לאורך השיחה הארוכה בקפה "טאטי" - המזוהה יותר מכל עם אנשי ערוץ 10, אך לא פחות עם לבה של גבעתיים הסמולנית - ניגשו לא פחות משישה אנשים שונים לרביב דרוקר, והודו לו. שלוש נשים יחד, משל היה ג'סטין ביבר, קראו לו "לא לפחד"; האחרים ביקשו להגיד לו שימשיך לשמור על המדינה. דרוקר חייך בנימוס של אחד שכבר ראה הכל. שותפו להגשת "המקור", ברוך קרא, ישב לצדו והנהן. גם הוא כבר מורגל, ולכך נגיע בהמשך.
אם מתנתקים לרגע מהפוסטים האישיים מרחוב בלפור, צמדי מילים כמו גיא פינס וג'יימס פאקר והמריבות בטוויטר נראה שהשנה האחרונה עשתה רק טוב לפרשן המדיני ולכתב המשפט של הערוץ אשר סיכמו יחד את עונתה ה-12 של "המקור". בעצם אולי בגללם.
וואלה ברנז'ה ישבה עם השניים לשיחת חג זוגית כשעל המוקד סוגיות התקשורת הבוערות. על הפרק: איך השפיע על המערכת גל העזיבות לתאגיד, למה לא תראו את דרוקר בהפגנות הרשות, מדוע הוא לא מוכן לסלוח לאראל סגל, על מי הבטן של ברוכי מלאה, ומה יש למתחרים מחדשות 2 עוד ללמוד. וגם, איך אפשר בלי הצוללות והיחסים עם משפחת נתניהו.
אחרי הגל העכור, מה בעצם מערכת היחסים שלכם כרגע עם לשכת רה"מ?
דרוקר: "לשכת רה"מ לא תשתף ותיזום אתנו כתבות כמעט בכלום. הם עושים את מה שאתה יודע".
אני יודע על נתק מוחלט. אבל מעניין אותי אם כשאתם מבקשים תגובה, אתם כבר יודעים מתי היא תהיה אישית ומתי עניינית?
קרא: "בשבוע שעבר לדוגמא הייתה ידיעה על הצוללות והם ענו ב-3 מילים 'הפרטים אינם נכונים'. הם ענו בצורה עניינית כי זה סטמבלר (בועז, דוברו של נתניהו, ד.ו.) ולשכת רה"מ. תשאל על מני נפתלי על הגברת אז זה יעבור דרך ניר חפץ ותקבל תגובה אלימה".
בשבועות האחרונים רן ברץ בכלל הכחיש שהיה מעורב בתגובות האלה, מה שמסמן את העיגול סביב משפחת נתניהו. הופתעתם?
דרוקר: "אני יודע מראש שגברת נתניהו ויאיר נתניהו מעורבים בכל האופרציה. אני לא יודע מי כותב בסוף את המשפטים ומי עושה את המחקר כדי לדעת שההוא הלך לשם, אבל אני יודע שבכל מה שקשור לטעינת המצברים המוטיבציוניים גברת נתניהו והבן מאוד מעורבים בדבר הזה".
ברוכי, איך מרגיש הטייטל החדש של להיות מסומן על ידי הלשכה?
קרא: "יש פה בלבול. נתניהו נמצא שנים ארוכות בשלטון, והזיכרון של הציבור הוא זיכרון באמת קצר. אנשים שוכחים מה היה פה בתקופות אחרות וממשלות אחרות, כולל בעבודה העיתונאית שלי ושל רביב, שעוררה לא מעט התנגדות. נתניהו הרבה זמן רה"מ, בגלל זה אנחנו עוסקים בו והוא גם החליט כמהלך אסטרטגי מאוד מתוחכם לתקוף עיתונאים. אז רביב נמצא בראש רשימת המותקפים כי הוא הביא את התחקירים הכי משמעותיים כנגדו".
למי דרוקר עשה אנפולואו?
דרוקר, קראתי את הריאיון שנתת ל"הארץ" לפני כמה חודשים, והכתיר אותך כ"ראש האופוזיציה". נראה שקהל היעד שלך שבוי.
דרוקר: "אז זו ההזדמנות לתקן".
ברצינות. נראה שאתה בעצם נהנה מהג'וב החדש ומההערצה של השמאל. בעצם ביבי מרים אותך ואתה מרים אותו. כולם נהנים, וכולם יוצאים מורווחים.
דרוקר: "א' - חד משמעית - כן. אחרי זה, כשאנשים באים ואומרים, תשמע, תבדוק מתחת לאוטו וזה ואיך אתה שורד את הימים האלה, אני מנסה להסביר ש-90% מהזמן אני מקבל פידבקים חיוביים".
אולי זה בגלל שחוץ מכמה ריקלינים בטוויטר, הסביבה שלך כלומר רוב התקשורת - היא כמוך?
דרוקר: "יכול להיות שאלה האנשים שניגשים אלייך, ואלה שרוצים לירוק עלייך לא יבואו אלייך לעשות את זה. אבל אם אתה שואל אותי (בחיוך), התסריט הכי גרוע בעולם הוא ביבי עוזב את השלטון. אין לי קיום. אני כבר לא מכיר את עצמי בלי ביבי. מה אני אעשה כאילו? זה חומר אנטי חומר".
קרא: "אני חושב שהוא מחמיר עם עצמו. בדיוק ינון מגל כתב בטוויטר על האובססיה כביכול שלנו לנתניהו, וכתבתי לו שנראה לי שמי שאובססיבי זה הוא. הם כל הזמן עסוקים בלמצוא אובססיות על נתניהו וכל הזמן מתעסקים בזה. היות והוא עבד איתי והוא מכיר את העבודה שלי, שאלתי אותו האם הוא יכול לומר שהיחס שלי כלפי נתניהו שונה מהאובססיה שהייתה לי כלפי שרון וכלפי אולמרט".
דרוקר: "לי כבר אין עניין במכות האלה כל היום. יש לי מספיק ביקורת. לברוכי, ואני אני אומר את זה לזכותו, יש עוד כוח לקרבות טוויטר האלה. אני עשיתי אנפולואו לאראל, לינון ולריקלין. הם בכלל לא נוכחים בעולמי. אני לא יודע מה הם עושים ואני לא עוקב אחריהם" (מגל אמר בתגובה: "אני דווקא מחבב את דרוקר").
ברוכי אולי כי אצלך זה טיפה יותר מורכב. אתה למדת עם אראל בכיתה. ובכלל, אתה דתי במערכת שנחשבת שמאלנית-ליברלית. קונפליקט.
"אני לא חושב שאני מסתיר את העמדות המדיניות שלי. אני נמצא, עד כמה שאפשר לומר את זה, במרכז המפה. לפעמים קצת מביך אותי שלא היה לי את שלב המרד בחיים. אני תבנית נוף מולדתי. מה שקיבלתי בבית זה מה שיש. ונניח שזה לא היה ככה. למי בדיוק אני חייב דין וחשבון על הדעות שלי? אני צריך לשרת את מה שאני מאמין בו. תזכור במה אני מתעסק. בפרשות של שחיתות ציבורית. כשפרסמתי את הפרשה של שרון לפני ההתנתקות חובקתי על ידי בני אילון".
דרוקר, אני רואה את הפוסטים שלך יחד עם אלדד יניב וזה קצת צורם. הוא פעיל פוליטית, ואפילו מתמודד על ראשות מפלגה, ואתה, למרות הזיהוי הפוליטי עיתונאי. אולי אפשר להבין למה נתניהו נהיה פרנואיד.
דרוקר: "אין בינינו שום שיתוף פעולה. אתה מדבר על פוסט אחד שהוא העלה כשנסענו ביחד בדרך לפאנל בחיפה. מתישהו הוא לקח את הפלאפון צילם אותנו ככה וכתב ליד 'צוללים לעוד יום של עבודה'. זה הסיפור. מעולם לא הגשתי אתו עתירה, כל אחד יש לו את העתירות שלו. אנחנו לא משתפים פעולה. אני תוקף לא מעט את נתניהו הוא תוקף הרבה יותר את נתניהו כמו עוד עשרות או מאות אנשים. יש לי אתו קשר ארוך שנים, אז ברור שאנחנו מדברים ומחליפים אינפורמציות, אבל יש לי מערכות יחסים כאלו עם עוד הרבה מאוד אנשים ועיתונאים. עכשיו הימין ואנשי רה"מ חוגגים עליה, שיהיה להם לבריאות".
