ההודעה על סגירתה של מסעדת אורנה ואלה שיצאה אמש, נגע ללבם של רבים. המקום הפך למוסד תל אביבי ואף ישראלי, ולאחת מהמסעדות המפורסמות ביותר בארץ.
הכל התחיל כשאורנה אגמון, שלמדה לימודים קוגנטיביים באוניברסיטה, ויוצאת הקיבוץ אלה שיין, סטודנטית לפסיכולוגיה ופילוסופיה נפגשו במהלך עבודה המשותפת במסעדת זליג של חני פרבר (ז"ל) בתל אביב. פרבר, הציע לשתיים להכין קינוחים חדשים למסעדה והשתיים נענו לאתגר. הן לא למדו בישול באופן מסודר, וצברו יכולות בזכות פרבר, אנשים נוספים, ניסוי וטעייה במטבח ומספרי בישול. הסימביוזה שנוצרה בין אגמון ושיין, הביאה אותן לצמוח לכדי עסק למכירת קינוחים, והשמועה על שתי הבנות שעושות קינוחים מופלאים עשתה לה כנפיים ברחבי תל אביב והן צברו לקוחות נוספים במהרה כמו מסעדת ביג מאמא המפורסמת.
ומה חשבנו לאורך השנים?
ביקורת טבעונית בביסטרו של אורנה אגמון ואלה שיין
אבי אפרתי באורנה ואלה
בהמשך, לאחר תקופת עשייה מוצלחת החליטו השתיים לפתוח ביחד בית קפה. הן בחרו במיקום האטרקטיבי של רחוב שינקין 33, ופתחו את העסק במקומה של חנות צעצועים. בתחילה התמקד המקום במאפים ובכריכים ועם השנים הלך התפריט והתרחב, עד שהמקום הפך למסעדה של ממש, למרות שהשתיים העדיפו להגדירו כביסטרו. מה שהיה מאוד יוצא דופן בשנות ה-90 נותר עד היום כאחד הקלפים הייחודיים של המקום על פני הסצינה המקומית- מדובר במסעדה שמנוהלת בהצלחה, במשך שנים ארוכות על ידי שתי נשים. בנוסף, הן מעולם לא שמו את עצמן בקידמת הבמה, והקפידו לאורך השנים לשהות במסעדה מדי יום, ולבשל.
השתיים שמו דגש על אמירה חברתית של סובלנות ושוויון ותמיכה בצוות העובדים, התגייסות למען עובדים עם צרכים מיוחדים, חברי הקהילה הלהט"בית, נפגעות תקיפה מינית, הפליטים מאריתריאה ועוד.
המיקום האסטרטגי משך אל אורנה ואלה אנשי בוהמה רבים, והפך לחלק בלתי נפרד ואף לאחד מסמלי רחוב שינקין המיתולוגי. המקום אפילו הופיע בסרט 'הבועה' של איתן פוקס וגל אוחובסקי. בחלוף השנים במטבח המסעדה נולדו כמה מנות מפורסמות, כשהמפורסמת מכולן היא מנת לביבות בטטה חמאתיות ברוטב שמנת ועירית, שהפכה לחלק מספר המתכונים של כל בית בישראל, בפרט בחג החנוכה.
תפריט המסעדה היה עונתי, משתנה לפי עונות השנה והתכתב עם אוכל ביתי ומסורתי לצד הטאץ' הייחודי של השתיים. הן הקפידו לייצר מההתחלה הכל בעצמן: לחם, קוסקוס, גרנולה ועוד בעבודה סיזיפית יומיומית. המנה המפורסמת שלהן היא לביבות בטטה ברוטב שמנת ועירית. מנות ידועות נוספות הן "סלט הכול" (ירקות ברוטב עשבי תיבול, גבינת פטה וקרוטונים); אורז בר ואורז בסמטי עם ירקות אפויים בתנור; עוף בקארי על אורז בסמטי; ניוקי ברוטב עגבניות; המבורגר סלמון. בשנים האחרונות תפריט המסעדה הלך לכיוונים טבעוניים יותר, עם מנות כמו סינייה כרובית וקינוח באונטי טבעוני.
בשנת 2006 עשו אקט מפתיע ופרסומו את הסודות של המתכונים שלהן בספר הפופולרי "אורנה ואלה ספר המתכונים". הספר הפך ללהיט מבוקש והדבר לא פגע כלל בפופולריות המסעדה. בנוסך הייתה לצמד אפיזודה בתחום הפלאפל והן פתחו דוכן שנקרא "מלכות הפלאפל", שהיה המקום הראשון בתל אביב שהגיש פלאפל בצבעים, ונסגר במהרה. לרגל חגיגות 25 השנה למסעדה שחלו השנה הן החזירו אותו לתפריט באופן זמני.
רק לפני כמה חודשים אמרו אגמון (50) ושיין (53) בראיון שאורנה ואלה הוא "מקום שנראה כאילו הוא נמצא פה כבר 50 שנה ויהיה עוד 50 שנה".
ההודעה על השיפוץ הצפוי של הבניין ברחוב שינקין 33 שבו קם הקפה גרם להן לקבל החלטה לסגור. בהודעה לעיתונות הן מסרו: "ההחלטה להיפרד מהבית כשהוא שוקק חיים וריחות התקבלה בהתרגשות, מתוך תחושת סיפוק וגאווה, ובסוף חודש מרץ 2017 ייסגר מפעל החיים, שיעבוד עד לרגע הסגירה ועד אחרון הסועדים שייצא מחייך אל הרחוב".
מילות פרידה מאבי אפרתי, מבקר המסעדות של וואלה!
גם אם בזמן האחרון נראה שהקצב הופך מבהיל ומעורר דאגה, מסעדות שנסגרות הן חלק מדינמיקה טבעית, אורגנית כמעט, בסצינה פעילה. לאורנה ואלה מעמד אחר.
מעטים המקומות שירידתם מהבמה מרעידה יותר מנים אחד בלב. רבים יתגעגעו בוודאי ללביבות הבטטה, ול"סלט הכל", כמו גם להוויית חדר האוכל הקיבוצי שבית הקפה האיכותי הזה סיפק בשעתו. אבל יותר מאלו, אורנה ואלה היו סמל ליציבות, לקביעות מחויבת שאינה משתנה לעולם; שאינה משתוחחת לנוכח אופנות.
בסביבה שתזזיתיות ענף המסעדות בה אינה אלא נייר הלקמוס לארעיות תחושת הקיום, רגע לפני או אחרי עוד מבצע צבאי, ובהוויה שהופכת אגרסיבית יותר, בינארית יותר, אורנה ואלה ייצגו קביעות שקטה ומוקפדת. לא נוצצת אבל כזו שברור שלא תשתנה לעולם. בדיוק כמו ביסטרו פריזאי מסורתי, שנמצא שם וגם ימשיך עוד שנים ארוכות, ולא מחפש להמציא דבר.
אורנה ואלה היה עבורי מקום שהידיעה שהוא שם, גם כשאינני מבקר בו, נוסכת בי מידה של ביטחון ושקט; אי ירוק של שפיות בים כאוטי שרק הולך ונעשה סוער ומאיים יותר. ככזה, הוא יחסר לי מאד.
אורנה ואלה. שינקין 33, תל אביב.