מבצר חשמונאי-הרודיאני לא מוכר נחשף בין מודיעין להרי גופנא

מאז ראשית היכרותנו עם דרום השומרון וחבל בנימין צדה את עינינו הגבעה החרוטית המתנשאת בגדתו הדרומית של נחל נטוף, כעשרה קילומטרים מצפון-מזרח למודיעין. ביצורה הטבעי יוצא הדופן של גבעה זו, החולשת על מעיין קטן וחורבה גדולה, עשה רושם של מבצר קדום. אולם מלבד בור מים גדול בראש הגבעה ומספר מערות במורדותיה, לא נראו שרידי יישוב של ממש במקום. עד לאחרונה.

לפני מספר חודשים החלו במקום עבודות פיתוח בעזרת כלים מכאניים כבדים על ידי תושבי הכפר הסמוך דיר אבו משעל. במהלך העבודות, שכללו בין השאר פריצת דרך גישה לראש הגבעה והקמת מבנה, נחשף מגדל רבוע הבנוי בסגנון הלניסטי-חשמונאי, שפינתו הוסרה במהלך העבודות. בשל קרבתו של האתר לעיינות זרקא-נטוף, שמורת טבע מקסימה ומטוילת, הזדמנה למקום קבוצת מטיילים בהדרכתו של אהרן טבגר, דוקטורנט במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת אריאל.

מספר ימים לאחר התגלית, נערך במקום סיור שבמהלכו נמצאו, בנוסף למגדל: שרידי חומה היקפית, פריטים ארכיטקטוניים, מקוואות טהרה, בורות מים גדולי ממדים וכן שברי כלי חרס רבים מהתקופות החשמונאית וההרודיאנית שנחשפו במהלך חפירות של שודדי עתיקות. תיעוד השרידים בוצע בידי דביר רביב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן במסגרת מחקרו על דרום השומרון וחבל בנימין. מיקום בראש גבעה נישאת, שרידי ביצורים ומערכת אספקת מים מרשימה, הם המאפיינים העיקריים של מבצרי מדבר יהודה ושל המבצרים אשר הוקמו בחלקיה המיושבים של יהודה במהלך ימי הבית השני. לציון מיוחד ראוי מיקומו של האתר - בין מודיעין להרי גופנא - המקומות המזוהים ביותר עם מרד החשמונאים. במודיעין פרץ המרד, והרי גופנא שימשו כבסיס להתארגנות ולוחמה במהלך שנות המרד (שישה מתוך שמונת הקרבות בין החשמונאים והצבא הסלבקי נערכו סביב אזור זה).

על הרקע ההיסטורי להקמתו של המבצר במקום, ניתן ללמוד מנתוניו הארכיאולוגיים והגיאוגרפיים-היסטוריים. כלי החרס שנמצאו מאפשרים לתארך את הקמת המבצר לאמצע המאה השנייה לפני הספירה ואת קיומו עד שלהי המאה הראשונה לפני הספירה, כלומר מימי יהונתן או שמעון ועד סוף ימי הורדוס.

גבעת המבצר חולשת על ערוצו הגדול של נחל נטוף, היורד מהר בית אל מערבה לעבר מישור החוף. אפיקו הרחב של הנחל אִפשר מעבר נוח יחסית בין אזור מודיעין ובין מרכז הר בית אל (הרי גופנא), וניתן להניח שהחשמונאים עשו בו שימוש רב במהלך שנות המרד. כן ראוי לציון הדמיון שבין האתר הנידון לתל חדיד, הממוקם כ-12 קילומטרים מערבה ובגדתו הדרומית של נחל נטוף. שני האתרים ממוקמים בחלקם הצפוני של הפלכים (מחוזות) לוד ורמתיים, שהועברו משומרון ליהודה במסגרת ההסכם שכרת יהונתן החשמונאי עם דמטריוס הב' בשנת 145 לפני הספירה (מקבים א יא, 34). על פי ספר מקבים א (יב, 38) בוצרה חדיד בידי שמעון החשמונאי. לאור זאת, ניתן לראות באתרים אלו חלק ממערך ביצורים שנועד לבסס את השליטה באזור שסופח ליהודה, ולהוות מעין קו ביצורים צפוני של המדינה החשמונאית בראשיתה.

המבצר הנידון מצטרף לסדרה של מבצרים חשמונאיים-הרודיאניים, שתועדו במהלך השנים האחרונות בחלקיהם המיושבים של יהודה ושומרון, דוגמת: חורבת חמאם (נרבתה) וארומה בשומרון, תל כפירה בבנימין, חורבת טורה בהרי ירושלים, חורבת חושם בשפלת יהודה וחורבת ג'ומג'ום בגוש עציון. מרבית אתרים אלו אינם נזכרים במקורות הספרותיים, זאת בניגוד למבצרי המדבר שנזכרים בשמם. לפי שעה לא ניתן לקבוע מה היה שמו של המבצר הנידון. אזכור אפשרי נמצא במדרש ויסעו ובמקבילותיו, מקור ספרותי שמקובל לראות בו השתקפות של מאבקי יהודים ושומרונים בתקופות הפרסית או ההלניסטית. במדרש נזכר אתר בשם "ארבל" שבוצר עם שוך הקרבות.

במהלך השנים האחרונות נכתבו מספר מחקרים, המפקפקים באמינותם ההיסטורית של הטקסטים המתארים את ימי המרד החשמונאי. גילויו של המבצר הנידון מצטרף לסדרת תגליות ארכיאולוגיות שנחשפו במהלך השנים האחרונות ברחבי הארץ התומכות בתיאורים הספרותיים.

מאז חשיפתו, נתון האתר לעבודות פיתוח וחפירות שוד שיטתיות, ובשל מיקומו בשטח B שבשליטה אזרחית פלסטינית לא ניתן לעצור את ההרס.