בטלוויזיה אוהבים להראות לנו גרסאות אלטרנטיביות של המציאות. זאת אמת מוכרת וידועה ואין בה חדש. בין אם מכניסים אנשים לבית המצולם מכל פינה או שולחים אנשים לצד השני של העולם כדי לגלות את עצמם, הטלוויזיה מתיימרת להראות לנו רגעים אותנטיים כביכול וגילויים של אנושיות שנמצאים מתחת לכל המסכות שאנחנו עוטים בדרך כלל, כמובן עם איפור ותאורה מתאימים. פרסומת עתיקה הבטיחה לנו: "תסתכלו עליהם ותראו אותנו" - להמחיש לנו עד כמה הדימוי הנשקף מבעד למסך קרוב אלינו.
"בייבי בום" (ערוץ עשר), שכבר ותיקה על המסך, מציגה מראה נאמנה למדי לצופים הישראלים, לטוב ולרע. מזל שאין נפש מספיק צינית כדי לעמוד בפני הקונספט: שלושה זוגות לקראת לידה מתמודדים עם החרדות, הכאבים וההליך עצמו, ולמרבה השמחה, הסוף - בטלוויזיה, כן? - תמיד טוב. בזכות עריכה נינוחה ואמפתית, היעדר מנחים מציצנים וטרחנים ובאמצעות שיחות נעימות, הזוגות הם שמניעים את האירועים, וכך נוצרת תחושת אינטימיות שמנפצת מחסומים רגשיים.
קשה לעצור את הדמעות מול "בייבי בום" שלוחצת לצופה על הכפתורים הנכונים. שלושת הזוגות שלוהקו לפרק הבכורה של העונה - זוג צעיר ומשעשע בלידה ראשונה, זוג שהלידה הקודמת שלהם הסתבכה והסתיימה במות העובר וכעת מתפלל להליך בריא ורגיל, וזוג בלידה שלישית קשה מן הקודמות - הובילו כל אחד בדרכו אל הסוף המרגש וסוחט הדמעות. מי שרוצה לפרוק - זה המקום הנכון.
אלא שאם "בייבי בום" אפקטיבית כמו משדרי תעמולה לעידוד ילודה, זה גם בגלל שהיא שטוחה פחות או יותר באותה מידה. אף שהפרק אמש היה ארוך למדי, גילינו מעט מאוד על הדמויות שלה. לא נודע לנו במה הגיבורות והגיבורים של הסיפור עוסקים, מה מניע או מטריד אותם וכמעט שום פרטים ביוגרפיים כלשהם. הם צומצמו לכדי יולדות ומלווים חסרי דמות, שהלידה היא כל ייעודם ותקוותם. ככל שאנחנו צופים באנשים רגילים ומתרגשים מהם, כך גם איננו יודעים עליהם דבר. היות וגם הזוגות אינם יוצאי דופן במיוחד והאנשים אינם באים מרקע חריג - להוציא אחד האבות שגדל בעצמו ללא אבא - נוצר מסר שמרני להפליא.
השמרנות הזאת מתבטאת גם באופן הצגת התפקידים המגדריים: הפוקוס של "בייבי בום" הוא על ההתנהלות הזוגית, אך למעשה בעיקר על הגברים - כיצד אלו מתמודדים עם הבהלה, הלחץ, החרדות מההורות. משתתפת אחת הדגישה עד כמה בעלה חם ורגיש ויהיה אב מעניק, אך בעלה לא סיפר לנו על תכונותיה של אשתו. מרואיינת אחרת סיפרה למצלמה עד כמה הייתה הלידה הטראומטית הקודמת קשה לבעלה, ועד כמה היא הייתה רוצה בשבילו שהלידה תעבור הפעם בשלום. אין כמובן כל פסול בזוגות האוהבים, דואגים ותומכים זה בזה, אלא שהבמאים והעורכים בחרו להציג לנו תמונה מסוימת, ומשפטים מסוימים מתוך ריאיונות ארוכים - וזאת תמונה פטריארכלית רגילה שאמורה לאכזב ב-2018.
לאחר כל לידה בתוכנית נצפים ההורים דוחפים באושר התינוק בעגלת בית החולים, או יוצאים מבית החולים לעבר החיים החדשים. אתר הצילום של "בייבי בום" הוא סטרילי (תרתי משמע), עדין, נעים ומרגיע. אין בו מתמחים סחוטים, תורים לקופת החולים, ויכוחים על ביטוח הבריאות, כעס ועצבנות. "בייבי בום" עושה טוב כשהיא מציגה אקלים רגוע ובריא ככל האפשר של הסיטואציה הזאת, אבל לפעמים מתפלק לה רמז לעתיד הישראלי, כמו אחד ההורים שרוצה להעניק לבנו שם של טייס. רק בשבוע שעבר עוררה סערה מודעת פרסומת לבית חולים ליולדות שהראתה עובר חובש מדים ומצדיע, כמו צופה את גורלו של הילד ופסגת ייעודו. "בייבי בום" מרגישה בנוח בתוך הדימוי הזה, והיא לא תערער עליו כפי שהיא לא מערערת על פערים מגדריים וחברתיים אחרים. ללא ספק, "בייבי בום" מרגשת עד דמעות, אבל בניגוד לגיבוריה, היא לא מביאה לעולם שום דבר חדש.
העונה החמישית של "בייבי בום" משודרת בימי שני ב-21:00 בערוץ עשר.