וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

20 שנה ל"מקור ראשון": "איך שמרנו על עצמאות למרות אדלסון? זאת הנחת יסוד מקוממת"

3.7.2017 / 16:30

מיוחד: לקראת ועידת הכלכלה והחברה של "מקור ראשון", מנסים ארבעה מעורכיו הראשיים - מאיר עוזיאל, אמנון שומרון, אמנון לורד והנוכחי חגי סגל, להסביר לוואלה ברנז'ה איך הצליח העיתון להישאר שמורת טבע תקשורתית-ימנית ולמה פתאום גם הם הפכו חברתיים

ועידת מקור ראשון. אופיר דוד, מערכת וואלה! NEWS
20 שנה להקמתו. מערכת "מקור ראשון"/מערכת וואלה! NEWS, אופיר דוד

הוועידה הכלכלית-חברתית הראשונה של עיתון "מקור ראשון", המציין 20 שנה להיווסדו, תיפתח הערב (שני). העיתון, שעבר לבעלות "ישראל היום" בשנת 2014 וניצל ברגע האחרון מסגירה, נתפס בתקשורת כמעין שמורת טבע, בוודאי בהתחשב בבעלי העיתון שלדון אדלסון, הנחשב מעורב בעבודת המערכת - לפחות בזו של עיתון העל שלו.

ארבעה מעורכי העיתון לאורך השנים – אמנון שומרון, אמנון לורד (שעבר לאחרונה ל"ישראל היום"), מקימו ועורכו הראשי הראשון מאיר עוזיאל והעורך המכהן בשנים האחרונות חגי סגל, מנסים להשיב לשאלה כיצד הדבר מתאפשר, ולהסביר לוואלה ברנז'ה כיצד העובדה שהזהות הפוליטית של העיתון המזוהה עם מחנה הימין ועם מפלגת השלטון מאז "מקור ראשון" יצא לאור לראשונה – לא מפריעה להם ליצור עיתון הנחשב בקרב רבים לאיכותי ובמקביל גם לבקר את הממשלה, ומדוע החליטו פתאום לפנות לזווית חברתית-כלכלית המזוהה יותר עם מחנה השמאל.

אמנון לורד. זאב גלילי, Creative Commons
"באותה תקופה כל דבר שהשתייך לימין נחשב מסוכן". אמנון לורד/Creative Commons, זאב גלילי

"תפקידו של העורך הראשי להציב גבולות מיד"

"בדרך כלל כשיש מהפך בעיתון אז תפקידו של המערכת והעורך הראשי להציב גבולות מיד בהתחלה ולהראות כיוון. לא להיות במצב שמחכים לשמוע מה אומרים מלמעלה"

לורד, שלפני מספר שבועות פורסם כי יעבור לכתוב טור מרכזי בישראל היום, לאחר פיטוריו של דן מרגלית, ערך את "מקור ראשון" בין השנים 2004-2009, כאשר מי שמינה אותו לתפקיד היה הבעלים החדש דאז שלמה בן צבי. לורד כתב ב"מקור ראשון" משנת 1999 והחל את הקריירה העיתונאית שלו כעורך בעיתון "חדשות". ללורד יש הסבר משלו לכך שהעיתון לא הפך לכלי שופר של הממשלה גם כאשר הוא נרכש על ידי אדלסון, והוא יותר מאשר רומז לאחריות הנפשות הפועלות - בשתי המערכות - לתוצרים העיתונאים הסופיים. "כששלדון הציל את העיתון, ומהבחינה זאת כל הכבוד לו, זה כבר היה עיתון עם זהות משלו. למעשה, אני חושב שהוא נתן תמיכה לזה שהעיתון ימשיך להיות מה שהוא. זה היה תלוי בנו שזה יישאר ככה לשמור על עצמאות מערכתית".

מה הכוונה בזה שהדבר היה תלוי בכם?

"בדרך כלל כשיש מהפך בעיתון אז תפקידו של המערכת והעורך הראשי להציב גבולות מיד בהתחלה ולהראות כיוון. לא להיות במצב שמחכים לשמוע מה אומרים מלמעלה".

זה מה שעשיתם בזמנו?

"זה מה שחגי עשה. הייתה תקופה של חודשיים-שלושה עד שהם החליטו מי יהיה העורך הראשי, ועד אז זה המשיך באינרציה של אורי אליצור ז"ל שנפטר די סמוך להצלת העיתון. שלדון נכנס והציל את העיתון מסגירה".

וכמי שחווה את שתי המערכות, מה ההבדל?

"אני כמעט ולא מכיר את מערכת 'ישראל היום', אבל את 'מקור ראשון' חייתי בצורה אינטימית הרבה שנים. אני עדיין לא יכול לדבר על 'ישראל היום', אבל 'מקור ראשון' הזכיר לי את החוויה שחוויתי בעיתון 'חדשות' של שוקן - חוויה יצירתית, משהו חדש, המון אמביציה להגיע להישגים, להטביע חותם של עיתונות מסוג חדש – וזאת גם הייתה החוויה שלי ב'מקור ראשון' רוב השנים, בעיקר הראשונות. למרות שברור שיש הבדלים, הרי 'מקור ראשון' נחשב לטיפה יותר ימני מ'חדשות'".

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא
רזי ברקאי.
טריקת טלפון זועמת. רזי ברקאי

"חלק דווקא היה שמח לראות את 'מקור ראשון' נסגר"

לדברי לורד, חלק גדול מ"התקשורת השמאלנית" דווקא היה שמח לראות את "מקור ראשון" נסגר. "דן כספי ז"ל ניסה בזמנו להציג את אדלסון כמי שהולך לייצר מונופול על ידי הרכישה. הרי הקולות שקראו למנוע מאדלסון לרכוש את העיתון ידעו בזמנו שהתוצאה עלולה להיות סגירה. גם בגל"צ, רזי ברקאי כל הזמן דיבר על זה בראיונות. הייתה לי שיחה נזעמת איתו באותה תקופה שהסתיימה בטריקת טלפון. הרושם שלי היה שהוא בהחלט יהיה מבסוט אם 'מקור ראשון' לא יהיה יותר. במיוחד באותה תקופה, כל דבר שהשתייך לימין נחשב למסוכן, למשהו שצריך להרוג אותו כל עוד שהוא לא מזיק יותר מדי".

איך אתה מסביר שיש לאדלסון שני עיתונים כל כך שונים? מה זה אומר עליו בעצם?

"'ישראל היום' קם כדי לשבור את המונופול של נוני מוזס. 'מקור ראשון' קם בקדנציה הראשונה של נתניהו, כשכבר אז היה אנטי כלפיו בתקשורת והייתה היסטריה תקשורתית סביבו. בתחילת הדרך, העיתון נועד למלא חלל בתקשורת הישראלית, ולא נועד לתת מענה לדתיים אלא קם כעיתון ימני. אבל בזמנו התברר שהתפוצה לא מגיעה למה שכיום 'ישראל היום' מצליח להגיע למשל. לאורך השנים התברר שחייבים להתבסס על 'הום בייס' שמאוד קשור לעיתון וזאת אחת מנקודות החוזק שלו. נוצר קהל ביתי חזק ונאמן, ואני לא חושב שיש עיתון אחד בארץ עם קהל קוראים כל כך נאמן. 'מקור ראשון' עמד בפני משברי סגירה רבים, ואלמלא הקהל הצמוד הוא לא היה שורד".

אתה אומר שבתקופה שכמעט ונסגרתם חשת קצת שמחה לאיד. מה הרגשתך כעת לגבי הקיצוצים הצפויים ב"הארץ"?

"כל סגירה ואיום על כלי תקשורת בארץ, בוודאי כלי מרכזי – הוא בעייתי ופוגע בדמוקרטיה ובחופש העיתונות. הייתי רוצה שהעיתון הזה יהפוך לפר- ישראלי למשל. אבל זה שהוא פרו איסלאמיסטי לא אומר שצריך לסגור אותו".

חגי סגל. עומר מירון
קריצה לעוד קוראים. חגי סגל/עומר מירון

קודם כל ישראלי

"לפני הכל אני ישראלי, אני מאמין שעמדות הימין טובות יותר לישראל, אני לא אגיד 'טוב, יאללה שהשמאל יעלה כדי שהיה לי יותר נוח מבחינה עיתונאית"

חגי סגל, המשמש כעורך העיתון מאז שניצל ב-2014, מסרב כצפוי להתייחס לרוב השאלות על "ישראל היום" ועל אדלסון. אבל, הוא כן מסביר מדוע זה לא בהכרח דיסוננס – לייצר עיתון שמבקר את הממשלה וגם מזוהה עמה.

"'איך מקור ראשון הצליח לשמור על עצמאות גם לאחר הרכישה של שלדון?' בשאלה הזאת ישנה הנחת יסוד מקוממת – למרות. למה למרות?", הוא אומר. לדבריו, "אנחנו עיתון עצמאי וזה עולה בקנה אחד עם מה שהבעלים שלנו מצפה מאתנו שנהיה. נכון, יותר קל להתנהל תקשורתית כשאתה באופוזיציה ולא כשאתה בממשלה".

אז מה אתה מעדיף, שתמשיכו להיות בשלטון או לא?

"לפני הכל אני ישראלי, אני מאמין שעמדות הימין טובות יותר לישראל, אני לא אגיד 'טוב, יאללה שהשמאל יעלה כדי שהיה לי יותר נוח מבחינה עיתונאית'". אנחנו לא עושים לממשלה הנחות כשלא מגיע לה, אפשר להגיד גם שאנחנו לא בדיוק תומכים במדיניות ממשלת נתניהו, למשל בכל מה שקשור למדיניות ההקפאה. אנחנו משתדלים להיות עניינים. גם לא כל הכותבים בעיתון שייכים לקו שלי, אין לנו מישהו ממש במחנה השמאל אבל יש כותבים שבעד מדינה פלסטינית. עשינו ראיונות עם ח"כים מהרשימה המשותפת, לא כמו מה שראיתי עכשיו כשיוסי קליין ראיין את דניאלה וייס בקדומים ו-95% היה מה הוא חושב עליה. אנחנו נתנו להם לדבר".

פניתם עכשיו לזווית כלכלית-חברתית. נישה שלרוב מזוהה יותר עם מחנה השמאל. זה ניסיון קריצה לעוד קוראים?

"בהחלט. אני לא מתבייש בזה. אנחנו גאים בכך שאנחנו עוסקים בנושא הזה עכשיו, ולא עושים ועידה בנושא אחר, כי קשה היום לתרום תובנות חדשות בוויכוחים הפוליטיים הידועים והגדולים, אבל עדיין אפשר לחדש בכלכלה וחברה. זה גם נושא חשוב".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"המהפכנות קצת שכחה". אמנון שומרון/מערכת וואלה!, צילום מסך

"במחאה החברתית פחות ראית את הציונות הדתית"

"העיתון קם מלכתחילה כדי לתת מענה לתקשורת השמאלנית, לתת ביטוי לציונות הדתית - שהתחושה הייתה שמדירים אותה מהתקשורת הכללית. היום יש איזושהי רגיעה"

אמנון שומרון ערך את "מקור ראשון" בשנים 2001-2004, וההסבר שלו לפנייה לנושאי כלכלה וחברה דווקא עכשיו נעוץ ב"התמסדות מערכתית".

"תמיד היו בעיתון נגיעות כלכליות אבל אף פעם זה לא תפס מקום מרכזי כי תמיד הייתה תחושה שיש דברים יותר דחופים להתעסק בהם, לא כי אנשים לא מתעסקים בכלכלה אלא כי זה נראה מסוג הדברים שפחות נמצאים בקונפליקט. היום יש יותר הבנה שהעיתון צריך לתת מענה בכל התחומים", הוא אומר.

"אני לא יודע עד כמה זה מובהק, עד כמה אפשר לפלח את הציונות הדתית באופן שהנושאים הכלכליים חותכים אותה, אבל יש נקודות מסוימות בהן זה כמובן קורה. במחאה החברתית למש,ל פחות ראית את הציונות הדתית כי הייתה תחושה שזה סוג של קטר שמוביל מאבק פוליטי, אבל באופן כללי הכלכלה זה לא משהו שאמור לאפיין אוכלוסיות מסוימות. העיתון מבין שהוא צריך לשים מוסף כלכלי ראוי לשמו. היה לנו גם שת"פ עם גלובס בעבר".

ובכל זאת, מה השתנה עכשיו?

"העיתון התבגר וגדל. בשנים הראשונות התחושה הייתה יותר אוונגרדית, אבל האג'נדה בסוף מתמסדת והופכת להיות נורמלית ושגרתית והעיתון מחפש עוד תחומי עיסוק. העיתון קם מלכתחילה כדי לתת מענה לתקשורת השמאלנית, לתת ביטוי לציונות הדתית - שהתחושה הייתה שמדירים אותה מהתקשורת הכללית. היום יש איזושהי רגיעה. המהפכנות קצת שכחה, ולאט לאט העיתון צירף עוד מוספים ותחומי עניין שלא נוגעים ממש לליבה, ובאופן טבעי הגיע גם הזמן של הכלכלה - שהייתה הדבר האחרון שהעיתון חשב שהוא צריך להשקיע בו".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"להילחם בנטייה לשאוף לרמה גבוהה". מאיר עוזיאל/מערכת וואלה!, צילום מסך

"היום העיתון יותר מאופיין בקו כבד"

"אף עיתון לא שואל למשל האם להרחיב את גבולות המדינה ולמה לא עושים כלום בנושא הזה. זאת דוגמא חצי סאטירית אבל היא לא סאטירית באמת"

גם העורך המייסד, מאיר עוזיאל, לא רואה קשר בין הזהות הפוליטית של העיתון לאיכותו. לדבריו, "כשהקמתי את 'מקור ראשון' השאלות האלה עלו, למרות שהן בכלל לא היו צריכות לעלות, כי 'מקור ראשון' זה עיתון כמו כל עיתון. זה נכון שהוא לא שונא שנאת מוות את המתנחלים אבל זה עיתון מעניין - וזו המילה שצריכה להיות באותיות גדולות. אני הלכתי לפי הקו הזה. עיתון הוא לא רק עורך או בעלים, עיתון בנוי ממערכת טובה שעושה את מה שהיא יכולה בלהביא סקופים, בכתיבה ויצירתיות, ובמערכות הניהול וההפצה. כל מה שתעשה כעיתונאי לא יעזור אם הניהול לא טוב וההפצה לא טובה. אם אין מספיק כסף תתמוטט - וזאת הייתה החולשה מההתחלה".

עוזיאל מתייחס גם לשאלת הביקורת על הממשלה דווקא מימין. "הביקורת היא לא רק משמאל, עובדתית והגיונית. אתה צריך לבקר ועוד איך. אף עיתון לא שואל למשל האם להרחיב את גבולות המדינה ולמה לא עושים כלום בנושא הזה. זאת דוגמא חצי סאטירית אבל היא לא סאטירית באמת. עיתונות ביקורתית צריכה להיות כלפי השלטון, קודם כל כלפי השררה. אתה יכול לבקר את השלטון: מדוע אתה מתנחל הרבה, או לשאול מדוע אתה לא מתנחל מספיק. לקראת השקת הגיליון הראשון הגיע צוות צילום של חברת חדשות, אני לא זוכר כרגע איזה אבל יכול להיות שזה היה חדשות 2. הם רצו לעשות כתבה על הגיליון הראשון שלנו, אבל התוצאה שהם ראו הייתה כל כך רחוקה מהסטריאוטיפ שהם בסוף גנזו את הכתבה".

כלומר?

"העובדות בשטח לא תאמו את התזה שבשבילה יצאו לעשות את הכתבה. בואו נראה לכם איך עושים עיתון ימני כשהמילה ימני היא מילת גנאי. בסוף הם ראו עיתון מרתק".

מה השתנה בעיתון לעומת השנה הראשונה לצאתו, לפני שני עשורים?

"אני ניסיתי לעשות עיתון 'שמח', עיתון קליל והקו הזה היו לו עליות וירידות. היום העיתון יותר מאופיין בקו כבד, השאלה האם זה פחות טוב או יותר טוב. כמובן שחלק מהקהל אוהב את הסגנון הזה, אבל אני הייתי ממשיך לפתח את הצדדים היותר 'שמחים'. אנחנו בזמנו היינו העיתון החדש ביותר, והיינו צריכים להוביל בהמון דברים. הכוונה שלי הייתה שהעיתון יפנה לכולם ולא רק לקהל דתי".

"תמיד אומרים על 'הארץ' שהוא העיתון הכי טוב במדינה – אם ככה אז למה אנשים לא קונים אותו? כלומר, לעשות עיתון איכותי זה הכי קל, וזאת הנטייה של רוב העיתונאים. אבל אם רוצים להיות מעניינים וליצור מוצר קליל, כך שבצורה כזו אתה עושה את התפקיד האמיתי של העיתונות - להגיע לקהל רחב ככל האפשר - אז צריך להילחם בנטייה לשאוף כל הזמן לרמה גבוהה ולעשות עיתונות קלה לקריאה. תמיד אמרתי למערכת – 'להיות על רמה גבוהה זה קל מאוד, להיות רדוד זה קשה מאוד, ואני דורש מכם את הקשה מאוד'".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully