי הוא מסוגל לתרום לקבוצה חזקה, שזכה בשתי אליפויות ובשלוש תחרויות שלשות, שקלע לאורך הקריירה 40 אחוז ל-3, יילקח על ידי קבוצה אחרת, על אחת כמה וכמה כשהוא בסך הכל בן 31. במקום זאת, סוכנו של הודג'ס, בוב וולף, החליט לזנוח אותו - וממש כמו הקבוצות, גם הסוכנים כבר חששו להתקרב. "היה לי מוזר שאף קבוצה לא פנתה אליו", אמר פיל ג'קסון ל"ניו יורק טיימס". "בדרך כלל, אני מקבל לפחות שיחת טלפון אחת על שחקנים שהחלטנו לא להחתים".
כשפנה לנשיא ארגון השחקנים, שמע ממנו הודג'ס כי הסיכוי היחיד יהיה למצוא סוכן שאחד מבעלי הקבוצות חייב לו תודה, "כדי שיבינו שאתה לא בחור רע". איכשהו, הרצון לחולל שינוי, האומץ לעמוד מול הסחף ולדבר על עוולות, הפכו את קרייג הודג'ס לאדם רע. "עברתי מלהרוויח 600 אלף דולר לעונה ללהרוויח אפס", אמר ל-ESPN. "אף אחד לא היה מוכן לענות לטלפונים שלי, אף אחד לא היה מוכן לתת לי הזדמנות. מלעזור לקבוצה לזכות באליפות, פתאום הפכתי למישהו שלא מספיק טוב לשחק אפילו בקבוצה הגרועה בליגה. כן, דיברתי, אבל לא הייתי חסר כבוד. מעולם לא הסתבכתי עם סמים, אלכוהול, אקדחים, אונס או משהו כזה. רק רציתי לעזור לקהילה שלי, וזה הפך אותי לבעייתי. הייתי מאוכזב, כי הרגשתי שאני עושה מה שצריך כדי לעזור לקהילה שלי, וזה עלה לנכדים שלי במיליוני דולרים".
הודג'ס בבית הלבן
למרבה הצער, המקרה של הודג'ס לא היה מבודד, אלא גם סמלי, התחלה או המשך של כדור שלג שנעצר רק בשנים האחרונות: אם אתה רוצה להיות שחקן NBA מצליח, מוטב שתסתום את הפה. העיתונאי דייב זיירין שאל בתחילת שנות האלפיים מספר שחקנים מדוע אינם מדברים על נושאים בוערים, והתשובה שלהם היתה זהה לתשובה שקיבל סנטר וושינגטון לשעבר איתן תומאס, כשיצא נגד הפלישה האמריקאית לעיראק: זהירות, אתה לא רוצה לגמור כמו קרייג הודג'ס. לטענת גארד שיקגו לשעבר, ההשלכות לא נגעו רק אליו, אלא גם לבנו. "החרטה הכי גדולה שלי היא שבני, שלדעתי היה שחקן ברמת NBA, נאלץ לשחק בחו"ל, אני חושב שהדעות הפוליטיות שלי הרסו לו את ההזדמנויות", אמר ל"וייס" על ג'יבריל הודג'ס, שנדד לגרמניה ולוקסמבורג. גם קרייג עצמו נאלץ לסיים את הקריירה המקצוענית שלו באירופה - באיטליה, טורקיה ושבדיה, לפני שתלה באופן סופי את הנעליים. הג'וב הבא שקיבל ב-NBA היה בזכות אחד האנשים היחידים שהחזיקו בדעות דומות לשלו - פיל ג'קסון, שהפך אותו לעוזר מאמן בשיקגו באמצע שנות התשעים, ולאחר מכן בלייקרס באמצע שנות האלפיים.
הודג'ס, איש של עקרונות, החליט להגיש נגד ה-NBA תביעה בסך 40 מיליון דולר, בטענה שנדחק מהליגה בשל הדעות הפוליטיות שלו, אולם השופט שעסק בעניינו קבע כי חיכה יותר מדי זמן, שכן חוק ההתיישנות על תביעת אפליה שכזו הוא שנתיים, והבקשה הוגשה ארבע שנים אחרי שקריירת ה-NBA הגיעה לסיומה. "זו ידוע ברחבי הליגה שיהיו השלכות אם תדבר בקול רם מדי על נושאים רגישים", אמר שחקן ניו יורק ניקס דאז באק וויליאמס. "אני לא יודע אם קרייג איבד את עבודתו בגלל זה, אבל אין ספק שזה נטל, אם אתה נושא על עצמך את התוויות המיליטנטית שיש לו".
כעת, מביט הודג'ס סביב ומרוצה מההתעוררות של כוכבי הליגה. המצב השתנה כמעט ב-180 מעלות: בימים אלה, יוצאי הדופן והבעייתיים הם הכוכבים שלא מדברים. אבל לטענתו, כדי לחולל שינוי אמיתי, הגיע הזמן למעשים - לא לדיבורים. את הדיבורים, לתפיסתו, צריך היה לעשות לפני 30 שנה, בתקופה שלו. "כל ענפי הספורט מבוססים על גזענות בסיסית", אמר ל"הופסהייפס". "הבסיס של המדינה הזאת הוא גזעני. כשהאבות המייסדים דיברו על 'חופש לכולם', האנשים שלי הביאו להם תה ועוגיות, כעבדים. אף פעם לא באמת תיקנו את זה".
כעת, בניגוד לתחילת שנות התשעים, לפחות נעשה ניסיון כזה.
nimrodofran@walla.co.il