מפקד השייטת פקד לעבור לנשק חם, ובתוך 50 שניות הפכה המרמרה לזירת קרב

בקיץ 2008 פרסם ארגון Free Gaza כי בכוונתו להתנגד למצור הישראלי על רצועת עזה באמצעות כלי שיט. הם שכרו אוניות וספינות והחלו להפליג לעבר הרצועה על מנת להעביר לתושביה ציוד הומניטרי, ללא התנגדות מצד ממשלת ישראל. כך, פתח הארגון נתיב תעבורה ימי כמעט קבוע, בו השתתפו פעילים פרו-פלסטינים, אנרכיסטים ודיפלומטים זרים, שירדו אל החוף העזתי.

המחאה החלה להקשות על פעילות חיל הים, שאבטח את הגבול ואכף את הסגר. גורמי צבא בכירים התריעו מפני האפשרות שחיכוך בין חיל הים לכלי השיט, שביצעו פרובוקציות, עלול להוביל בשוגג לפגיעה באזרחים חפים מפשע. כך, ימים אחדים לפני מבצע עופרת יצוקה הפליגה יאכטה מקפריסין לחופי עזה. תוך כדי הניסיון לחמוק מחיל הים היא התנגשה בספינת טילים.

תקריות אלו יצרו הד בינלאומי, והתרומות לארגונים המשיכו לזרום. נוספו משטים עם ספינות מלוב, איראן ולבנון. במטכ"ל חששו מתרחיש בו בוקר אחד יגלו ספינה איראנית פורקת אמצעי לחימה ותחמושת בעזה. מפקד חיל הים דאז, אלוף אליעזר צ'ייני מרום, הזהיר כי "הטיפות יהפכו למבול".

צה"ל החל להחרים כלי שיט ולגרש פעילים מכל רחבי העולם, כשבכל הזדמנות הצהירה הממשלה כי כל ציוד הומניטרי שיגיע ארצה יעבור בידוק ביטחוני ויועבר תוך תיאום לרצועת עזה. בספטמבר 2009 הודיע הארגון כי הוא מארגן משט של 15 ספינות שייצאו מטורקיה.

במהלך דיון לאישור פרטי מבצע סודי בראשות הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, קיבל מפקד חיל הים פתק דחוף: ספינה לבנונית, שהייתה במעקב עד שהגיעה לאל-עריש שבמצרים, הרימה עוגן והחלה להפליג לחופי רצועת עזה. צ'ייני יצא בדחיפות מהדיון והגיע לים כשהוא מלווה בכלי שיט נוספים. מפקד שייטת 13, אל"מ ד', עלה על מסוק ונערך עם לוחמי הקומנדו הימי לפשיטה על כלי השיט.

בצה"ל הזהירו את אנשי הספינה לפי הדין הבינלאומי, אך קפטן הספינה השיב: "נגיע לעזה חיים או מתים", והמשיך להפליג. חיל הים ביצע ירי אזהרה באוויר ולכיוון המים. משכלי השיט לא נענה לקריאות הורה צ'ייני להשתלט עליו בעת שהיה חמישה מייל מחופי רפיח. ההשתלטות הסתיימה תוך פחות משלוש דקות. לפי הדין הבינלאומי, לוחמי צה"ל היו יכולים להטביע את הספינה.

שישה משטים קטנים נעצרו מול חופי עזה, והוגדרו כמבצעי "רוחות שמיים" 1 עד 6. ככל שהתקרב מועד המשט הטורקי הגדול, התגבשה ההבנה בצה"ל שעל הדרג המדיני לפעול במישור הדיפלומטי כדי לעצור את התהליך. הטורקים מצדם טענו כי מדובר בפעילי שלום ובמחאה אזרחית לגיטימית.

אחרי כישלון המאמצים המדיניים, בפברואר 2010 הוטלה המשימה על מפקד חיל הים, שניסה להניא את הטורקים מאישור המשט. הוא שוחח עם מפקדי חילות הים בטורקיה, ארצות הברית, איטליה ויוון, ואף הזמין נספחים צבאיים לשיחות אישיות - אך לשווא. הטורקים התבצרו בעמדתם.

