עברו כמעט שני עשורים מאז יצא סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי דובר קוסאשווילי. הוא היה אז בתחילת שנות השלושים לחייו, וברזומה המצומצם שלו סרט קצר אחד מוצלח והמון ציפיות לעתיד לבוא. ואכן הקיץ ההוא האיר פנים לבמאי הגיאורגי הטרי: סרטו "חתונה מאוחרת" הפך לאחד הסרטים הישראלים המצליחים בכל הזמנים. הוא הוצג בפסטיבלים ברחבי העולם, קטף פרסים יוקרתיים, משך קהל רב ובעיקר הפך את יוצרו מאלמוני לבמאי מבטיח ומוערך. בתהילתו זכה קוסאשווילי בכל הקופה: קרנות ביקשו לתמוך, תקציבים הגיעו בלי מאמץ, פסטיבלים גילו עניין ושחקנים חיכו בתור. הבמאי המתחיל זכה באותה השנה למעמד שמעטים זוכים לו, לתהילה ששמורה ליוצרים שמצליחים לחולל שינוי דרמטי בתחומם: נדמה היה לרגע שהוא חילץ את הקולנוע הישראלי מקיפאון עמוק, והפיח בו רעננות וצבעים חדשים המאתגרים את היצירה המקומית. אלא שהצבעים ההם דהו מזמן.
השבוע יצא סרטו החדש של קוסאשווילי "זוג יונים". הביקורות חבטו בכל הכוח, אף פסטיבל לא אימץ את הסרט, הקרנות סירבו לתמוך והשחקנים כבר לא להוטים כבעבר. הממסד הצביע ברגליים והתנער מהבמאי המתבגר, וזו אינה הפעם הראשונה. גם סרטו הקודם "רווקה פלוס" נכשל. הוא הואשם בשנאת נשים, נטען שהוא פרובוקטור זול והעירום האומנותי שלו קיבל את תווית הפורנו. איך קרה שילד הפלא של הקולנוע הישראלי התדרדר כל כך? למה העירום המאתגר של סרטיו הראשונים הפך לזול ומיזוגני בסרטיו האחרונים? ומדוע, בשם נעוריו המרהיבים, איש לא עוצר אותו מלהרוס את עצמו?
"אני אוהב את דובר אהבה גדולה", אומר פרופסור ראובן הקר, מרצה באוניברסיטת תל אביב ויוצר סרטים דוקומנטריים. "הוא מוכשר ואני מקווה שיחזור לעשות סרטים טובים. הוא יודע לביים, אבל הוא צריך להקפיד בבחירת הנושאים ולעסוק בדברים שהם במהות המורכבת והעמוקה של החיים שלו וסביבו. מה זה 'חתונה מאוחרת', זה החיים שלי? זה שלו". לדבריו, במאים רבים לא מתקבלים לפסטיבלים שונים וזו אינה אינדיקציה לאיכות הסרט, וגם אי תמיכת קרנות אינה מבשרת דבר. אבל ללא ספק, הוא מסכים, האיכות נפגמה.
"הסרט 'מתנה משמיים' היה מורכב יותר, והייתה לו ירידה מוזרה עם "רווקה פלוס", זה סרט בעייתי", מסביר הקר, "אבל הוא יודע את זה, אני מניח". חלק גדול מהביקורת סביב סרטיו נובעת מהעירום הבוטה והסצנות האלימות. "את סצנת המין ב'חתונה מאוחרת' מלמדים בבתי ספר בעולם, היא עשויה היטב", מוסיף הקר, "אבל לא כל סצנות המין ב'רווקה פלוס' היו במקום. לא חושב שאת כל הסצנות היה צריך להראות כמו שהוא הראה אותן".
נחמן אינגבר, מרצה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, מגן מעט יותר על הבמאי הוותיק. לתפיסתו, קוסאשווילי עדיין לא סיים את דרכו, ונכונו לו עוד הצלחות מקצועיות, אבל גם הוא מודה: לא לנער הזה פיללנו: "הכיוון שהקולנוע שלו הולך אליו הוא פחות טוב ממה שהייתי מצפה. אני מעריך שככל שהוא יעשה יותר, הוא יחזור להיות מה שהאמנו שהוא בראשית דרכו. הוא התחיל מאוד מאוד גבוה עם סרט יוצא מהכלל, 'חתונה מאוחרת', ומאז לא מימש את הפוטנציאל הגלום בו. אבל הוא עוד לא מימש, הוא עדיין איש במלוא יכולתו ואני מעריך שאנחנו נזכה ליצירות הרבה יותר שלמות". את העירום בסרטיו של קוסאשווילי הוא תולה במורכבות היצירה של הבמאי: "דובר כמו דובר, כשהוא חושף הוא חושף - שכבות על שכבות, כולל פיזיות, כולל נפשיות ומנטליות. אי אפשר לצפות מדובר שיעשה סרטים אירופים מעודנים כי זה לא הדרך ולא הסגנון שלו".
