כוח המוח

יש לא מעט אירוניה בכך שאת אחד הקשרים הגרמנים הטובים בכל הזמנים בנה מאמן הולנדי. זכורה רבות תרומתו של לואי ואן חאל לקידומו של תומאס מולר, אותו לקח מקבוצת המילואים של באיירן מינכן והפך תוך פחות משנה למלך שערי המונדיאל בדרום אפריקה. עם זאת, יש יסוד סביר להניח כי מולר היה מקבל בסופו של דבר הזדמנות גם בלי ואן חאל. הקצב היה איטי יותר, אך ייתכן שהתוצר הסופי היה דומה. לעומת זאת, בסטיאן שווינשטייגר היה הולך בכיוון אחרי לחלוטין ללא ההתערבות של המנטור. הקריירה שלו נחלקת לשניים, ותדמיתו היתה שונה בכ-180 מעלות לפני ואחרי שפגש את מאמנו האהוב ביותר.

כי עד קיץ 2009 היה שווייני שחקן אגף עם אופי מפוקפק. כישרונו לא הוטל בספק מאז העניק לו אוטמר היצפלד הופעת בכורה במדי באיירן ב-2002, אך קבלת ההחלטות לא תמיד היתה מבריקה, ומזגו החם סיבך אותו לא פעם. קל היה להתלהב ממנו, אולם אי אפשר היה לסמוך עליו. בנבחרת אהבו אותו, הוא הוגדר עוד ביורו 2004 כתקווה הצעירה של הכדורגל הגרמני לצד לוקאס פודולסקי והבריק לפרקים, אך ממש לא היה באנקר בהרכב.

במונדיאל הביתי ב-2006, למשל, הבקיע שווינשטייגר אמנם שלושער (שהומר רשמית בדיעבד לצמד כי אחד השערים הוגדר כעצמי) במשחק על המקום השלישי מול פורטוגל, אבל לא בלט קודם לכן באגף השמאלי. ביורו 2008 הוא דווקא תופקד בעיקר מימין, וספג כרטיס אדום חסר אחריות כאשר נכנס כמחליף בהפסד לקרואטיה בשלב הבתים. ברבע הגמר נגד הפורטוגלים הימר עליו יוגי לב בהרכב באגף הימני הפותח וקיבל תצוגה סוחפת עם שער ובישול, אך בגמר מול ספרד היה שווייני שקט. חוסר היציבות היה השם השני שלו. אוהדי באיירן העריצו את בוגר האקדמיה המקומי, אולם יתר חובבי הכדורגל בגרמניה לעגו לו בגלל המבטא הדרומי הכבד. הוא נתפס באופן גורף כאחד השחקנים הכי פחות אינטליגנטיים בסגל. איש לא היה מעז לנבא כי שווינשטייגר מסוגל להפוך למנהיג האולטימטיבי, למוח מאחורי כל המהלכים, ליד ימינו של המאמן על המגרש. זה היה ההיפך המוחלט מכל מה ששידר.

ואז הגיע ואן חאל. באותו קיץ החתימה באיירן גם את אריאן רובן מריאל מדריד, וההיגיון הבריא רמז כי שווינשטייגר עלול לאבד את מקומו בהרכב. עם ההולנדי המקריח מימין ופרנק ריברי התחבולן משמאל, דרכם של קיצונים אחרים היתה חסומה. ואולם, המאמן ייעד לשווייני תפקיד אחר לחלוטין. "בסטיאן לא היה שחקן אגף בעיניי. כאשר אני מצטרף לקבוצה, אני מקיים עם כל שחקן שיחת עומק על תפקידו, אישיותו והדרך בה הוא עובד בתוך הסגל. אמרתי לבסטיאן שהוא צריך לעבור למרכז המגרש. שיחקנו אז עם שני קשרים אחוריים, והוא התאהב במשבצת הזו. הוא אף פעם לא עשה זאת קודם לכן, אבל הרגיש שיש שם פוטנציאל לעשות הרבה יותר. אחרי כשבועיים, לכולם היה ברור שזה הפתרון", אמר בדיעבד ואן חאל. שווייני היה דמות דומיננטית ביותר בדהירה של באיירן לדאבל ולהעפלה לגמר ליגת האלופות בעונת 2009/10.

לקראת המונדיאל בדרום אפריקה, האיר המזל פנים לשווינשטייגר כאשר מיכאל באלאק נפצע בגמר הגביע האנגלי. התפנית איפשרה ללב לשבץ את בסטיאן בתפקיד שמצא עבורו הבוס בבאיירן, והשילוב עם סמי חדירה כצמד קשרים מרכזיים התברר כפנומנלי. קשה להעריך את תרומתו של שווייני בניצחונות הגדולים על אנגליה בשמינית הגמר וארגנטינה ברבע הגמר. לפתע, הוא היה אחד השחקנים היציבים ביותר במערך, הפגין אחריות וניווט את כולם. קבלת ההחלטות הלקויה נעלמה כלא היתה - במקום זאת היה לפנינו שחקן חכם באופן יוצא דופן שקורא את המשחק לפני כולם, מחלק מסירות מדודות ומניע את המכונה. "כאשר אתה משחק באגף, אתה תלוי באחרים. במרכז אתה תמיד יכול לבוא לידי ביטוי בזכות עצמך", הסביר שווינשטייגר.

בשלב זה, הוא כבר לא היה סתם נער מקומי פופולרי באליאנץ ארנה. אוהדי באיירן היו מוכנים לנשק את האדמה עליה דרך, ושווינשטייגר ידע זאת. החיבור שלו לקהל התעצם בכל יום שחלף, ובדצמבר 2010 הוא הודיע בעצמו ליציעים כי בחר להאריך את חוזהו במועדון. הוא פשוט לקח את המיקרופון אחרי ניצחון ביתי והכריז את החדשות, בלי מתווכים. מועדונים רבים מחוץ לגרמניה רדפו אז אחריו והעניין היה רב במיוחד בבירת ספרד, שם חשק פלורנטינו פרס לצוות אותו לחדירה ולמסוט אוזיל. "אני מעדיף לזכות בליגת האלופות עם באיירן מינכן ולא עם ריאל מדריד", השיב שווייני וקנה את עולמו.

מה רבה היתה אכזבתו כאשר התואר הנכסף חמק ממנו בגמר הביתי מול צ'לסי ב-2012. הוא אף שלח לעמוד את הפנדל האחרון בדו קרב, והדמעות זלגו מעיניו. התיקון הגיע בחלוף שנה, בתום עונה גדולה אפילו יותר. הטרבל בעונת הפרישה של יופ היינקס נרשם באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של המועדון, ושווייני היה אז בלתי ניתן לעצירה, כולל קביעת שיא אישי של שבעה כיבושים בבונדסליגה מהעמדה הנסוגה. "בסטיאן הוא אסטרטג ענק. כמו במאי שהולך לפי התסריט, הוא הוגה תוכנית משחק מראש ומבצע אותה", אמר היינקס, אשר בתקופתו השתדרג הקשר אפילו בהשוואה לימי ואן חאל. לא לחינם הוא נבחר לשחקן השנה בגרמניה ב-2013.

בשלב זה החלו הפציעות לרדוף אותו, וכך התחדדה תכונה נוספת של שווייני שהאדירה אותו בעיני הקהל - הנכונות להקרבה כדי להיות על המגרש ברגע האמת, גם כאשר הכאב בלתי נסבל. גמר המונדיאל מול ארגנטינה ב-2014 היה מופלא בהיבט זה. הקשר ספג אינספור פגיעות, חאבייר מסצ'ראנו רדף אחריו, סרחיו אגוארו שלח מרפק לראשו וגרם לדימום, אבל שווינשטייגר סירב להיכנע. הוא רץ יותר מ-15 קילומטרים על הדשא של מרקאנה, לא רצה להתחלף גם כאשר נדמה היה כי אינו יכול להמשיך, והיה השחקן המצטיין בניצחון ההיסטורי בהארכה. "אנחנו מריעים למה שהוא עושה כאן. שווינשטייגר הוא מודל לחיקוי, דמות סימבולית", אמר השדר טום ברטלס. העיתון זודויטשה צייטונג הגדיר את הופעתו כ"אלמותית". כינו אותו "הלוחם המדמם". "כאשר יש לך הזדמנות לשחק ולנצח בגמר גביע העולם, אתה פשוט חייב לקחת אותה. לי זה קרה רק פעם אחת", הסביר הגיבור הלאומי.

באופן טבעי, הוא ירש את סרט הקפטן כאשר חברו הטוב פיליפ לאהם, איתו גדל ביחד באקדמיה ובקבוצת המילואים של באיירן, פרש מהנבחרת בתום הטורניר. במינכן היתה זו תקופה קצת פחות זוהרת עבורו מאז הגעתו של פפ גווארדיולה, אשר העדיף לנסות דווקא את לאהם על חשבונו בקישור המרכזי. שווייני תופקד לא פעם בעמדה קדמית יותר, מצבו הבריאותי לא היה מזהיר, ובשלב מסוים התברר כי לא כולם שותפים לחלומו לסיים את הקריירה באליאנץ ארנה. הוא נדחק החוצה, וב-2015 הצטרף לואן חאל הנערץ באולד טראפורד. מנצ'סטר יונייטד, שחשקה בשירותיו לפחות פעמיים בעבר, קיבלה את מבוקשה - אך זה היה קצת מאוחר מדי מבחינת כולם. השידוך נכשל, שווייני זוהה בעיני האוהדים והתקשורת עם הסגנון המשעמם לכאורה של ההולנדי, ואז בא ז'וזה מוריניו וזרק אותו לכל הרוחות.

היה זה אקורד סיום עצוב לקריירה האירופית המפוארת שלו, וגם הסיומת בנבחרת היתה טרגית. ליורו 2016 הגיע שווינשטייגר פצוע ושימש בעיקר כמנהיג על הספסל, אבל ברבע הגמר מול איטליה נאלץ לב לזרוק אותו למערכה בדקה ה-16 כאשר חדירה נפצע. הרופאים טענו שאינו מסוגל להשלים 90 דקות, אבל הקפטן היה על המגרש במשך 104 דקות עד סוף ההארכה, וזה אומר הכל. לחצי הגמר מול צרפת הוא עלה עם זריקות, ושולב לראשונה בחייו כבלם במערך מפתיע במיוחד שהכין לב עבור דידייה דשאן. המחצית הראשונה שלו היתה אדירה, הן הגנתית והן התקפית כאשר הקפטן ניווט מאחור את המהלכים, אבל אז - ממש לפני השריקה להפסקה - הוא הושיט משום מה את ידו לכדור ברחבה והרס את הכל. אנטואן גריזמן כבש בפנדל בדרך לניצחון 0:2, ומשחקו ה-120 של שווייני במדים הלאומיים היה שירת הברבור שלו. בחלוף חודש, הוא נפרד ממנה במשחק ידידות.

ואולי הטעות הזו רק הוסיפה להילתו, כי היא הפכה אותו לאנושי יותר. מאז 2009, היה קונצנזוס בגרמניה כי מדובר באחד השחקנים הגדולים בדורו, והוא עזב כאחד הגדולים בכל הדורות. אחרי שלוש שנים מהנות בשיקגו, הוא בחר כעת להגיד שלום לכדורגל בגיל 35, וכולם מחכים לראות כיצד ישתלב במשחק בתפקידים חדשים. גם ואן חאל הודיע על פרישה סופית השנה. הם תמיד היו מתואמים.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק