בשנת 2006 יוצר הקומיקס גארת' איניס הוציא לאור את סדרת הקומיקס "The Boys" (להלן "הבנים", כתרגומה באמזון פריים וידאו). זה היה שנתיים לפני ש"איירון מן" השיק את היקום הקולנועי של מארוול ושלוש שנים לפני שדיסני רכשה את מארוול והחלה להמטיר עלינו סרטים וסדרות שבמרכזם גיבורי-על. המטר הזה הפך למבול לאורך העשור שאחרי כן - עשרות שעות של גיבורי-על קולנועיים וטלוויזיוניים הצטופפו על המסכים. נדמה שאין ז'אנר שהשתלט כך על תרבות הפופ שלנו בעשור האחרון.
על כן עיבודו של הקומיקס "הבנים" למסך דווקא בנקודת הזמן הזו - כש"הנוקמים: סוף המשחק" בדיוק הפך לסרט המרוויח ביותר בכל הזמנים ותאגיד דיסני נעשה בהדרגה אחד הכוחות הגדולים ביותר בעולם הבידור ובכלל - נראה הולם מאין כמוהו. בעולמה של "הבנים" גיבורי-העל הם גם סלבריטאי-על. יש לא מעט מהם, ובראשם "השבעה", בניהולו של התאגיד העשיר ורב-העוצמה "ווט". השבעה הללו הם חבורת גיבורי-העל הפופולרית והנערצת ביותר על ידי ההמון, א-לה "הנוקמים" או "ליגת הצדק". הגיבורים שיתר בעלי הכוחות חולמים להצטרף לשורותיהם, שמערך שלם של יח"צ ושיווק מנהל בדקדקנות את המותג של כל אחד מהם, שמתארחים בתוכניות לייט נייט ויש על שמם מרצ'נדייז מכל סוג.
השילוב בין התהילה לכוחות-העל של השבעה הופך אותם למעין אלים. וכמו שקורה לא פעם כשלאדם ולתאגיד יש יותר מדי עוצמה - הם מסתאבים, מתמסרים לצדדים האפלים שלהם, המוסריות שלהם נשחקת. אזרחים רגילים שנקלעו לדרכי השבעה בשעת פעולה סובלים מ"נזק היקפי", נכות ואפילו אובדן של ממש, ואף אחד לא נותן על כך הדין. הם הרי רודפי צדק, המשימה שלהם חשובה מכדי שיתנו את הדעת על עמוד השדרה של מישהו שהצילו ביד גסה, או לאישה שעמדה בדרכם בזמן שרצו במהירות של קליע. "הבנים", אלימה ומפורשת, לא מייפה את המראות האלה, כך שקל להבין מדוע מתגבשת לה קבוצה של אנשים רגילים, נפגעי אותו נזק היקפי, ששמים להם למטרה להפיל את השבעה. אולי אין להם כוחות-על, אבל הם מצוידים ברצון ובנכונות למשחק מלוכלך.
סת' רוגן ואוון גולדברג, שכבר הביאו לטלוויזיה את "פריצ'ר" של איניס, אחראים גם על העיבוד של "הבנים", וכפי שניתן לצפות היא בוטה, פרועה, מצחיקה ומודעת לעצמה. במושכות אוחז אריק קריפקי, יוצר "על טבעי", שמתקין כאן עלילת קונספירציה מסקרנת, שנונה ועמוסה ברגעים מבריקים לאורך שמונת פרקיה. על אף העיסוק שלה בענייני-על, כולל אפקטים מעולים ומרהיבים, רגליה של "הבנים" נטועות חזק בקרקע. הציניות הרבה שלה תורמת לכך, ניכרת בעיקר בתאגיד "ווט", שמושך בחוטים באופן שמאוד מוכר מהחיים האמיתיים, אבל חשובה לא פחות העובדה שהסדרה מתעקשת על אנושיות הדמויות שלה והתפתחותן. גם הבנים וגם השבעה זוכים להיסטוריה והתפתחות מעניינת ונוגעת ללב, כזו שחושפת את המוליכים הרגשיים של כל אחד מגיבורי הסדרה, ומעלה תהיות יאות על מהותם של גיבורים.
חלק גדול ממה שגורם ל"הבנים" לעבוד כל כך טוב הוא הליהוק המושלם. ג'ק קוויד - שזז ונראה כמו אח של ביל היידר מ"בארי" - שובה לב בתפקיד יואי, הבחור הרגיל והחכם הנקלע שלא בטובתו לסיטואציה מחרידה שמביאה אותו להצטרף אל "הבנים" ולעבור מסע נפשי. ארין מוריארטי ("ג'סיקה ג'ונס") מגלמת היטב את משקל הנגד - אנני, בחורה מתוקה מאמריקה התיכונה שבאמת רק רוצה לנצל את כוחות-העל שלה לטובה, וכשהיא מצטרפת לשבעה האשליות שלה מתפוגגות כמעט מיד, ואז עוד פעם ועוד פעם. שניהם מהווים את אנשי הגישה שלנו, אלה שדרכם אנחנו מתוודעים לעולם הזה, והבחירה בהם מדויקת.