יש הטוענים שהבעיה אינה דווקא בסרטיו, כי אם בדינמיקה בתוככי התעשייה. ב-2009, השנה בה יצא בארצות הברית סרטו "דו קרב", הוזמן קוסאשווילי לכנס הפותח את חגיגות עשרים השנה לבית הספר לקולנוע סם שפיגל. במהלך הכנס תקף את תעשיית הקולנוע וכינה את יוצריה בינוניים: "הקולנוע הבינוני מגעיל את הנשמה. אנשים יוצאים מהקולנוע בלי להבין למה שלחו אותם. בואו נהיה קצת יותר צנועים ונבדוק איך עושים סרטים יותר איכותיים. בכל פעם שהאמנתי לכם והלכתי לסרט, חטפתי". עוד הוסיף שהקולנוע הישראלי הוא קולנוע נכה, חולה ופגוע.
"עד אז הוא היה ילד הפלא של הקולנוע הישראלי", נזכר אלון גרבוז, לשעבר המנהל המיתולוגי של סינמטק תל אביב. "כשהוא יצא נגד כולם והאשים שהם קורצים לחו"ל ולפסטיבלים, זה גרם לנתק בינו לבין הקולנוענים שלא סלחו לו מאז". גרבוז חושב שעדיין מוקדם להכריז על ירידה במעמד סרטיו של קוסאשווילי. "גם אם יש סרטים פחות מוצלחים, או אהודים, אני לא הייתי אומר 'לאן נעלם דובר ומה קרה לדובר', כי בסך הכל יש כמות סרטים שנויה במחלוקת וכמות סרטים פחות או יותר זהה מוצלחים, הבעיה היא שקשה לו לעבוד עם אנשי הקולנוע וקשה לו לעבוד עם סוכנויות השחקנים. מי שיצר את 'חתונה מאוחרת' והסרט הקצר 'עם חוקים', יחזור עם דברים טובים בעתיד, אין לי ספק".
כבר בסרטו השלישי, "מתנה משמיים", היה ברור לקוסאשווילי שהסרט עשוי להתקבל ברגשות מעורבים. בכדי לנסות ולרסן את התגובות, העיתונאים שהגיעו להקרנה נתקלו במכתב מקדים לקראת הצפייה: "זה מבט עמוק על הרגעים הכי אותנטיים של שכבות בחברה הישראלית, שנהוג לכנות אותן 'אותנטיות'", נכתב לעיתונאים. "לא מדובר בסרט שעונה על הקריטריונים של 'תקינות פוליטית'". לקינוח, הוסבר לצופים המופתעים: "עבור הנשים סקס הוא כוח, אמצעי בעזרתו אפשר למרוד ברודנות הגברית".
"היתה לי תחושה שאין בסרט הזה שום אותנטיות ולמרות מה שהוא כתב לעיתונאים, לא קניתי את זה בכלל", נזכרת מבקרת הקולנוע של 'טיים אאוט', יעל שוב. היא מסבירה שלתפיסתה לא מדובר בהתדרדרות אלא בפיענוח לא נכון. "הוא קיבל מעמד שלא מגיע לו. למעט הסרט הראשון (חתונה מאוחרת - י"ג), כל הסרטים שלו לא טובים. זו תעלומה איך הוא קיבל תקציב לסרט הנוכחי. התסריט כל כך גרוע, זה אפילו לא הכעיס אותי כאישה כי אני חושבת שהוא מבזה את הקולנוע". לשיטתה, גם הצלחת הסרט הראשון לא בהכרח עומדת לזכות הבמאי, אלא לליהוק המוצלח. "גם בצפייה חוזרת אהבתי את 'חתונה מאוחרת', למרות שיש המכנים אותו סרט בורקס. שום דבר שהוא עשה אחרי זה לא הצדיק את הכתרים שהמשיכו לקשור לו. רק הראשון, שעובד בדיעבד הרבה בזכות הנוכחות של רונית אלקבץ".
