לפני כשלושה שבועות השלים דויד סימאו 90 דקות בגמר הגביע הישראלי וזכה עם הפועל באר שבע בתואר אחרי 0:2 על מכבי פתח תקוה. זו הייתה ההופעה ה-13 והאחרונה של הקשר הפורטוגלי בכדורגל הישראלי, לפני שסיים את חצי עונת ההשאלה בבירת הנגב וחזר לא.א.ק אתונה היוונית, שם יש לו חוזה לשנתיים נוספות.
בריאיון בפורטוגל, התייחס סימאו לתקופה שלו בישראל וטען: "אלמלא הקורונה, הפועל באר שבע הייתה קונה אותי. הרי שיחקתי באופן קבוע. אבל בגלל כל מה שקרה, ועם העובדה שהשכר בעונה הקרובה יקוצץ משמעותית, הם הגישו לי הצעה נמוכה בהרבה מהמשכורת שלי. לכן נצטרך למצוא פרויקט מספיק טוב שיוכל לכסות או להתקרב לשכר שלי בא.א.ק, או שאולי א.א.ק תעניק לי הזדמנות מחודשת".
על חגיגות הגביע בישראל אמר: "לא היו כאלה, לא יכולנו לחגוג. היו אוהדים שיצאו לרחובות, כמו שקרה באקדמיקה. באר שבע חיכתה לגביע הזה 23 שנה. כשהגענו לעיר, מה שקרה זה שהמשטרה עצרה אותנו והעבירה אותנו לרכבים. היינו ארבעה ברכב, הם לא רצו שנחגוג עם האוהדים. האמת שזה היה מעט עצוב. נאלצנו לחגוג רק השחקנים. הדבר הכי חשוב בכדורגל זה השחקנים, אבל אחריהם נמצאים האוהדים ורצינו לחלוק איתם את ההישג, במיוחד אחרי השנה הקשה שעברה מאז שהבעלים החליטה לעזוב".
סימאו גם התייחס להמשך הקריירה שלו: "אני בן 30, ובפורטוגל מעולם לא הרווחתי משכורות גבוהות. לכן אני לא אוותר על השנתיים שנותרו לחוזה שלי בא.א.ק. אני חושב יותר ויותר על סוף הקריירה, אבל אמשיך לשחק כל עוד אגיש נוח. אני לא רוצה להישאר רחוק מהמשפחה שלי שוב".
האלופה: מכבי תל אביב
האירופיות: מכבי חיפה, בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע
העולות: מכבי פתח תקוה, בני סכנין
היורדות: סקציה נס ציונה, הפועל רעננה