גם מלבדם, המשחק ב"הבנים" מעולה. קרל אורבן ("תור: ראגנארוק", סרטי "סטאר טרק") מפיח חן גדול בדמותו של בוצ'ר, האנטי-גיבור הטראגי ולמוד-התלאות. צ'ייס קרופורד ("אחת שיודעת") בתפקיד גיבור העל "המעמקים", מעין אקווהמן, מבדר כדושבאג לוזר שמנסה ונכשל בקביעות לעזור לחבריו הימיים. דומיניק מקאליוט ("גיהנום על גלגלים"), המגלמת את גיבורת העל קווין מייב, אחראית לכמה מהרגעים המרגשים בסדרה, כשהיא ניצבת בפני דילמה בלתי אפשרית ומקריבה את חייה האישיים לטובת התדמית שנכפתה עליה לפני שנים. תומר קאפון הישראלי ("בשבילה גיבורים עפים", "תאג"ד") שובר סוף סוף את השטאנץ התומר-קאפוני לטובת דמות רחוקה ממנו, פרנצ'י מחבורת הבנים, ועושה זאת מצוין ובאופן מכמיר לב.
ומעל כולם זורח אנתוני סטאר. כוכב "באנשי" לשעבר מגלם את הומלנדר, גיבור-העל החזק מכולם, מין גרסה אפילו-יותר-אמריקאית-פטריוטית מאשר סופרמן, כולל גלימת פסים וכוכבים ובלורית בלונדינית מלוקקת, שעומד בראש השבעה. דמותו הייתה עלולה להיות בקלות דמות חד-ממדית, אבל "הבנים" צוללת לפסיכולוגיה האדיפלית של הומלנדר אפילו לפני שהיא מסירה מעליו את מעטה המסתורין, ואילו סטאר מגלם אותו בווירטואוזיות ובחדווה שהופכת אותו לגיבור מרתק ומזרה אימה.
הומלנדר של סטאר מגלם בו את המשיכה והרתיעה שהסוגה בכללותה משיתה על ההמון - מוגזם, סוחף, מניפולטיבי, הפכפך, עשוי ללא חת וללא מצפון, כוחני, כמה לשורשים. באופן מבריק, באמצעות הומלנדר ובכלל, "הבנים" משתמשת במוסכמות הז'אנר בצורה שגם מנצלת אותן וגם חותרת תחתן. היא רוקדת על שתי החתונות בעונג, בפיקחות ובניואנסים, מספקת אמירה חדה על מוסד הסלבריטאות ועל הקלות שבהם אנשים עם כסף וכוח חומקים מעונש.
כולם יכולים ליהנות מ"הבנים" - אם כי חלק מהמראות דורשים קיבה חזקה. אבל כנראה מי שמאס בגיבורי-על וחרד מהעולם הריכוזי שקורם עור וגידים לנגד עינינו, הכולל כמובן גם את אמזון עצמה, כנראה יהנה ממנה במיוחד. כיף שהיא כבר חודשה לעונה שנייה.
קטנות
קיבוץ הגלויות בסדרה הזו יוצא דופן. יש כאן ישראלי שמשחק צרפתי (קאפון), ניו-זילנדי שמגלם בריטי (אורבן), ניו-זילנדי שמגלם אמריקאי (סטאר), אירית שמגלמת אמריקאית (מקאליוט), בריטי שמגלם אמריקאי (סיימון פג בתפקיד קטן כאביו של יואי) ועוד כמה כאלה בתפקידי משנה.
קשה לא לתהות אם קו העלילה של צ'ייס קרופורד, הכולל ניצול מיני, לא העלה על דעתו את עמיתו ל"אחת שיודעת", אד ווסטוויק (בתפקיד צ'אק באס), שהואשם באונס.
בהפרש של שבועות ספורים עולים על המסך "הבנים" ו"הנערים" - במקור "The Boys" ו-"Our Boys" - שתי סדרות שאמנם לא יכולות להיות יותר רחוקות זו מזו באופיין (השנייה היא דרמה מהפכת קרביים של HBO על הרצח של הנער מוחמד אבו חדיר, שתשודר בישראל ב-HOT, yes וסלקום tv), אבל השמות שלהן דומים ולשתיהן יש נקודות ישראליות ניכרות.
העונה הראשונה של "הבנים" זמינה באמזון פריים וידאו, כולל תרגום לעברית.