חור הצצה עשוי זהב טהור: סוד ההצלחה של "חתונה ממבט ראשון"

לא יודעת מה אתכם, אבל אני חושבת ש"חתונה ממבט ראשון" היא תוכנית ריאליטי - סליחה, ניסוי חברתי - סליחה, הזנייה מדעית - פשוט מצוינת. ארחיק לכת ואומר שזו תוכנית הריאליטי האהובה עלי, ומסתבר שגם על הרבה מכם, כפי שמוכיח הרייטינג הגבוה של הפרקים. מה גורם לתוכנית הזאת להיות כל כך מעניינת?

הקונספט הזה, בו מנסים להסביר מה קורה בין גברים לנשים, מאיפה מגיעה משיכה, ולמה זה עובד או לא עובד בין אנשים מסוימים, הוא קונספט שעובד, ולו רק מהסיבה הפשוטה שזו תעלומה שמעסיקה את כולנו. כולם רוצים ומחפשים אהבה, הרוב מתוסכלים מהתהליך ורוב הזמן מגששים באפילה. באותו חור שחור שבו אנחנו מסתירים את ההליכה השנתית למגדת עתידות כדי לשאול אותה מה קורה עם זוגיות, אנחנו דוחפים גם את המומחים. וכן, אני קצת משווה בין קוראות בקפה לבין המומחים של התוכנית, מהסיבה הפשוטה שהתפקיד שלהם אצל הזוגות המשתתפים הוא זהה. הם עונים על הצורך שלנו בזקן סיני חכם - מישהו שיודע משהו שאנחנו לא. הניסיון של הפסיכולוגים בתכנית מבורך וההתעסקות בנושא, עד כמה שהיא חסרת שחר, מעניינת וסופר-מבדרת.

כל העשור הזה הוא סרט פורנו חובבני אחד ארוך, רק עם אנשים לבושים: תוכניות ריאליטי, מדיות חברתיות, והמציצנות רק הולכת ומחמירה. ממצב שבו אנחנו חרדים לפרטיות שלנו והצטמררות מצמד המילים "האח הגדול", הגענו למצב בו אחד החלומות הרטובים של חצי מהאוכלוסייה הוא להיות מלוהקים לתוכנית שזה שמה. כולנו משתפים בצורה אובססיבית כל רגע ורגע מהחיים שלנו בעזרת פיצ'רים שרק הולכים ומשתכללים. הפיד עם תמונות הסטילס לא הספיק לנו, אז המצאנו את הסטורי, פחות רשמי ויותר וידאו, אז אפרנטלי כולנו נרגענו מהפחד שלנו מאובדן הפרטיות. עד כמה שאני יודעת להעריך תמונות אסתטיות של ארוחה מצולחתת היטב -הרמה הכי גבוהה של מציצנות עדיין נותרה חדרי המיטות ודינמיקות אינטימיות בין אנשים - המניעים, המשמעות, מי מההורים אשם ואיזו טראומה הביאה אותנו לכאן. אז תוכנית שמחתנת שני אנשים שרק עכשיו הכירו ומבלים אחד עם השנייה כמה חודשים בכפייה זה פיפ-הול שעשוי זהב טהור.

מי שמבין קצת בכלבים יודע שאין דבר גרוע יותר לכלב מאשר חופש וחוסר עקביות בענייני חוקים. כלב זקוק לדמות אלפא שתספק לו גבולות, למישהו שיקבע מה מותר, מה אסור, ויחזיק את הרצועה בזמן הטיול. מסגרת קבועה וקצת ריג'ידית נותנת לכלב תחושת רוגע. גם אנחנו קצת כאלה. אריך פרום הסביר את זה הכי טוב בספרו "מנוס מחופש". הוא דיבר על זה שלרובם המכריע של בני האדם הרבה יותר קשה עם חופש מאשר עם כלא, כי היעדר מסגרת וריבוי אופציות בעיקר מבלבל אותנו וגורם לנו לחרדה קיומית. אז כן, דווקא בעידן הטינדר, בו האופציות הזוגיות הן כביכול אינסופיות, בתוך תוכנו כולנו רוצים שמישהו ישלוף אותנו מהביצה הטובענית של ההרגלים הגרועים שלנו, יבדוק אותנו, ויחליט בשבילנו עם מי כדאי לנו להיות במקום שבו אנחנו כביכול חסרי אונים, אבל בעצם סופר-נינוחים, כי מישהו אחר לוקח אחריות על הבחירה הזאת, מכה בנו עם עיתון על האף כשאנחנו עושים פיפי בבית ואז לוקח אותנו לטיול קצר עם רצועה. רגלי.

וזו דווקא ביקורת עריכה. ברור שחלק ההכנות לחתונה נועד כדי להראות לנו אותם מתרגשים, וגם כדי לעמוד בסיכומים עם נותני החסות. אבל תהיו קצת יותר יצירתיים. לא יכול להיות שזה כל פעם בדיוק אותו דבר. היא לא מאמינה, הוא בהלם, הם מתרגשים כל אחד במיטתו ומדברים אל בן זוגו לעתיד: "מעניין מה את עושה עכשיו, ואם את לחוצה". כותבים אחד לשני את אותם פתקים, נותנים אחד לשני מתנות משעממות, שותים את אותם משקאות במסיבת הרווקים, מגיבים את אותן תגובות במפגשים עם ההורים, הוא בוחר חליפה, היא בוחרת שמלה, ולסיום אותו שוט בגן האירועים עם שלושה אנשים שאומרים, ככה סתם כי התחשק להם באותו רגע ספונטנית: "זה באמת מקום מקסים. האווירה טובה, העיצוב מדהים, והדג היה נהדר!". תמצאו דרך פחות שקופה לבצע את הבארטרים שלכם עם הספקים, כי אם אני יודעת שבאמצע התוכנית יש לי רבע שעה לשטוף כלים - זה לא אומר משהו טוב. אה, וגם הכומר הזה שמחתן אותם. תחליפו לו כותב נדרים, אני בייסורים פה.

אני בטוחה שגם אתכם זה הטריד מאד, אז עשינו בירור מיוחד כדי להבין מהו לעזאזל המבטא של הפסיכולוג דני פרידלנדר, שלגמרי אומר דברי טעם, אגב. הוא אמריקאי? הוא ליטאי? יש לו הפרעת דיבור? אלוהים עדי שחשבנו על זה הרבה, ובסוף פשוט שאלנו יודעי דבר. מסתבר שהמבטא שלו הוא חצי קנדי וחצי אוסטרי. הוא דווקא נולד בארץ, והמבטא שלו לא מזכיר את אף אחת מהשפות, אבל היינו חייבים לדעת. עכשיו אפשר לנשום לרווחה.