וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

היטמן בייבי, וואן מור טיים: 25 שנים לאוסף הלהיטים שכבש את ישראל

4.6.2017 / 11:00

כשסדרת "היטמן" הושקה לפני 25 שנים, היא חשפה את הישראבלוף של תעשיית המוזיקה המקומית. ההצלחה אדירה הגיעה לשיאה עם "היטמן 7", שנמכר בלא פחות מ-170 אלף עותקים. לרגל יציאת אוסף שמציין חצי יובל ל"היטמן", חזרנו לסיפור הפסקול של כל מסיבת כיתה בניינטיז

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין תמונה/מערכת וואלה!, צילום מסך

בקיץ 1996 הנחיתה חברת התקליטים הגרמנית BMG על הד-ארצי, הנציגה הישראלית שלה, עצם בלתי מזוהה. BMG בדיוק החתימה הרכב חדש, להקה של זמרים ורקדנים ברזילאים שנקראת Carrapicho. כחלק מאסטרטגיית השיווק של BMG, הם שלחו את קרפיצ'ו למדינות שונות מסביב לעולם כדי שבטריטוריות השונות יכירו אותם. כשקרפיצ'ו נחתו בישראל, אנשי הד-ארצי לא הבינו איך לאכול את הטאלנטים החדשים. קרפיצ'ו הייתה חבורה של ברזילאים חצי לבושים, שלא ידעה מילה באנגלית וניסתה לקדם בכוח את הסינגל הראשון שלה, "Tic, Tic, Tac". הסינגל היה קטע מזן ה"למבדה" או ה"מקרנה" – פופ לטיני, המלווה בריקוד ייחודי.

בהד-ארצי חיפשו גופי תקשורת שיסכימו לסקר את בואם של קרפיצ'ו, כשהקופצים היחידים היו אנשי התכנית "ערב חדש", בהגשת דן מרגלית. אחרי הכישלון המתמשך של המגיש לתקשר עם הברזילאים, הלהקה החלה לבצע את שירה בשידור חי, בניסיון ללמד את ציבור הצופים את הריקוד. זה היה רגע טלוויזיוני הזוי שהפך ליוצא דופן, כשמרגלית עזב את עמדת המגיש, הצטרף אל הברזילאים וביצע במומחיות את צעדי הריקוד. הנציגים הישראלים חשבו שההופעה הייתה אסון, אבל אחרי שלמחרת כל כלי תקשורת אפשרי ביקש מהם לארח את הברזילאים המקפיצים, הם הבינו שההופעה הזאת הייתה בעצם הצלחה כבירה.

ההופעה של קרפיצ'ו ב"ערב חדש" הייתה המקפצה שהפכה אותם להיסטריה בישראל, כש-"Tic, Tic, Tac" הפך ללהיט עצום כאן. כיאה ללהיט ענק, ישראלים רבים הגיעו לחנויות הדיסקים וביקשו לקנות את האלבום של הלהקה. מכיוון שאלבומם של קרפיצ'ו עוד לא יצא, המוכרים בחנויות הפנו את הקונים לאוסף הלהיטים "היטמן 7", שיצא בדיוק באותם ימים וכלל את "טיק טק" כקטע הפותח. כתוצאה מכך, מכירות האוסף הגיעו לרמות שלא זכורות בישראל. האוסף אמנם כלל עוד להיטי ענק כמו "מקרנה" ו"קוקו ג'מבו", אבל בזכות הדרישה ל"טיק טק" הגיע האוסף לנתון המשוגע של מכירת 170 אלף עותקים בארץ. מדובר היה בכמות שלא נמכרה משום אלבום לועזי בישראל מאז שנות השבעים. מרשים.

קרפיצ'ו, "קוקו ג'מבו" ו"מקרנה" אמנם גרמו ל"היטמן 7" להצליח בצורה יוצאת דופן, אבל גם בלעדיהם האלבום היה זוכה להצלחה יפה. הסיבה: באותם ימים "היטמן" היה מותג כל כך חזק עד שכל אוסף בסדרה הפך להצלחה גדולה. מהיום שבו ראתה הסדרה אור לראשונה בדיוק לפני 25 שנים בשנת 1992, כל פרק שלה הגיע למעמד של מכירות אלבום זהב או פלטינה. בהחלט הישג נדיר.

עוד באותו נושא

אגדה: רקוויאם לרוברט מיילס, הלוחם בתאונות הדרכים

לכתבה המלאה

כדי להבין מה הפך את "היטמן" להצלחה הפנומנלית שהוא, צריך לחזור לעידן שלפניו. בישראל, בניגוד לארצות המערב, אף פעם לא היה שוק של סינגלים. המשמעות הייתה שאם ישראלי רצה לרכוש להיט עכשווי כלשהו - בניגוד לעמיתו האירופאי, שיכול היה לרכוש רק אותו - הישראלי נדרש לקנות את האלבום המלא של המבצע. מכיוון שסינגלים היו זולים ואלבומים יקרים, הישראלי נדרש להוציא הרבה יותר כסף על כל להיט שאהב. הסיבה לכך שבישראל לא היה שוק של סינגלים הייתה בעיקרה כלכלית. השוק המקומי הקטן הפך את הדפסת הסינגלים ללא כדאית. מכירה של שירים בודדים עלולה הייתה לפגום במכירות האלבומים, שם נמצא הכסף הגדול. "אם היינו מתחילים להוציא סינגלים, זה היה בגדר לכרות את הענף שעליו אנחנו יושבים", התבטא בעבר רן עצמון, מנהל המחלקה הבין לאומית בהד ארצי בשנות ה-90, ואחד מהוגי האוסף "היטמן".

על מנת שלא לדפוק לחלוטין את הצרכן הישראלי, חברות התקליטים בכל זאת השקיעו במוצר ביניים שייתן מענה למחפשי הלהיטים. המוצר היה "אוספי להיטים" והרעיון שלו היה פשוט: בכל פעם שברפרטואר של חברת תקליטים כלשהי הצטברו שניים-שלושה להיטים גדולים, הם היו מוציאים אותם באלבום אוסף שכלל עוד שלל נספחים, שנועדו למלא את התקליט. האוספים האלו כללו בדרך-כלל לפחות חמישים אחוז של קטעים שלא מעניינים אף אחד, אבל הלהיטים שבתוכם שימשו מלכודת דבש. מדובר בטריק ציני, אבל לצרכן הישראלי לא הייתה ברירה ולכן קנו כאן אוספים בכמויות. כמובן שאוספי להיטים הם לא המצאה ישראלית, אבל בגלל היעדרם של הסינגלים הם היו נפוצים בארץ יותר מבכל מקום אחר בעולם, יחסית.

בתחילת שנות התשעים החל שינוי כשחברות הפצה כמו "גונג" ו-IMP החלו לייבא אוספים מחו"ל, בעיקר מאירופה. פתאום הצרכן הישראלי נחשף לסדרות כמו "Now" הבריטית ו-"Bravo" הגרמנית, שכמעט כל השירים בהן היו להיטים. כתוצאה מכך המכירות של אוספים מקומיים ירדו. הד ארצי היו הראשונים להבין את הטרנד וסדרת "היטמן" יישרה קו עם העולם, כשהציעה אוסף שכולו להיטים. החלק הראשון יצא ממש עם הגעת של רשת MTV לארץ, והנוער - שהיה מעודכן יותר מרוב אנשי חברות התקליטים המקומיות - התעלף. סוף סוף יוצא כאן מוצר רלוונטי, במחיר הוגן ומעוצב כמו שצריך. כשמכירות האלבום הגיעו לפלטינה (50 אלף עותקים) לא הייתה מסיבת כיתה בשנת 1992 ש"היטמן 1" לא כיכב בה. רן עצמון סיפר בראיון שנערך עמו בשנות התשעים על הנסיבות שהובילו להוצאת ה"היטמן" הראשון. "לקראת סוף 91' הצטברה אצלנו כמות אדירה של להיטים גדולים", עצמון תיאר. "יצא 'Rhythm is a Dancer' של סנאפ, ובנוסף קיבלנו אישורים לשלב באוספים להקות שבדרך כלל נמנעות מזה, כמו נירוונה או הצ'ילי פפרס. נכון שגם עד אז יצאו המון אוספים בישראל, אבל לא בליגה הזאת ולא עם שילוב כזה של דאנס מצד אחד, ופופ ורוק מצד שני. המכירות הדהימו אותנו".

"היטמן 1" היה כנראה האוסף החשוב ביותר שיצא בישראל, אבל זה לא נגמר בזה. עד שיצא "היטמן 4" שנה לאחר מכן, הסדרה מיתגה את עצמה בצורה כל כך טובה עד שכל הוצאת פרק שלה הפכה לטקס. בהד-ארצי הבינו את זה וכדי לשמר את המוצר ברמה גבוהה, החליטו ש"היטמן" יצא רק פעם בשנה, כל קיץ. ההוצאות של "היטמן" נראו כמו מבצע צבאי שכל אנשי חברת התקליטים היו מעורבים בו: יח"צנים, מחסנאים, מעצבים, פרסומאים, מפיצים, מנהלים, קניינים, אנשי כספים וצוות ההפקה. כולם לקחו חלק בשימור ההצלחה של התרנגולת שמטילה ביצי זהב, סדרת ה"היטמן".

השיא, כאמור, היה עם ההוצאה של "היטמן 7", אבל דווקא אז החלו הבעיות. "היטמן 8" שיצא ב-1997 כלל להיטי ענק כמו "ברבי גירל", "מממבופ" ו"טי אמו" של ג'ינה ג'י, אבל לא הצליח להתרומם לגבהים של קודמו. הסיבה המרכזית לכך הייתה עליית הדיסקים הפיראטיים. בישראל של אותה שנה מדובר היה במכת מדינה. בכל תחנה מרכזית, בכל מדרחוב ובכל קניון הוקמו דוכנים שמכרו מאות אלפי דיסקים מזויפים. הפגיעה בחברות התקליטים הייתה אדירה ואלו נכנסו למצוקה אמיתית. כדי להתגבר על המצוקה הזאת, "היטמן 9" שיצא שנה לאחר מכן הפך להיות הרבה מעבר לדיסק – הוא היה לסוג של סנטה קלאוס. כל מי שקנה את הדיסק המקורי (אותו זיהו בזכות הולוגרמה שהוטבעה על העטיפה שלו) קיבל שובר לדומינוס פיצה, ונכנס להגרלה שדרכה אפשר היה לזכות במאות פרסים. מדיסקים ושעונים, דרך טלוויזיות וציוד אלקטרוני ועד לשני קטנועי טייפון!

"האוסף פורסם בטלוויזיה", נזכר היום רן עצמון, "זה היה האוסף הראשון אי פעם שקנו לו פרסומות בערוץ 2. השחקן יאיר לוטן היה הפרזנטור והחשיפה הייתה אדירה. בנוסף, קיבלנו פרסים שהגיעו מנותני חסות. היו עשרה דיסקים שהקלטנו במיוחד, שבהם הוכרז שהקונה זכה באחד הפרסים הגדולים. משהו כמו 'זכית בקטנוע. הגע עם הדיסק הזה למשרדי הד-ארצי כדי לקבלו'. הדיסקים האלו פוזרו בחנויות כדיסקים רגילים של האוסף, ואנשים ממש הגיעו איתם לחברה. מישהו שזכה באופנוע הגיע נרגש, אבל את האופנוע השני אף אחד אף פעם לא דרש".

הד-ארצי השתמשו בכל התותחים הכבדים שלהם כדי ש"היטמן 9" יצליח, אבל זה לא ממש עבד. הפיראטים, ביחד עם הולדתה של נאפסטר, הביאו לכך שמכירות האוסף עברו רק במעט את ה-30 אלף עותקים. זה היה נתון מאכזב, של סך מכירות שהוא פחות משליש ממה שעשה "היטמן 8", שבעצמו נחשב בזמנו לכישלון יחסי. סדרת "היטמן" המשיכה לעוד ארבעה פרקים, אבל הפיראטים וההורדות הלא חוקיות באינטרנט חיסלו אותה. הפרק האחרון שלה יצא בשנת 2002.

מאז פרק הסיום הספיקה הד ארצי, כמו רוב חברות התקליטים בישראל, להיסגר. NMC United קנתה את הרפרטואר של הד ארצי (כשהמותג של "היטמן" היה חלק מהעסקה). בימים אלו יוצא ב-NMC אוסף מיוחד, שמציין חצי יובל להולדתה של הסדרה. האוסף, דיסק כפול שנקרא "The Best of Hit Man: 25th Anniversary Edition", כולל 38 שירים שכיכבו ב-15 הפרקים המקוריים שראו אור בהיטמנים השונים. את האוסף ערך רן עצמון, בסיועו של כותב שורות אלו. למספרי המכירות של שנות התשעים האוסף הזה בטוח לא יגיע ב-2017. ובכל זאת, נחמד לראות שאחרי שהדיסקים נאלצו להתמודד ב-20 השנים האחרונות עם הזיופים הפיראטיים, עם ההורדות הלא חוקיות, עם שירותי הסטרימינג ועם מי שמעדיפים לשמוע מוזיקה ביוטיוב, הם עדיין כאן, עדיין יוצאים, עדיין על המדפים ועדיין מוכרים.

  • עוד באותו נושא:
  • היטמן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully