עוד אגדה איננה: ז'אן מורו, אלילת הבד הצרפתייה ואחת מן הסמלים של הגל החדש הצרפתי, הלכה היום (שני) לעולמה והיא בת 89, כך לפי דיווחי התקשורת הצרפתית.
מורו מתה בפריז וגם נולדה בפריז, ב-1928. אמה היתה רקדנית ואביה מסעדן, שזעם על שאיפותיה המקצועיות בתחום המשחק והשליך אותה בשל כך מן הבית. היא המשיכה להמרות את פיו, והחלה לשחק בהצגות בשנת 1946. מעט לאחר מכן עברה למסך הגדול. היא שיחקה אצל פרנסואה טריפו ב"400 המלקות" ואז גם ב"ז'יל וז'ים", שהציג את משולש האהבה המפורסם בתולדות הקולנוע הצרפתי, ובו עשתה את תפקידה הגדול והאיקוני ביותר.
הרזומה של מורו כולל גם עוד שלל קלאסיקות "מעלית לגרדום" של לואי מאל, "הלילה" של מיכלאנג'לו אנטוניוני, "יומנה של חדרנית" של לואיס בונואל, "מר קליין" של ג'וזף לוסי ועוד, והיא שיתפה פעולה גם עם אורסון וולס, איליה קאזאן, ריינר וורנר פסבינדר, וים ונדרס, מנואל דה אוליביירה ושלל במאים בעלי שם אחרים.
מורו שימשה נשיאת חבר השופטים של פסטיבל הקולנוע ברלין, וקיבלה פרס מפעל חיים מטעמו ומטעם פסטיבל קאן, האקדמיות האמריקאיות והצרפתיות לקולנוע ועוד.
מורו היתה נשואה פעמיים, לקולנוען בן עמה ז'אן-לואי רישאר ולוויליאם פרידקין, במאי "הקשר הצרפתי" ו"מגרש השדים", וכמו כן היתה בזוגיות עם לואי מאל ופרנסואה טריפו ועם הקולנוען הבריטי טוני ריצ'רדסון, מעצב האופנה פייר קרדן, גאון הג'אז מיילס דיוויס ואחרים, והותירה אחריה בן אחד, ז'רום רישאר.
מורו ביקרה בארץ במספר הזדמנויות, למשל בפסטיבל הקולנוע ירושלים בשנות השמונים. היא גם שיחקה אצל במאי ישראלי, עמוס גיתאי כמובן, ב"מאוחר יותר" וב"התנתקות".
ב-2008 היתה אמורה להגיע לכאן שוב, כדי לבקר בפסטיבל הקולנוע חיפה, אך נאלצה לבטל בואה בשל סיבות בריאותיות.
גיתאי מסר בתגובה למותה: "ז'אן מורו היתה זן נדיר. מהשחקניות הגדולות שתמיד שמה את פועלה כאמנית בראש מעייניה. היתה לי זכות גדולה לעבוד איתה באופן רצוף. היא היתה שחקנית טוטאלית, מלאת יצרים, שובבה ודעתנית עד הפרט האחרון. היא היתה מתמסרת לכל פרויקט לחלוטין והופכת אותו למרכז חייה ללא שום גבולות. לכן גם היתה לה קריירה מופלאה כל כך. זו היתה זכות גדולה וחוויה נהדרת לעצב איתה דמות. המפגש איתה היה נהדר. אני עצוב".