ימים אחדים לפני המבצע ערך מרום תדריך לכלל המעורבים. היקף המשתתפים הצביע על גודל האירוע, כשבהתכנסות נכחו 50 גורמים שונים בנוסף למפקדים בכירים בצה"ל, ובהם משרד הביטחון, משרד ביטחון הפנים, משרד המשפטים, משרד הפנים, משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, מוסד, שב"כ, מג"ב, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ומתאם פעולות הממשלה בשטחים.

החשש העיקרי היה שהסתבכות מול אזרחים תוביל להתערבות של הצבא הטורקי באמצעות ספינות טילים שילוו משטים בעתיד. יתרה מזאת, אם חיל הים לא ידע לאכוף את הסגר באופן מלא, הוא יבוטל מבחינה משפטית. חיל הים המליץ לדרג המדיני לחבל בספינות המשט בפעולה חשאית, אך הרעיון נדחה על הסף.

בתחילת ההכנות למבצע "רוחות שמיים 7" נערך חיל הים למשט שיכלול 15 כלי שיט, ובהתאם התכונן לעבות את היקף הכוחות המשתלטים. ככל שהתקרב מועד המשט ירד המספר לעשרה, ובהמשך לשישה, כשחלק מהכלים נתקלו מסיבה לא ברורה בתקלות טכניות.

חיל הים התאמן על מודל שניסה להעריך את תרחישי המבצע, כשברקע הדגישו דיפלומטים זרים כי מדובר במשט המבוסס על פעילי שלום. למרות זאת התייעצו בחיל עם יחידות פריצה של שב"ס ויחידות נוספות כדי להתמודד עם התנגדות עד כדי טרור על הסיפון. כמו כן עברו הכוחות הכנה מנטלית על מנת להיערך לאפשרות שמחבלים ייטמעו בקרב מאות אזרחים על אוניית הנוסעים האזרחית "מאווי מרמרה".

הפרקליטות הצבאית הנחתה את חיל הים לעדכן שלוש פעמים את כלי השיט כי הם נכנסים למרחב סגר, כולל בפעולת ההשתלטות. בצה"ל חששו מאוד משיטת הפעולה, שמבטלת את ממד ההפתעה. תוך כדי האימונים ניסה צ'ייני לאתר בכל רחבי העולם פתרון לעצירה קרה של כלי השיט מבלי להביא להטבעתו, אך ללא הצלחה. כלל הרעיונות נבחנו ונמצאו כלא יעילים או נותרו בגדר שרטוט על דף.

מפקדי שייטת 13 הדגישו במהלך תרגול המודל כי אלימות מדפנות האונייה תקשה על השתלטות מהים, ולשם כך תרגלו השתלטות על ספינת נוסעים באמצעות גלישה ממסוק, תוך תנועה ובשילוב של רוח וגלים גבוהים בתנאי חושך. חיל הים הבהיר לדרג המדיני כי מבצע בסדר גודל ובתרחיש כזה לא בוצע מעולם.

החשיבות וההשלכות הביטחונית של פריצת המצור הובהרו לכל הדרגים. לאורך ההכנות הבהיר מפקד שייטת 13 כי לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שיהיו הפתעות, ובהן גם פעילי טרור. המתיחות התפשטה בקרב הכוחות שהיו עסוקים בכמה מבצעים חשאיים במקביל, לפני ואחרי המשט הטורקי.

לפי דיווחי גורמי מודיעין וחיל האוויר, לקראת שעות אחר צהריים התקרבו שישה כלי שיט במסגרת המשט שיצא מטורקיה אל המים הריבוניים של ישראל.

בשעה 16:00, כוחות חיל הים זיהו באופן ברור מקבץ של כלי שיט מפליגים במרחק של עשרות ומאות מטרים בלבד זה מזה. מפקדי חיל הים הגדירו את סגנון ההפלגה "מסוכן", ו"כזה שנועד למנוע השתלטות".

ב-21:00, קציני חיל הים השתמשו ברשת הקשר על מנת להזהיר את הקפטנים של ששת כלי השיט בהתאם לדין הבינלאומי, לבל ייכנסו לאזור שנמצא תחת סגר ימי. הם מסרו כי אם ברצונם להעביר ציוד הומניטרי לרצועת עזה הוא יובא לנמל אשדוד, יעבור בידוק ומשם יימסר לידי הפלסטינים. אחד הקפטנים השיב באנגלית כי אין לחיל הים סמכות לעצור אותם, בעוד קפטן אחר נשמע היטב אומר ברשת הקשר: "תחזרו חזרה לאושוויץ". קפטן נוסף אמר: "אנחנו עוזרים לערבים לצאת נגד ארצות הברית. אל תשכחו את 11 בספטמבר".

בשעה 00:30 הפעיל צה"ל אמצעי לוחמה אלקטרונית. פעילים של ארגון הטרור IHH ועיתונאים במשט הטורקי הצליחו להפיץ באופן חלקי ביותר תמונות ומידע על המתרחש באונייה לכלי תקשורת ורשתות חברתיות. תיעוד האירועים הוברח לאחר מכן על ידי הפעילים באמצעות כרטיס זיכרון.

חצי שעה לאחר מכן, חילות הים והאוויר ושאר הכוחות שהשתלבו במבצע נערכו למתן פקודה סופית להשתלטות על כלי שיט. כאלף חיילים מעשר יחידות שונות השתתפו במבצע יחד עם כ-30 כלי שיט ועשרה כלי טיס. מפקד חיל הים היה בעת המבצע בלב הים בכלי שיט מהיר במיוחד בשם "זהרון".

ב-04:28 החלה השתלטות במרחק של 70 מייל מחופי ישראל על הספינה הראשונה - המאווי מרמרה. סירות המורנה בפיקוד מפקד שייטת 13 התקרבו אל דפנות אוניית הנוסעים עליה מאות אזרחים, כשהמפקדים דיווחו ברשת הקשר על התנגדות אלימה מאוד של פעילי IHH. הלוחמים שלפו את הסולמות וניסו להצמיד אותם לגוף האונייה, אך הפעילים הפעילו זרנוקי מים, השליכו חפצים כבדים וניסו לחתוך את הסולמות באמצעות מסורים חשמליים.

כעבור דקה התקבלה ההבנה כי הפשיטה לא תצליח, ובשלב הזה ניתנה פקודה לטייס המסוק להנחית 15 לוחמים מצוות הפשיטה הראשון על גג האונייה. מאוחר יותר התברר כי היה זה מהלך מקביל של הקומנדו הימי.

בשעה 04:30 אירעו 50 השניות הקריטיות והחשובות ביותר במבצע, כשכל ההכנות למבצע התנקזו לאותם רגעים. מפקד שייטת 13 נתן אור ירוק לתחילת ההשתלטות מהאוויר. הטייס, סא"ל ג', הצליח לייצב את המסוק מעל הגג הצר כשהאונייה בתנועה, הגלים גבוהים ופעילים נמצאים על הסיפון העליון. כוח לוחמים בפיקודו של רס"ן ש' קיבל אישור ממפקד השייטת והשליך את ה"פאסט רופ" (חבל גלישה - א"ב).

כמה פעילי IHH קשרו את החבל אל האונייה באופן שסיכן את המסוק והלוחמים. מפקד שייטת 13 האיץ בכוח להשליך חבל נוסף ולגלוש. החבל השני הושלך. הלוחם ב', שיוגדר בהמשך כאחד מגיבורי המבצע, זרק כמה רימוני הלם וגלש. כמה מחבלים רצו אליו ותקפו אותו במוטות ובגרזנים. אחד המוטות פגע בראשו והקסדה עפה. למרות עוצמת המכות הוא שלף את הנשק, אך לא הספיק לירות והמשיך להיאבק.

במקביל, מפקד שייטת 13 פקד על משיט המורנה עמה הפליג להתקרב לדופן המרמרה כדי למשוך אליו אש, כחלק מתהליך מתוכנן. לוחם נוסף גלש אל הגג וחטף כדור בבטן שירה לעברו אחד המחבלים. הוא שלף נשק חם בנחישות ובמקצועיות והצליח לירות בו. ברקע ניתן היה לשמוע ברשת הקשר את מפקד השייטת פוקד עליהם לעבור לירי חי.

