וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נטו למשתכר: הבמאי אקי קאוריסמקי הגיע שיכור לחלוטין לראיון איתנו - וזה רק הפך את תשובותיו ליפות עוד יותר

אבנר שביט, ברלין

12.7.2017 / 17:33

לקראת עליית "הצד האחר של התקווה", פגשנו במלון ברלינאי את הבמאי הפיני הענק אקי קאוריסמקי. הוא הגיע לשיחה שיכור כלוט, הציע גם לנו לשתות - ומכאן והלאה המפגש התפתח בצורה מוזרה עוד יותר

יח"צ - חד פעמי

ניחוח כבד של אלכוהול מקדם את פני הבאים לראיין את הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי. שני בקבוקים מונחים על השולחן בחדר המלון הברלינאי בו מתקיים המפגש עמו – האחד חוסל, השני מחכה שיפתחוהו וישתו אותו במלואו גם כן. רק הקולנוען עצמו לא בשטח: הוא הלך לקחת הפסקת סיגריה נוספת. היעדרותו דוחה עוד יותר את תחילת הריאיון, שגם כך כבר התאחר בשעה תמימה בשל התנהלותו של היוצר המהולל.

השיחה מתקיימת יום לאחר הקרנת הבכורה העולמית של סרטו החדש, "הצד האחר של התקווה", שבסופו של דבר זיכה אותו בפרס הבימוי של האירוע הברלינאי היוקרתי לפני כחמישה חודשים. היום (חמישי) הקומדיה המרירה הזו עולה לאקרנים ברחבי הארץ, ומחר (שישי) תפתח את תחרות "ברוח החופש" בפסטיבל הקולנוע בירושלים, בהקרנה מיוחדת בנוכחות נחמה ריבלין.

לא סתם בחר הפסטיבל להציג את "הצד האחר של התקווה" במסגרת של סרטים על המאבקים למען חופש, צדק וזכויות אדם. קאוריסמקי מטפל כאן בסוגיה הכאובה של הגירה לאירופה, ועושה זאת דרך סיפורו של פליט סורי המגיע לפינלנד, ומוצא מחסה הודות לעובדי הפאב הגרוע במדינה, המסתירים אותו מפני הרשויות.

את כל זה מציג היוצר הפיני בסגנון הקבוע שלו, אותו כבר פגשנו בסרטיו המופתיים הקודמים, למשל "עננים נודדים", "איש ללא עבר" ו"חוף מבטחים": כלומר, תערובת של דרמה מלאת אנושיות, הומור שחור, הבעות פנים קפואות שמסתירות לבבות חמים, וכן הרבה מוזיקה, אוכל ושתייה חריפה כמובן.

השתייה, מספר קאוריסמקי כשהוא מואיל סוף כל סוף להגיע לחדר, משחקת תפקיד מרכזי בחייו, ולכן הפאבים מככבים תכופות בסרטיו. "חצי מהחיים שלי העברתי בהם, ואת חצי מהסרטים שלי עשיתי שיכור כלוט", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות לקראת צאת "הצד האחר של התקווה".

אף שהשעה רק אחת בצהריים, גם לראיון עמי מתייצב קאוריסמקי שתוי לחלוטין, וכתוצאה מכך אי אפשר להבין את רוב דבריו. מחוות גופו, לעומת זאת, ברורות לחלוטין: הוא לוגם עוד מן הבקבוק ומזמין אותי לשתות גם. אני מסרב בנימוס שכן איני שותה אלכוהול, והבמאי שותה בשמחה את השלוק שהציע לי, ומתחיל לדבר על סרטו.

הסיטואציה בה אנו נמצאים קומית למדי, גם מפני שבניגוד לרוב עמיתיו, המקיימים את הראיונות עמם במלונות יוקרתיים, קאוריסמקי עושה זאת במקום שכאילו נלקח מתוך אחד מסרטיו: מלון ברלינאי מרופט ומרוחק שרוב הנוכחים בו אקסצנטריים. לעומת זאת, "הצד האחר של התקווה" עוסק במצב קומי הרבה פחות - מצוקתם של הפליטים המחפשים מקלט באירופה, ולעתים קרובות זוכים ליחס לא אנושי.

אקי קאוריסמקי. GettyImages
אוהב בני אדם, לא אוהב את האנושות. אקי קאוריסמקי עם פרס הבימוי בפסטיבל ברלין/GettyImages

"בער בי לעשות את הסרט, כי גם קולנוע יכול להשפיע טיפה, ורציתי להראות שגם פליטים הם בני אדם", אומר קאוריסמקי. "כיום, פינלנד מגרשת 80 אחוז מהם, ואני מתבייש בה ובשאר המדינות האירופאיות שנוהגות כך. יום אחד גם אתה ואני אולי נהיה פליטים".

גם סרטך הקודם, "חוף מבטחים", עסק בסוגיית הפליטים, אבל היה בו הרבה יותר אור. "הצד האחר של התקווה" אפל יותר.

"עברו מאז שש שנים, והמציאות נהיתה קשה יותר. כשהייתי צעיר, אמרתי לחברים שלי 'אם לא נלך לפוליטיקה עכשיו, אז בעתיד נהיה בחרא עמוק'. לא הלכנו, והנה עכשיו אנחנו באמת בחרא עמוק. רוב האנשים שנמצאים בשלטון ברחבי העולם הם אינפנטיליים".

מה יהיה, אקי?

"אני דואג לעולם, לא לאנושות. אי אפשר שגם הוא וגם אנחנו נישאר. אחד מאיתנו יצטרך ללכת, ועדיף שאנחנו נלך. אנחנו חמדנים ומזיקים".

איך זה שהסרטים שלך כל כך אוהבי אדם, אבל אתה מדבר ככה על בני אדם?

"אני אוהב כלבים, וגם בסרט הזה משחק הכלב שלי, אבל לגבי אנשים - אני לא בטוח שאני אוהב אותם. אני אוהב אותם כיחידים. כשאני רואה מישהו ברחוב הוא מעניין אותי ואכפת לי ממנו. אבל יש לי בעיה עם האנושות כמכלול".

מזה זמן רב אתה חי בפורטוגל. מצלם בפינלנד, אבל חי בפורטוגל. למה?

"פינלנד מדינה קטנה, אז יש בה ריכוז דחוס מדי של מרירות".

עוד באותו נושא

"חוף מבטחים": אקי קאוריסמקי מציג סרט מושלם

לכתבה המלאה
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
איפה אסף גרניט שיציל את המסעדה בסרט הזה? מתוך "הצד האחר של התקווה"/מערכת וואלה!, צילום מסך

אתה אוהב כדורגל. שמחת כשפורטוגל זכתה ביורו?


"כן, שמחתי עד מאוד, בעיקר כי הייתי עצוב מאוד כשהפסדנו ב-2004. שמחתי גם שהוכחנו שאפשר לעשות את זה בלי רונאלדו על המגרש. אם אי פעם פינלנד תשחק מול פורטוגל בגמר היורו, אני לא יודע בעד מי אהיה, כנראה בעד פורטוגל".

למה אתה לא עושה סרט על כדורגל?

"אי אפשר לעשות סרט טוב על כדורגל. יש רק סרט כדורגל טוב אחד בכל ההיסטוריה של הקולנוע: 'Two Half Times in Hell', סרט הונגרי משנות השישים על משחק בין חיילים גרמנים לאסירי מלחמה".

בנושא אחר לגמרי, יש לך חוש הומור מיוחד.

"יש לי רק אחד".

איך פיתחת אותו?

"איך אתה פיתחת אותו?"

מצפייה בסרטים שלך.

"אז תשלם לי. לא, בעצם אני צריך לשלם לך".

זה בסדר.

"תשאל אותי שאלה מצחיקה, ותקבל תשובה פסימית".

הסרט מתאר את הפאב הכי גרוע בפינלנד שבשלב מסוים הופך למסעדה הכי גרועה במדינה. מה המסעדה הכי גרועה שיצא לך לבקר בה?

"מסעדה באוסלו. אכלתי סלמון".

איך עבדת על המוזיקה בסרט?

"צילמתי את הנגנים שמנגנים".

יש לך סמארטפון?

"בזמן הפסטיבל אני מסתובב עם מעין סמארטפון מיוחד לאנשים דמנטיים. כשהוא נגמר, אני זורק אותו. לאף אחד אין את המספר שלי, ולי אין את המספר של אף אחד. אני לא מתקשר לאיש ואיש לא מתקשר אליי, וכך כולם מרוצים".

הצד האחר של התקווה.
כרגיל אצל אקי, יש כלב. מתוך "הצד האחר של התקווה"

מרבים להשוות אותך לג'ים ג'רמוש. נפגשתם פעם?

"כן, ולא הצלחתי להחליט מי יותר פסימי".

למה היה לך חשוב לצלם ב-35 מ"מ?

"אם לא הייתי יכול לצלם ככה, לא הייתי מצלם בכלל".

היית יכול לחיות בלי קולנוע?

"אני לא יכול לחיות בלי הציפור שמצייצת על העץ".

אתה נוסטלגי?

"הייתי משנה את השם שלי בדרכון לאקי נוסטלגי לו יכולתי. העתיד משעמם".

מה עתידך?

"אני פורש מעשיית סרטים. נכון שכבר אמרתי את זה בעבר, אבל הפעם זה באמת. אין לי יותר מה להגיד".

אקי קאוריסמקי. GettyImages
אין לו פייסבוק, אין לו טוויטר, אין לו כלום. אקי קאוריסמקי/GettyImages
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
יוקרן בפסטיבל ירושלים באירוע מיוחד בנוכחות נחמה ריבלין. מתוך "הצד האחר של התקווה"/מערכת וואלה!, צילום מסך
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
שווה לראות, כמו את כל הסרטים של קאוריסמקי. מתוך "הצד האחר של התקווה"/מערכת וואלה!, צילום מסך

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully