בשולי סאגת התאגיד, על כל התפתחויותיה, פיתוליה, פיצוליה, דמעותיה ומשברותיה, החלה להיווצר סערה קטנה בכוס מים: קבוצה של מאזיני התחנה החלה במחאה שהלכה והתחרפנה נגד השינויים שעברו על תחנת הרדיו כאן 88, לשעבר 88FM. זאת כבר לא "המוזיקה הכי טובה ברדיו", טוענים המוחים. לוח השידורים שונה, תכניות מסוימות נעלמו מלוח השידורים לטובת אחרות, ושדרנים אחדים לא המשיכו לתאגיד, בדומה לרבים מעובדי רשות השידור המנוחה. אפשר בוודאי לכאוב את כאבם של אלו. אותם מאזינים חשים שאופי התחנה והעריכה משתנים לנגד אוזניהם, כשטענה אחת עולה במיוחד בהקשר הזה, לפיה האשמים הם עורכים יוצאי גלגלצ שהשתלטו על התחנה והפכו אותה, השם ירחם, ל"גלגלצ 2".
גלגלצ היא תחנה שיש בשפע מה לבקר ומה לא לאהוב בה. המון (וזה הזמן לגילוי נאות: שירתי שם במשך 3 שנים). חלק משמעותי מן הביקורת שמופנה לגלגלצ מוצדק, הגם שהיא לא מובעת בדרך כלל באופן ענייני. הביקורת המהותית על השמעות של זמרות ומוזיקאיות ומוזיקה מזרחית דורשת שינוי עמוק ואמיתי באתוס של התחנה, שבעולם מושלם לא הייתה מוקמת כלל כתחנה צבאית ואולי צומחת במקביל בתאגיד השידור הציבורי. כתבנו על כך בלי סוף. אבל אם נדמה לכם שזה מה שמרתיע את אנשי "משמר 88" מהפיכת תחנת הבית שלם לגלגלצ 2 הרי שאתם טועים. בשבילם, התחנה היא פחות מדי אליטיסטית, יותר מדי מחדשת. במילים אחרות, היא פונה לקהל יותר מדי רחב, על חשבון איזו איכות מוזיקלית בלתי מתפשרת שאינה עסוקה בשיקולי רייטינג, שהייתה קיימת באותה 88 היפה והטובה.
אין לי כוונה להעליב אף אחד: רבים מחבריי נהנו להאזין ל-88. עבדו שם אנשי מקצוע מצוינים ואנשי רדיו מהמדרגה הראשונה. כולם, אני מאמין, עשו את מלאכתם נאמנה מתוך אמונה כנה בצדקת דרכם ומאהבת מוזיקה ורדיו. אבל 88 הישנה הייתה גם תחנה בעייתית מאוד. בועתית מאוד ומיושנת מאוד. תחנה שהמאפיינים המוזיקליים המזוהה איתה ביותר הם תכניות רוק קלאסי משנות ה-70 וה-80 וג'אז בטעם של פעם. ומה לגבי יצירה מקומית, שאנשי התחנה מתגאים בתרומה אליה? הנה מדד לא אידיאלי אבל נדמה לי שמייצג: מבין 100 השירים המושמעים ביותר בתחנה בתשע"ו, על פי פרסומיה, 28 בלבד היו ישראלים, קצת יותר מרבע. לשם השוואה, לדיוויד בואי יחד עם הביטלס ויוצאיה לבדם יש ביחד ברשימה 26 שירים.
רוב השירים הישראלים המופיעים ברשימה, מופיעים בה, צריך לומר, כמעט באקראי, כאשר על פי רוב לא מדובר דווקא באמנים הבולטים ביותר מהמוזיקה האלטרנטיבית המקומית. חלקם שמות שלא יגידו הרבה גם לאנשים המתמצאים בשדה הזה. שימו לב למי לא נמצא שם: איה זהבי פייגלין, אביב גדג', פדרו גראס, קובארי, האחיות ג'משיד, רם אוריון, מורין נהדר, טל פוגל, שילה פרבר, ג'ימבו ג'יי, פלד, נטע וינר, חיה מילר, שלום גד כולם שמות בולטים שהוציאו בשנה שעברה אלבומים שזכו להערכה וביקורות מעולות, אבל לא מופיעים ברשימה. מסקנה אפשרית: 88 הישנה לא באמת נתנה גב למוזיקה האלטרנטיבית הישראלית כמו שהתיימרה לעשות, וכמו שמאזיניה מאשימים את גלגלצ שהיא זונחת. אגב, גלגלצ דווקא כן השמיעה בפלייליסט מלא כמה מהשמות האלו, וגם כמה שדווקא כן נכנסו לרשימה של 88 (אסתר רדא, טונה, גלעד כהנא). ומה לגבי מוזיקה מזרחית "אלטרנטיבית", לא פופית? נגיד מורין נהדר או דודו טסה, שהוציאו אלבומים באותה שנה? מה פתאום. הם לא ברשימה. ואתם חושבים שגלגלצ לבנה? איזו הצדקה יש לרדיו ציבורי שמשמיע מוזיקה מקומית באחוז כה נלעג?
בואו נעבור לעניין אחר. 48, כמעט חצי מהרשימה בספירה הכי מקלה, שייכת לאמנים ששיא יצירתם התרחש לפני כ-40-50 שנה. אכן, קינג קרימזון היא להקה חשובה. גם פינק פלויד, דיפ פרפל והביץ' בויז. יש לזה מקום וצריך להיות מקום לאבני הדרך של התרבות שלנו. אבל היחס הזה לא פרופורציונלי, לא לתחנה ציבורית שאמורה לחדש ולהתחדש כל הזמן. נגיד ש-88 אמורה להיות התחנה האלטרנטיבית לגלגלצ, אבל היא ממש לא קול הקמפוס או הקצה או אפילו לא קרוב לזה. אבל האלטרנטיבה שלה הייתה רלוונטית אולי לשנת 1993. אז הערנו לגבי ה"כאן" ב"כאן 88", אבל גם צריך לדבר על "עכשיו".
ומה לגבי האזנה? האם 88 הייתה תחנה כה חשובה לכל כך הרבה מאזינים? בסקר ה-TGI הבוחן רמת חשיפה לכלי תקשורת שפורסם בינואר האחרון, כלומר הסקר האחרון בתולדותיה, רשמה התחנה נתון של 6.9% חשיפה. מה זה אומר? מבין תחנות המוזיקה הבולטות (גלגלצ, רשת ג', אקו 99) זה הנתון הכי נמוך בפער משמעותי, המקביל לשיעור האזנה של רדיו אזורי. הנתון הזה אומר משהו מאוד משמעותי על המחאה של "משמר 88", דבר שאופייני לעתים למחאות סביב ביטולי תכניות רדיו שמתבטלות עקב חוסר ביקוש הן מגובות באנשים שלא באמת מאזינים לתחנה, ושמשמעותו של גלגולה הקודם במרקם התרבות הישראלי היה זניח, כואב ככל שהדבר יישמע.
ואיך אין לי בעיה להגיד שאין קשר בין המוחים לבין ההאזנה לתחנה? משום שהיא התחילה עוד לפני שהסתיים לו יום שידורים אחד. אנחנו בקושי כמה ימים מראשית שידורי כאן 88 במסגרת התאגיד, אבל בעמוד הפייסבוק של המחאה כבר מדברים על איך התחנה השתנתה לבלי היכר. על בסיס אילו נתונים? מה 72 שעות מייצגות? אז הם מתלוננים על הגברת המעורבות של עורכים מבחוץ על חשבון שדרנים למה זאת בעיה שעורך מוזיקלי עם ניסיון מוכח יסייע לשדרן? האמנם זה פוגע בתכנית שהשדר והעורך הם שני אנשים שונים? וכמובן, ההאשמה האישית: בין השמות שעלו ישנם אביעד רוזנבוים, לשעבר סגן מנהל גלגלצ, ורועי דלמדיגו, ששימש בין היתר גם כעורך הראשי של רדיו תל אביב. עבדתי בעבר עם שניהם. מדובר לא רק בעורכים מיומנים ומוכשרים, ידענים אמיתיים ומקצוענים שאי אפשר לפקפק באהבתם למוזיקה ולרדיו, אלא גם באנשים באמת טובים, מסבירי פנים ונכונים לעזור ולשלב ידיים, שלא ברור על מה ולמה הם מואשמים בכל האשמות המשונות האלה. האם כל מי שיצא מגלגלצ הוא שד מיינסטרים מסוכן? האם האנשים האלה לא שמעו על קוואמי, יואב קוטנר ואורלי יניב?
אז למה שאנשים שלא מאזינים לתחנה יתגייסו בכזה להט להגן על מה שאולי הייתה 88? פה מתגלה הבעייתיות האמיתית של המחאה הזאת, ונחשף מה שהיא באמת: הם מתגייסים משום שהתחנה הזאת היא סמל אליטיסטי, סמל שמייצג תרבות גבוהה המוגנת מכל "הלכלוך" שמאפיין כביכול מקומות אחרים. זאת פיסת הגמוניה שאיכשהו נמנעה עד כה מליפול בידי ההמון, והנה ממהרים לנהל עליה קמפיין "עורכי גלגלצ נוהרים ל-88, קובלנץ מביא אותם באוטובוסים". הם נאחזים בה כמו שהם נאחזים בסמלים אחרים, והפעם יותר מתמיד ללא כיסוי אמיתי. בניגוד למוחים, בכלל לא ברור לי ש-88 באמת השתנתה. בכלל לא ברור שחייבים לשמור עליה כמו שחייבים לשמור על רשת ג' כחלק משידור ציבורי החיוני לחברה הישראלית. אבל אם היא אכן משתנה, זה כנראה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לה.