באותו הרגע הבינו כל המפקדים בים ובקריה שעל הסיפון יש עשרות מחבלים שהגיעו להרוג ולחטוף חיילים. חלפו שניות ורס"ן ש', מפקד הפלגה במסוק הראשון, גלש ואחריו עוד ארבעה לוחמים. המחבלים הסתערו עליהם בסכינים ובמוטות, תוך ניסיונות חנק וירי. מפקד צוות נפצע מקליע בברך. רס"ל י', אחד הלוחמים, שבר את ידו בהתקפה עליו, שלף אקדח והרג שישה מחבלים. פרמדיק ששבר את ידו התעשת וירה במחבל שהגיע לדקור אותו.

בתחקיר אחרי המבצע יתגלה כי הלוחמים מהמסוק הראשון נלחמו במשך 30 שניות (לא כולל זמן הגלישה), והצליחו ליישם את המעבר מנשק אל-הרג לנשק חם ולדייק בירי. הלוחמים ייצבו את המצב בגג האונייה, אך הלחימה לא הסתיימה.

ב-04:32, שלושה חיילים פצועים קשה הושלכו מגג הסיפון אל המפלס התחתון והובלו לבטן האונייה. באותו השלב, למפקדים לא היה ידוע על חסרונם של הלוחמים.

שלוש דקות לאחר מכן, המסוק השני הנחית 12 לוחמים נוספים על גג האונייה. במקביל התקרבו המורנות פעם נוספת אל דפנות האונייה. "אתה יורד, ואם אתה צריך תבצע ירי חי...", נשמע שוב מפקד שייטת 13 ברשת הקשר. מחבל ביצע ירי באמצעות אקדח לעבר הלוחמים. "נשק חם... נשק חם....", צעק אחד הלוחמים. הכוח גלש והגיע אל הגג. מחבלים החלו לתקוף אותם, והכוח השיב באש חיה לעברי רגלי התוקפים. ניסיון פריצה ראשון לעבר הסיפונים התחתונים נתקל בהתנגדות קשה. שוב בוצע ירי לעבר הלוחמים.

עד לשעה 04:46 לא הגיעו כוחות השייטת לגשר הפיקוד כדי לעצור את האונייה. מסוק שלישי (שעל שילובו ככוח עתודה החליט צ'ייני ברגע האחרון - א"ב) נחת ועליו רס"ן פ' ועמו 14 לוחמים. בשלב הזה הצביעו תחקירי היחידה כי "מתהפכת הקערה" בפעם השנייה. פ' פילס את הדרך אל גשר הפיקוד כדי לעצור את האונייה, כשבכל אותן דקות הפליגה והתקדמה במהירות לרצועת עזה. תוך כדי ההתקדמות הוא ולוחמיו הותקפו והוא נאלץ להשתמש באש חיה. ארבעה מחבלים נהרגו.

ב-05:04 דרש פ' מהקפטן לעצור את האונייה. "סלאם עליכום זו הודעה מהקפטן. עצרו את ההתנגדות שלכם", אמר הקפטן לנוסעי הספינה. "...הם (חיילי צה"ל) משתמשים בתחמושת חיה...". תוך כדי ההשתלטות על המרמרה, הגיעו המורנות בפעם השלישית לדפנות, והלוחמים, בהם מפקד שייטת 13, החלו לטפס אל הסיפון.

פעילי ה-IHH השליכו מוטות וניסו לפגוע בלוחמים. אחד הקלעים במסוק קיבל פקודה וירה קליע אחד לעבר אחד הפעילים. הפגיעה הרתיעה. הסיפון התפנה והלוחמים בפיקודו של מפקד שייטת 13 טיפסו אל הגג. במהלך הערכת מצב קצרה התברר כי חסרים שלושה לוחמים. צוות בפיקודו של פ' זיהה את שלושת הלוחמים מובלים לעבר החרטום. חוליית החיפוי השתמשה בנשק אל-הרג לעבר פעילי ה-IHH שנסוגו לאחור. שני לוחמים פצועים ניצלו את המצב וקפצו אל הים. הלוחם השלישי, מטושטש מעוצמת המכה חומרת הפציעה, נותר על הסיפון.

באותן דקות נשמעו צעקות בקשר: "יש פצוע קשה בחרטום. להגיע כמה שיותר מהר...". לוחמי חוליית החיפוי, בהם י' ששבר את ידו, הפגינו אומץ ונחישות וקפצו מסיפון לסיפון פעמיים כדי להגיע אל הלוחם לפני שיחטפו אותו, ופינו אותו אל גג האונייה, שם החדיר לו פרמדיק נתיב אוויר והציל את חייו.

בשעה 05:17, שייטת 13 בפיקודו של תא"ל א' השתלטה על המאווי מרמרה. באותו שעה בוצעה השתלטות גם על האונייה "דפני" באמצעות גלישה של לוחמים ממסוק. על שאר כלי השיט השתלטו כוחות צה"ל מהים. אל"מ אלי שרביט, מפקד ספינת הטילים דאז ומפקד חיל הים כיום, ביצע מרדף והצליח לעצור את אחד מכלי השיט המהירים שניסה לפרוץ את הסגר.

כבר בראשית התחקירים שבוצעו בחיל הים היה ברור כי אחד הפערים המשמעותיים ביותר במבצע היה המודיעין. עשרות ידיעות מודיעיניות שהגיעו אל מספן מודיעין לא באמת תיארו את האיומים שהמתינו ללוחמים על הסיפון. גם בזמן אמת התגלה פער. "הפער המודיעיני הורגש כבר בהתחלה", סיפר אחד מגורמי המילואים שהיה מעורב בתכנון המבצע.

לוואלה! NEWS נודע כי המודיעין לא הצליח לעמוד במשימותיו. כלל פעילי ה-IHH, מצוידים באמצעי לחימה ומיליון דולר, עלו לאונייה בנמל נפרד משאר הנוסעים. כשהחלה ההיערכות להשתלטות שייטת 13 הם מנעו ממאות הנוסעים להגיע אל המפלס העליון וגג האונייה. במבצע השתלטות נוסף על כלי שיט מול חופי עזה, כמה שבועות לאחר מכן, כבר היו ללוחמי הקומנדו אלפי ידיעות מודיעיניות רלוונטיות.

בתחקיר המודיעיני שנערך לאחר מכן נמצא כי 70 חברי ארגון IHH, שעלו לאונייה באיסטנבול ללא תיעוד, דיווחו על המוכנות שלהם תוך כדי ההפלגה. חלק מנוסעי הספינה, שכלל אנשי משמרות המהפכה ופעילי חמאס, העבירו הודעות באמצעות קודים לפעילי חמאס ברצועת עזה. בהמשך נתפסה על הסיפון מפת קודים על דיווחים: "נתפס חייל", ו"חייל על הספינה".

באחת השיחות נשמעו הצדדים מדברים על הכוונות להרוג חייל צה"ל כחלק מהמשימה. פעילי ה-IHH רצו לייצר פיגוע במסווה אזרחי, בהתאם לכך הם תודרכו על ידי גורמי מודיעין טורקיים. האופן שבו פעלו על האונייה הוכיח כי הם היו מאומנים ומנוסים, והיכולת לעמוד בנקודות הקריטיות על הסיפון והגג התבססו על ניתוח מבוסס ידע צבאי ברמה גבוהה.

בנוסף לציוד הרב שאותר על האונייה וכלל בין היתר אמצעי ראיית לילה, מסיכות אב"כ ובקבוקי תבערה, החזיקו הפעילים אמצעי לחימה לטובת ירי על כוחות צה"ל. לפי הערכות בצה"ל, ברגע שלוחמי שייטת 13 השתלטו על האונייה הם השליכו את הנשקים למים, אך קיים תיעוד של רובים באמצעות צילומי וידאו ששודרו מהספינה ואותרה תחמושת של כדורי 9 מ"מ, מהם נורה אחד הקצינים.

כל לוחמי שייטת 13 שעלו על המאווי מרמרה היו חמושים בנשק אל-הרג ובנשק חם. במסגרת האימון המנטלי שעברו והתרגולים הרבים הם היו צריכים להבחין אם מדובר באזרח או במחבל מסכן חיים, ולפעול בהתאם. אך כשהאווירה הייתה שעל הסיפון יחכו פעילי שלום, האתגר הקשה ביותר היה לעבור לאש חיה.

"כדאי להבין עד כמה לוחמי שייטת 13 פעלו תחת איפוק, דיוק וערכיות. היו לוחמים שאחרי שהשתמשו באש חיה חזרו להשתמש באמצעי אל-הרג", הסביר הגורם הבכיר שהיה מעורב בתחקירי המשט הטורקי. "התחקיר יודע להצביע על כל כדור שנורה. התחקיר קובע שכל מחבל שנורה ונפגע או נהרג, סיכן חיים. אני באופן אישי טוען שהחלק החיובי במבצע היו אמצעי האל-הרג. כולם טענו שהלוחמים עלו למאווי מרמרה רק עם רובי צבע. זה לא נכון. להבנה כללית היינו צריכים לשכנע את הפרקליטות הצבאית במשך שישה ימים שמדובר באמצעי אל-הרג, כי ירי מטווח קרוב מאוד מסוגל להרוג וזה עורר דילמה לאן יורים. השימוש הנכון בנשק הזה הציל חיי אדם".

התחקיר מצביע כי למרות ששייטת 13 נערכה להתמודדות עם אזרחים, ביחידה הופתעו מעוצמת האלימות על הסיפון. במסגרת ההכנות למבצע הם התאמנו על התרחישים המורכבים ביותר, בהם השתלטות על שישה כלי שיט במקביל, תדלוק מסוקים וכלי שיט בהמתנה ממושכת, הכניסה למבנה הצפוף והמסוכן של המשט, תמונת ים מורכבת לשליטה ונפילת לוחמים פצועים למים. הגורם הוסיף כי "מדובר במבצע ראשון מסוגו בעולם. השתלטות על ספינת נוסעים בתנועה עליה יש עשרות מחבלים".

במסגרת התחקיר שערך חיל הים הועלו כמה לקחים. חוסר השליטה בכוחות תוך כדי לחימה הביא לכך שבמשך יותר מחצי שעה המפקדים לא ידעו על חסרונם של שלושה לוחמים. עוד עלה כי מרבית הלקחים היו סביב האירועים בהפרת הסדר האלימה. עם זאת הדגישו הלוחמים והמפקדים כי הדרך היחידה להתמודד עם מחבלים במפגש מסוג זה היא להרוג אותם.

עוד נתון שעלה בתחקיר הוא כי רק כ-10% מהמחבלים נהרגו, ואילו היתר טופלו במשך שעות ארוכות על ידי הלוחמים והמפקדים במקצועיות רבה שהצילה את חייהם. לקח נוסף היה הצורך ביותר צלפים או קלעים מהאוויר, שיכלו לסייע בהדיפת ההתנגדות והניסיונות של מחבלי ה-IHH להרוג חיילים. כמו כן, היה נדרש יותר איסוף מודיעין בזמן אמת, שיכול היה לשפר את ההתמצאות בכלי גדול כמו המאווי מרמרה.

חמישה חודשים אחרי מבצע "רוחות שמיים 7" העביר אלוף מרום מסר למפקד חיל הים הטורקי כי הוא מבקש לפגוש אותו בוונציה במסגרת כנס מפקדי חילות ים. האדמירל הטורקי החזיר תשובה חיובית. למרות הנפיצות והביקורת הקשה מצד הממשל באיסטנבול, בראשית הכנס הם נפגשו בחדר צדדי באולם. השיחה החלה בברכות מאחר שהשניים מיודדים במשך שנים, ומיד לאחר מכן הקריא האדמירל הטורקי הודעה רשמית ממכתב ברוח הביקורת החריפה שהטיח ראש ממשלת טורקיה בישראל ובצה"ל. לאחר מכן, התקיימה שיחה לא פורמלית באורך כחצי שעה, שתכליתה הייתה מניעת אי הבנות בשטח בין מפקדי חיל הים הטורקי לישראלי, שמירת מרחק סביר ותיאום.

עשר שנים חלפו מאז המבצע והסגר הימי על רצועת עזה לא נפרץ. התוצרים של פעולת שייטת 13 הוכיחו כי היה זה מבצע בעל השלכות אסטרטגיות. מאז לא היו משטי מחאה וישראל קיבלה לגיטימציה בינלאומית לסגר הימי על עזה. חצי שנה לאחר מכן ניסו האיראנים להבריח לרצועת עזה טילים וטונות של אמצעי לחימה.