ביבי-נוני? דרוקר הופתע מהטיפשות
נעשה קפיצה לסיפור הגדול של השנה. הופתעתם מהשיחות בין נתניהו למוזס?
דרוקר: "אני הופתעתי. מאד. כלומר היו דיבורים על שיחות ולחצים, אבל בוא נאמר שאם היו מבקשים ממני לתת את התרחיש הכי קיצוני, הייתי חושב שאולי חיים רוזנברג פגש את נתן אשל והיו איזה גישושים, אבל לא הייתי מאמין שהשניים האלה יושבים פגישה אחרי פגישה ומלהגים ומרכלים כמו איזה שני באדיז. יש לנו גם אמונה באנשים שהם טיפה מאמינים במה שהם אומרים. אנחנו אולי תמימים".
קרא: "גם אני הופתעתי. תמיד כשאנחנו מתעסקים בסוג כזה של סיפורים, אתה מפנטז מה יכול להיות שם, ואז אתה מקבל את זה בצורה הכי מכוערת שזה יכול להיות".
מה בעצם הפתיע כל כך. הרי עניין הלחצים והרשימות היה ידוע מזה שנים, ומכיוון רה"מ - הרי כשצריך, מדברים פה גם עם החמאס.
דרוקר: "אני הופתעתי מהטיפשות, אני הנחתי שמישהו כמו נוני מוזס מוכן לשנות מעט את הקו המערכתי של העיתון - או הרבה כשזה נוח לו מול פוליטיקאי, אבל לשבת עם האויב הכי גדול שלך ולהגיד משפטים כמו 'אתה תהיה רה"מ לנצח'. ומכיוון שנוני לא ידע על ההקלטה אז אין לו אפילו הגנה בסגנון דיברתי למיקרופון. אני מקווה שהמו"לים האחרים של העיתונים יותר ערכיים ומידתיים ויונעו מאינטרסים שלא קשורים רק לשורת הרווח בתאגיד".
ברוכי, בפרשה הזו גיא פלג עשה לך בית ספר.
"לא אכחיש שכל אחד היה רוצה שהתמלילים האלו ישודרו אצלו. משלב מוקדם מאד ידעתי שהם נמצאים אצל המתחרים, ואני בהחלט מפרגן. דווקא בגלל שידעתי מאיפה התמלילים הגיעו ידעתי שהפסדתי את המערכה הזו די מוקדם. עם זאת, בתפיסה שלי, פסגת העיתונות היא להביא חומרים שיוצרים שינוי ושיח ומפרסמים דברים שלא היו נחשפים".
"גולן הצליח להשאיר את כולם חוץ משלושה ארבעה"
תאגיד השידור. ממה בעצם נתניהו מפחד כל כך זה לא שכינסו שם את חונטת העל ושמו בקיוב אחד את אמנון אברמוביץ', אילנה דיין ודרוקר. ממי הוא מפחד כל כך, אבישי עברי ושאול אמסטרדמסקי?
דרוקר: "היו מספיק אנשים שלחשו לאוזנו. בבלפור, קובלנץ הוא שליח של גדעון סער שזה השטן הקטן, ובן כספית שזה השטן הבינוני. אחרי זה הכניסו לו לראש ששילה דה-בר שם, וזה הופך לתאגיד נוני. אחר כך הגיעו חיים סלוצקי וטלי בן עובדיה, שבשבילו זה משהו שלא יכול לעבור. אבל הפסקתי לנסות להבין את הראש שלו. אולמרט שנא חצי מהעיתונאים, שרון שנא את כל העיתונאים, שנתחיל לספר מה קרה בינו לנחום ברנע ומה שהיה עם שיפר? ככה זה עובד. אחרי 30-40 שנה של קריירה כפוליטיקאי, לכל אחד יהיו הרבה עיתונאים ששיש לו איתם דם רע. ראש ממשלה טוב מבין שברגע שהוא בתפקיד צריך לעשות דברים אחרת".
