מחקר חדש פותר תעלומה ארוכת שנים על אחת ממגילות ים המלח (מגילות מדבר יהודה), הנחשבות לאחד הממצאים הארכיאולוגיים החשובים בארץ ישראל. המחקר עוסק במגילת המקדש, המגילה הארוכה והמשומרת ביותר ממגילות ים המלח שאורכה כ-8.15 מטרים. חוקרים, חלקם ישראלים, טוענים שמצאו כיצד המגילה נותרה משומרת במצב כה טוב מאז שנכתבה ועד שנמצאה ב-1956. לדבריהם, המגילה שרדה טוב יותר מיתר המגילות כי היא נוצרה על ידי טכנולוגיה קדומה ולא מוכרת ובעזרת מינרלים שאינם שייכים לאזור.
בין כל מגילות ים המלח, מגילת המקדש בולטת בצורתה, צבעה ובטקסט הברור שלה. מחקר חדש מראה כי המגילה האנומלית הוכנה בעזרת מינרלים זרים שעשויים לשמש בעתיד לשימור מסמכים שברירים.
מגילת המקדש:
המגילה הזו, כמו חברותיה, יוצרה בעור של בעלי חיים שהופשט מהפרווה ועבר דילול וייבוש, כך נכתב במאמר שפורסם בכתב העת Science Advances ב-5 בספטמבר. בניגוד למגילות אחרות, מגילת המקדש היא בעלת מבנה רב שכבתי, כשהטקסט נכתב על שכבה אורגנית בצבע שנהב, המורכבת ברובה ממלחים, בצד הפנימי של העור - ולה שכבה נוספת של חומר לא אורגני שסייעה בשמירתו. "הממצא מצביע על טכנולוגיית ייצור עתיקה וייחודית בה הקלף נוצר באמצעות תוספת של שכבה לא אורגנית", כתבו החוקרים. הם ניתחו את המרכיבים הכימיים של שכבה זו ומצאו שהיא מגילה מגוון רחב של מינרלים - לרוב מלחים. אף על פי שהצוות אינו יכול לקבוע מאיפה הגיעו מרבית המינרלים, הם קבעו כי המלחים אינם מגיעים מהמערות ואינם שכיחים באזור ים המלח.