צפו: פסטיבל איורים שיגרום לכם לעלות לירושלים

שפע של גלימות, חרבות, חיצים וסוסים דוהרים, קרבות עקובים מדם, ציידים, מלכים, בתולות יפיפיות, ומקדשים שנחרבים ונבנים פעם אחר פעם ודמותה של "הקדושה נינו" (ספק דיוקן עצמי של האמנית) באיורי הסיפורים הקצרים שכתבה ואיירה נינו ביניאשוילי, יצירה עכשוית מלאת השראה מהמיתולוגיה הגיאורגית.

ערב קום המדינה מגיעה מלכת הזמר העברי שושנה דמארי להופעה חד-פעמית במחנה מעצר של פליטים יהודים בקפריסין. האירוע ההיסטורי שעומד במרכז ספר זה הופך בידי הסופרות, תמי שם-טוב ורחלה זנדבנק, לסיפור אנושי על חייהם של תושבי מחנה המעצר ובמיוחד על רוזה, הילדה "בעלת קול הפעמונים", שמאז הגיעה למחנה קולה נאלם והיא אינה יכולה לשיר.

מלאכת האיור של יעל אלברט משכילה לדייק את התמהיל בין מציאות לבדיה ומעניקה לסיפור רובד אנושי מעורר חמלה. כמו הטקסט, גם עבודת המאיירת מקצועית ומוקפדת הן כשהיא מסתמכת על תצלומים של מבני המחנה ושל בגדי התושבים. הקורא המזדהה עם הגיבורה-הילדה, מפנים כמעט בבלי דעת גם את הקשר בינה ובין הזמרת הגדולה.

הטקסט הפשוט לכאורה שכתב דוד גרוסמן, על יום בגן ילדים מצליח להביא אל הגן ואל הקוראים הצעירים סיפור מורכב על קונפליקט וחוסר צדק, על מריבה ועל פיוס. באיוריו לספר גלעד סליקטר מצליח לעורר הזדהות עם לילך ועם יריבתה עמליה גם יחד. האיורים מצטיינים גם במנעד רחב של הבעות פנים מרומזות ונוגעות ללב של פעוטות, ומרחיבים את לב הקורא לדרמה על כל דקויותיה. מימוש מרהיב של ראיית האחר.

במרכז היצירה הקלסית מאת קורניי צ'וקובסקי ניצב רופא החיות המסור דוקטור א?יכ?וֹא?ב, שבעקבות מברק בהול, חוצה יבשות וימים, רוכב על זאבים ועף על נשרים, כדי להגיע לאפריקה ולרפא את כל החיות שהחלמתן תלויה רק בו. בטכניקה ידנית ובציור בצבעי עיפרון כובשת המאיירת בתיה קולטון את עינם וליבם של קוראי הסיפור המחורז, פרי עטו של אחד מגדולי משוררי הילדים ברוסיה. החופש והביטחון העצמי במלאכת האיור באים לידי ביטוי בהמצאות ובתוספות שונות ומשונות לסיפור הכתוב ובתמהיל הייחודי של סבל והומור, חופש זה וגישתה ההומוריסטית מעניקים לסיפור עלילה חזותית נוספת והופכים אותו ליצירה נועזת, מורכבת ומושכת.

סיפור עכשוי של מעשויות עממיות על חברות לא צפויה בין חיה לאדם. את הטקסט הלירי והמאופק מלווה איור מינימליסטי ומסוגנן מצד אחד ושופע וגולש מצד אחר. יחד עם הבחירה במספר מוגבל של צבעים ועם הדפסת השטח האיכותית נראה כל מ?פת?ח עמודים כציור כמעט מופשט וכתצרף של צורות, שהמתבונן משלים בדמיונו את קווי המתאר שלהן. תישבי מצליח לתת יופי לכיעור, ואגב כך בורא פרשנות חזותית חדשה לסיפור שאויר במקורו בסגנון אחר לגמרי. איורו המקורי והרענן רק תומך בסיום המבורך שכולו הכלה וקבלה, אסתטית ואנושית גם יחד.