המבקרת וחוקרת הקולנוע מרלין וניג העלתה השבוע לחשבון הפייסבוק שלה תמונה ובה היא נראית לועסת גזר ולצידה כיתוב עוקצני: "מחווה לבמאי דובר קוסאשווילי, שחושב שחיי המין של חרדיות וערביות מסתכמים בלאכול גזר; ועל זה נאמר, היה מת. בתמונה: פנאטית מקומית, אוכלת סמל פאלי כתום בעיר הבירה". בסרטו האחרון עוקץ קוסאשווילי את המגזר החרדי והערבי וטוען שהם אינם נהנים מחיי מין.
"הוא הכניס את עצמו למקום בו אנשים שומעים 'דובר קוסאשווילי', וישר הם משייכים לסקס, לא לתוכן קולנועי מובהק", היא מסבירה את ההשלכות של העירום הבוטה בסרטיו. "זה לא מספיק להיות פרובוקטיבי, המסרים בסרט נשארו מאוד פלקטיים ולא הצליחו לפרק את הסיפור. בין הצופים באולם הייתה רמת ארוטיקה גבוהה יותר מאשר בסצנת העירום שראינו במסך". לדבריה, קוסאשווילי ויתר על המחקר שלו כבמאי ועל הדיוק בסצנות הארוטיות, ולכן נותר רק עם סיסמאות וסלוגנים: "יש מקום לארוטיקה, כולם קיוו לה אחרי 'חתונה מאוחרת' ו'התגנבות יחידים'. הסיפור הקשה ביותר הוא שאין בו סיפור. זה עצוב שבמאי מגיע עד לכאן, בשביל מה? עומס קלישאות, חוסר התפתחות עלילתי. הסרטים הפכו לסרטי פופאי, קטעי פורנוגרפיה שרצים בין חיילים. כבד את עצמך ואת הצופים שלך".
מנגד, היא אומרת שקשה לשרוד בתעשיית הסרטים בארץ לאורך זמן, "אין הרבה קולנוענים שמזדקנים לתוך התעשייה הזו, ולכן אם אתה רוצה להיות מקורי בכל מחיר, אתה עלול להתגלות כלא מקורי בכלל. ואם אתה רוצה לדבר על מין, כי לא מטפלים בזה כמו שצריך, אתה עלול לטפל בו כמו פיל בחנות חרסינה. יוצרים צריכים להתבגר מסרט לסרט ולא להישאר במקום".
גם מבקר הקולנוע ובעל הבלוג "סינמסקופ", יאיר רוה, מאמין שבמאי שרוצה לשרוד בתעשייה חייב לדעת להתבגר. עוד הוא טוען שההשתנות לאורך השנים, בין "חתונה מאוחרת" ו"זוג יונים", טמונה בכך שהבמאי הפך לציני. אם בסרט הראשון הוא מתאר מערכת יחסים בתחילת דרכה, אזי כאן מדובר ביוצר מלא טענות על חיי הזוגיות, כמעט מר נפש: "הסרט החדש נורא ציני. הוא על מישהו שיש לו בטן מלאה על המוסד הזה של נישואין, מונוגמיה וזוגיות, והוא קצת רוצה להקיא החוצה".
אולי מדובר ביוצר שהתבגר?
"התחושה שלי שהוא דווקא הזדקן, לא התבגר. יש משהו זקן בסרט הזה. זו הטרגיות. מבט נורא מיושן על קולנוע ועל מערכות יחסים ועל סקס וקולנוע. זו לא התבגרות. למשל, אוצר המילים הידלדל, העירום פרובוקטיבי עד שנדמה שבוטות מתחילה לחפות על דלות ברעיונות משוכללים. יש מימרה כזו, 'כשמישהו נואם ואין לו מה להגיד, אז שיצעק'. אז בהשאלה, נדמה שהטיעון בסרט חלש. והנה את עושה כתבה, כלומר הפרובוקציה עובדת, מדברים על הסרט והצליחו לעורר סקנדל".
למה לא עוצרים אותו?
"הסרט בקושי קיבל תמיכות, רק 200 אלף שקלים מקרן רבינוביץ', ולא מעט בשל הכישלון של "רווקה פלוס". אם הוא עושה את זה דל תקציב, מי יעצור? למה יעצור? ניסו, לא נתנו לו את התקציבים שהוא קיבל בעבר, למעשה אמרו לו: אנחנו לא תומכים בכיוון שאתה הולך. אבל אם זה מה שהוא מרגיש, אני חייב לפרגן שהוא הלך עם זה עד הסוף. אני מאמין שיש לו יצירת מופת בשרוול שהוא לא יודע שהיא שם. הוא צריך לעסוק בגיאורגים, אולי שם כוח העל שלו. לא יכול להיות שמי שעשה את 'חתונה מאוחרת' לא יביא עוד סרט נפלא, אחרת הקרדיט הולך לרונית אלקבץ".