קרא: "אנשים כל הזמן אומרים שזה תאגיד שמאל, אבל אין אחד שם שאתה יכול לזהות באופן מובהק כאיש שמאל. זה גם לא מעניין את ביבי. גם כשכבר אמרו לו על עיתונאי ימין, הוא התחיל להגיד 'זה בנטיסט'. זו מלחמה שבטית שאנחנו אפילו לא יכולים לסמן באופן ברור את השבט הזה. כאן כבר נכנסים לתחום הפרנויות המטורפות". למה קלמן ליבסקינד לא מעניין את ביבי? כי הוא לא מלקק לביבי".
מי כן מלקק לו?
דרוקר: "דרור אידר, חיים שיין".
קרא: "שמעון ריקלין ואראל סגל לא משנה מה נתניהו יגיד הם אומרים אמן. וזה סוג העיתונות שנתניהו מחפש. איך הוא אמר לאילנה דיין? מישהו שיעשה תחקירים על הדברים הטובים שהוא עושה".
ומה עם הטענות שכולם מאותה להקה? שחבר מביא חבר? אי אפשר להגיד שהן לגמרי מנותקות מהמציאות.
דרוקר: "כשאתה בונה גוף, אתה רוצה להביא אנשים עם ניסיון, אנשים טובים. נכון, הוא הביא הרבה גל"צניקים. אבל זה גרעין שבכל כלי התקשורת לוקחים, התאגיד לא שונה בזה".
למה לא הלכתם לתאגיד?
דרוקר: "אני לא קיבלתי שום הצעה. היו פחות מגישושים".
קרא: "אני מאד מאד אוהב את המקום שאני עובד בו. מעבר לזה שזה מקום עבודה טוב עם אנשים נהדרים, הוא הוכיח את עצמו מיומו הראשון כגוף עם עיתונות חופשית. גם במקומות שהיו מהמורות".
המערכת שלכם איבדה במהלך הזה הכי הרבה אנשים. בכמה שבועות עזבו אתכם ברוך שי, רועי שרון ורומי נוימרק. אולי חדשות 2 הצליחה פשוט לשמור על האנשים שלה?
דרוקר: "ואפשר לראות את ההפך: אולי לא רצו כל כך אנשים מ-2 כי 10 היא המערכת הכי טובה? תראה, אספר לך משהו, ברוך הוא בחור מצוין, והוא התייעץ איתי כשקיבל את ההצעה. אני מקווה שגולן לא ירצח אותי, אבל אמרתי לו לך על זה. זה לא רק קידום, זו הזדמנות של פעם בחיים, לא להיות עוד מנכ"ל אלא ממש להקים משהו חדש. איך אפשר להגיד לזה לא?".
איך השפיע עליכם גל העזיבות?
דרוקר: "סוף סוף, ואני שמח מאד על זה, נאלצו גם האנשים פה וגם האנשים בחדשות 2, להילחם על העיתונאים שלהם. זו חוויה שהם לא חוו מאז שהוקם ערוץ 10. אנשים פה לא קיבלו העלאות שכר כבר 10 שנים, ובגלל שלא הייתה תחרות, בין היתר כי יש מציאות מדהימה כזאת ש-2 לא לוקחים מ-10 ו-10 לא לוקחים מ-2, אנשים היו תקועים בלי תחרות ואפשרויות. המון אנשים קיבלו הצעות מהתאגיד, אין פה כמעט אחד שלא קיבל, וגולן הצליח להשאיר את כולם חוץ משלושה ארבעה".
דרוקר, אתה הפגנת עם עובדי התאגיד. את שניכם לא ראיתי בהפגנות הרשות.
קרא: "עובדי רשות השידור קיבלו פחות אמפתיה לאורך השנים האחרונות ואולי לא בצדק, אבל צריך להגיד את זה: רשות השידור הוא גוף שהסתאב והפך להיות מושחת".
אבל לא מדובר בעיתונאים, אלא במנגנון. וכל זה עבר, הם בכל מקרה ילכו הביתה. אני מדבר על האמפתיה לעובדי החדשות - כיום.
קרא: "ההתנגדות היא בגלל שברור לחלוטין שראש הממשלה רוצה שליטה על השידור הציבורי".
דרוקר: "אני תמכתי בחוק שאמר לסגור את הרשות, והייתי בכל ההפגנות של כלי תקשורת בארץ, כולל של עובדי 'גלובס' שזה סיפור אחר לגמרי. והסיבה שלא הלכתי להפגנות הרשות היא שחוץ מרשת ב' ובראשה קרן נויבך, ערוץ 1 הפך להיות גוף תקשורת לא רלוונטי בעיקר כי העיתונאים בו לא מספיק טובים. חלקם כי הם פשוט לא מספיק מוכשרים, חלקם אולי בגלל המצב, חלקם בגלל צנזורות והמצב הבלתי אפשרי שלהם. אבל זה לא עניין של השנה ולא של השנתיים האחרונות. ואני לא מדבר על רייטינג, נותנים לערוץ הזה מיליארד שקל, והוא אמור לייצר פולו-אפים, להוביל בשיח. זה לא קרה. צריך להגיד את האמת, הרבה מהאנשים שם לא עיתונאים באמת ויש שם ים של אבטלה סמויה. תראה איך מישהו כמו עודד שחר לוקח קריירה מאד יפה של 30-40 שנה, ועושה בשנה האחרונה מעשה איוולת שקשה לחשוב על גרוע ממנו".
רק אל תקרא לי תובע סדרתי
לפני מספר חודשים תבע דרוקר את אראל סגל (גילוי נאות: הכותב מגיש עם סגל בתוכנית) בשל ראיון עם עו"ד סבוראי, מקורבו של ראש מטה פיקוד מרכז תא"ל עופר וינטר ומי שייצג אותו בעבר, בו טען כי נעשה ניסיון מצד דרוקר להפליל את וינטר ב-2012 כשפיקד על החטיבה הצפונית באוגדת עזה. מאז, פרקליטו של הקצין כבר הספיק לפרסם הבהרה לבקשת חדשות 10 בה כתב כי "אין לי ידיעה או הוכחה כי דרוקר ניסה למנוע את קידומו של וינטר". עם זאת, בחדשות 10 לא הסירו את איום התביעה נגד סגל. נגד התחנה לעומת זאת דווקא כן.
מה בעצם יספק אותך?
דרוקר: "כשאראל סגל יגיד את המשפט 'אין לי שום הוכחה או ראייה שדרוקר ניסה לסכל את המינוי ממניעים פוליטיים' אבטל את התביעה. תראה, נגיד ואני אומר עלייך 'דוד ורטהיים הוא גנב מטורף ונוראי' ואני אומר בשידור שזו לא פרשנות אלא מידע ודאי. ואז תבוא ותשאל מאיפה אני אומר את הדבר הזה, ואשיב לך שזאת הפרשנות שלי. זה משהו שנשמע לך הגיוני?".
דווקא מתוך נקודת מוצא של מי שנמצא תמידית תחת איומים ותביעות אי אפשר היה להגיע לנוסח מוסכם? גם את רז שכניק מ"ידיעות אחרונות" תבעת לפני כמה שנים. אולי אתה בעצם תובע סדרתי?
דרוקר: "אם הייתי תובע כל מי שאומר עלי משהו שלילי הייתי כל היום בבתי משפט. אני מציע לך לפתוח את האתר של יואב יצחק חמינאי מקבל טיפול יותר נחמד שם. אז אני לא תובע על כל דבר, תבעתי בשני מקרים בכל הקריירה שלי ואני לא מצטער על זה, והמקרים הם כאשר אני חושב שמי שעשה את זה עשה זאת בזדון. ולסגל וריקלין לא היה שום תום לב בעולם. אם הם היו רוצים באמת לעשות ידיעה על הסיפור הזה זה קרה כמה שנים קודם הם היו מחכים עוד 24 שעות ותופסים אותי. הם היו יכולים לפרסם את אותו הדבר רק שיגידו אחרי זה את דעתם על סמך העובדות האמתיות".
קרא: "יש משמעות לעובדה שסוג כזה של מידע באופן שהוא הוצג מופיע בפריים טיים של תחנה כמו גל"צ. כי זה כבר לא פוסטים ולא יואב יצחק - זה המיינסטרים של התקשורת הישראלית. וכשמשדרים שם משהו צריכה להיות אחריות".
עדיין לא הבנתי, אם הבעיה היא בגל"צ אז למה התביעה היא אישית?
דרוקר: "מעולם לא תבענו את התחנה. הקריטריון הראשון הוא זדון והקריטריון השני זו השפעה. לפרסום הזה הייתה המון השפעה. אם אני הגעתי למצב שהמנהלים שלי כופים עלי לקחת שומר, ואני באותו הזמן בארה"ב וענת ישנה עם סכין מתחת לכרית ובאים אנשים לישון איתה בלילה כדי לשמור עליה וכל הסביבה שלי בטוחה שעוד שנייה מחסלים אותי - אז הם יצטרכו להתנצל או להבהיר שלא הייתה להם שום ראיה לזה. ולמה לא גל"צ? כי את גל"צ אני אוהב. עבדתי שם 4 שנים ולעולם לא אתבע את התחנה. ובכלל, תבענו ב-100 אלף, 50 אלף לכל אחד, זה לא משהו קל אבל זה לא ישתיק אותם לעולם ועד. אני רציתי שלראשונה בחייהם שני המתחזים לעיתונאים האלה יפגשו עם יועמ"ש שיגיד להם סליחה חברים על מה ביססתם את הכתבה?" (אראל סגל מסר בתגובה: "ניפגש בביהמ"ש").
יש הרבה פרסומים שניתן בדיעבד להגדיר כמרחב הפרשנות. הנה כמה דוגמאות: בניגוד למה שנטען בהתחלה, פרשת הצוללות לא הגיעה עדיין לפתחו של נתניהו; ביבי טורס לא הובילה לכתב אישום; הדרישה לקבלת שיחות אדלסון-נתניהו נדחתה. למה מה שמותר לך אסור לו?
דרוקר: "מי אמר שנתניהו קשור לפרשת הצוללות? תראה לי ציטוט אחד שלי שאומר את זה. כן אמרתי שהשכל הישר שלי אומר שלא הגיוני שנתניהו לא יודע כל השנים ששמרון מייצג את גנור. וסליחה, מבחן של עיתונאי זה אם בסוף מישהו הולך לכלא? כל עובדה בביבי-טורס הוכחה כנכונה. ביבי תבע ומשך את התביעה חזרה. מבחן התוצאה שלי היא אם העובדות נכונות. לגבי שיחות נתניהו-אדלסון זה בכלל לא פרסום עיתונאי אלא עתירה לפרסום מידע. ונגיד שאפסיד בזה זאת טעות שלי?".
סקר בקרב שני נשאלים: מי העיתונאי הטוב בישראל?
בשנה החולפת חדשות 10 המשיכה לצמצם בזהירות אך בנחישות את הפער עם חדשות 2. "המקור" רשמה ממוצע עונה של 9.1% כששובצה מול תכניות הריאליטי החזקות ביותר בערוץ 2 - זאת כהחלטה אסטרטגית של הערוץ לחידוד הבידול מול הריאליטי.
בואו נדבר על "המקור". שניכם מאד מזוהים ומתרכזים בנושאי הון-שלטון. אולי אתם מפספסים פה סיפורים אישיים מרגשים? במקום להשלים האחד את השני, אתם בעצם עוד מאותו דבר.
דרוקר: "למה לקרוא לזה עוד מאותו דבר, אולי זו מכפלת כוח? בסוף בסוף תראה שהמגוון באמת יותר רחב, עשינו את הפרויקט על מלחמת לבנון, על מזרח ירושלים. אבל אתה צודק, זה באמת פחות באופי שלנו. אולי כי אנחנו באמת רוצים לעשות את מה שיש לנו בו ערך מוסף אמתי".
קרא: "היו אנשים בעבר, גם בערוץ, שחשבו כמוך. הנה דוגמא מהיום, היינו בישיבת מערכת, ורביב הציע סיפור אנושי. לא ידענו מה הוא לקח בבוקר. וברצינות, קצת עיקמנו פרצוף. כלומר, אין כאן עניין של פספוס אלא של בחירה. אולי נהיינו קצת אניני טעם, לא יודע. אבל בזה אנחנו טובים".
מה היה בתחקיר על מני נפתלי שגרם לכם לאיים להתפטר?
דרוקר: "הכלל שלי הוא כזה כל עוד הדברים משודרים במלואם, לא תשמע ממני דבר על מה שקרה מאחורי הקלעים. אם זה היה מצונזר, המבחן היה אם היינו מספרים בגלוי מה קרה. אני גם לא מאשר שאיימנו להתפטר".
בעלי המניות היו אלו שלחצו?
"אין תגובה".
בכנות, אתם לא מקנאים בחדשות 2 על זה שבסוף בסוף בהם צופים יותר?
קרא: "עבדתי בשתי מערכת תקשורת שהרייטינג לא היה הדבר הראשון בהם 'הארץ' וערוץ 1. ומאד נוח לי להיות במקומות עם אווירה לוחמנית וחופש עיתונאי".
ב-2 אין אותם?
"אני חושב שחדשות 2 עברו שינוי והיום יש שם באמת הרבה יותר, ואני חושב שאנחנו משפיעים גם לא מעט עליהם וגם על 'עובדה', שמנסה היום לגעת בחומרים שפעם לא הייתה נוגעת".
תחקיר ישראייר היה לפני ש"המקור" נולדה.
נכון, אז היום יש שם יותר ישראייר".
דרוקר, יש ביקורת על זה שענת גורן היא דוגמא לנפוטיזם אצלכם בחברה.
"ענת הייתה כתבת ב'אולפן שישי' של רם לנדס ב-2001-2002, ואחרי זה בשישי לפני ש'המקור' בכלל הייתה קיימת. הטיעון שהיא צריכה את רביב בשביל לקבל תפקיד פה מופרך. לדעתי שני הסרטים הפוליטיים של העשור ("כל אנשי הקמפיין" ו"הרצוג" ד.ו.) נעשו על ידי ענת גורן".
לידיעת הקוראים נפתלי בנט ועמוס שוקן
תגיד, ברוכי, לא מבאס אותך שדרוקר מקבל את רוב החיבוק מהקהל?
קרא: "אני מאד חזק בקרב בנות 60 פלוס. וברצינות, אנחנו מאד מפרגנים אחד לשני".
מי העיתונאי החשוב בישראל?
דרוקר: "עמוס שוקן. כשאתה מסתכל ממעוף הציפור על הלחצים, האינטרסים והבעיות שיש בשוק התקשורת הישראלי, זה לגמרי הוא. אם אתה שואל אותי, הוא צריך לקבל את פרס ישראל".
קרא: "שאלה קשה. מה שלא אגיד, יש פה מוקש. אסמס כשתהיה לי".
לסיום, בסימן פסח: מהי המכה הגדולה של העיתונות הישראלית? ובלי ביבי בבקשה.
דרוקר: "המכה היא באמת לא ביבי. במצבה הלא פשוט הוא אולי אחראי על 20%. המכה היא כלכלית. אבל ברמת מה שהעיתונאים אחראים עליו, אני חושב שהקרבה לבעלי הון וכוח. זה מייצר תקשורת מאד בעייתית".
קרא: "עיתונות שנופלת בקלות בידי בעלי אינטרסים. עיתונאים שלא יודעים לעשות את עבודת התחקיר, וניזונים מאנשים מטעם. בעבר, העיתונים היו יותר חזקים, אז גם האתוס העיתונאי היה יותר חזק. היום הוא כבר לא קיים. בעולם שכל אחד יכול להיות עיתונאי, זה בכלל מתדרדר. גם השיח התקשורתי, הטוויטרי, השבטי מאד מבאס. אין באמת ויכוח. כל מה שיש פה זו רק התרסה".