הנאום חוצב הלהבות של מריל סטריפ
מריל סטריפ, מהשחקניות הגדולות והמעוטרות בהיסטוריה של הקולנוע, זכתה לקבל הלילה את פרס ססיל ב. דמיל למפעל חיים. סטריפ ניצלה את המעמד כדי לדבר מעומק ליבה על הבעיות שהיא רואה בארה"ב, ועל חובתם של שחקנים לשאת באחריות ולהוביל באמצעות דוגמה.
"תודה לתא העיתונאים הזרים", פתחה סטריפ, "אתם וכולנו כאן בחדר, שייכים לחלקים המדוכאים ביותר כרגע בארה"ב. תחשבו על זה: הוליווד, זרים ועיתונאים. אבל מי אנחנו ומה היא הוליווד? היא פשוט אוסף של אנשים ממקומות שונים. נולדתי וחונכתי בבתי ספר ציבוריים בניו ג'רזי, ויולה דיוויס נולדה בצפון קרוליינה וגדלה בלונג איילנד, שרה פולסון נולדה בפלורידה, וגודלה על ידי אם חד הורית בברוקלין. שרה ג'סיקה פרקר נולדה למשפחה של שמונה ילדים באוהיו, איימי אדאמס נולדה באיטליה ונטלי פורטמן נולדה בירושלים. איפה תעודות הלידה שלהם?", עקצה סטריפ בהקשר ישיר לרדיפה של דונלד טראמפ אחרי תעודת הלידה של הנשיא אובמה.
"רות נגה היפהפייה נולדה באדיס אבבה, אתיופיה, גדלה באירלנד והיא כאן מועמדת לפרס על תפקיד של נערה מווירג'יניה. ראיין גוסלינג, כמו כל האנשים הנחמדים ביותר, הוא קנדי. דייב פאטל נולד בקניה, גדל בלונדון, והוא כאן בגלל התפקיד נער הודי שגדל בטנזניה. אנחנו מוצפים באאוטסיידים וזרים, ואם נזרוק את כולם מכאן, יישארו לכם רק פוטבול ואמנויות לחימה, שהם לא באמת אמנות".
את החלק הבא בנאום הקדישה סטריפ ישירות לנשיא הנבחר, דונלד טראמפ, ולהתבטאויות השנויות במחלוקת שסיפק לאורך קמפיין הבחירות שלו. "התפקיד היחיד של שחקנים הוא להיכנס לנעליהם של אנשים שונים מאיתנו, ולתת לכם להרגיש איך הם מרגישים. היו הרבה מאוד הופעות עוצמתיות השנה. שעשו את זה בדיוק. אבל הייתה הופעה אחת השנה שהדהימה אותי, שתקעה קרסים בליבי. לא מכיוון שהיא הייתה טובה, אין שום דבר טוב בה. אבל היא הייתה אפקטיבית ועשתה את העבודה. היא גרמה לקהל היעד שלה לצחוק ולחשוף שיניים. זה היה הרגע שבו האדם שביקש לשבת במשרד המכובד ביותר במדינה שלנו, חיקה כתב בעל מוגבלות. אדם שהיה נחות ממנו כלכלית, מבחינת ההזדמנויות שלו ומבחינת הכוח שלו להילחם. זה שבר את ליבי כשראיתי את זה. אני עדיין לא יכולה להוציא את זה מהראש, כי זה לא היה סרט, אלו היו החיים האמיתיים. והאינסטינקט הזה להשפיל, כשהוא מגיע מאדם בזירה הציבורית, מאדם חזק, זה מחלחל למטה לחיים של כולם. מכיוון שזה מעניק היתר לאחרים לעשות את אותו הדבר. חוסר כבוד מזמין חוסר כבוד, אלימות מציתה אלימות. כשבעלי השררה מנצלים את כוחם כדי להתנהג בבריונות כלפי אחרים, כולנו מפסידים".
את דברי הסיכום שלה שמרה השחקנית שזכתה ב-3 פרסי אוסקר לתחום העיתונות. "זה מביא אותי לעיתונות. אנחנו זקוקים לכך שהתקשורת תגרום לבעלי הכוח לספק דין וחשבון, ולחשוף כל סקנדל, זאת הסיבה שהאבות המייסדים שלנו קידשו את העיתונות ואת החופש שלה בחוקה שלנו. אני רק מבקשת מתא העיתונאים הזרים ומכולנו בקהילה להצטרף אליי באגודה להגנת עיתונאים. כי אנחנו עוד נזדקק להם בעתיד לבוא, והם יזדקקו לנו. עוד דבר אחד: פעם, כשעמדתי על הסט והתלוננתי שאנחנו צריכים לעבוד בזמן ארוחת הצהריים או על השעות הארוכות, טומי לי ג'ונס אמר לי: "האין זאת פריווילגיה, מריל, רק להיות שחקן?". כן, היא בהחלט כזאת. ועלינו להזכיר לעצמנו ולאחרים את הזכות והחובה לנהוג באמפתיה. כפי שחברתי היקרה, הנסיכה ליאה המנוחה, אמר לי פעם: קחי את הלב השבור שלך והפכי אותנו לאמנות".
הנשיא הנבחר לא נשאר חייב כמובן, והשיב מיד בהכחשה מוחלטת של המקרה בו לעג לעיתונאי בעל מגבלות (על אף שהוא צולם והוקרן מיליוני פעמים). "אנשים אומרים שלעגתי לעיתונאי עם מוגבלות, כאילו שמריל סטריפ או אחרים יכולים לקרוא את המחשבות שלי, ולא עשיתי דבר כזה. ותזכרו שמריל סטריפ הציגה את הילרי קלינטון בוועידה הדמוקרטית, ורוב האנשים האלה תמכו בהילרי"
הקטע שבו טראמפ לועג לכתב בעל מוגבלות
אנדרו גארפילד וראיין ריינולדס נותנים דרור לאהבה
חמודים אנדרו גארפילד וראיין ריינולדס. גם ברגע הגדול בקריירה של ראיין גוסלינג - הזכייה בפרס השחקן הטוב ביותר - הם היו חייבים לגנוב את ההצגה. בזמן שגוסלינג עשה את דרכו לבמה, תפסה המצלמה ברקע את שני גיבורי העל (גארפילד שגילם את ספיידרמן וריינולדס שמגלם את דדפול) מחליפים ביניהם נשיקה מלאת תשוקה. ככה זה בהוליווד, אם כבר אהבה אז שכל העולם יראה.
סטיב קארל וקריסטן וויג משווים תסרוקות
קריסטן וויג כבר הפכה את זה לסוג של מסורת בגלובוס הזהב. הענקת הפרסים שלה מלווה בדרך כלל בפאנץ' הכי טוב של הערב. הפעם היא עשתה את זה עם סטיב קארל, כשהשניים עלו על הבמה ו"התוודו" שהם משווים תספורות. קארל סיפר אחר כך על החוויה הראשונה שלו בסרט אנימציה, כשאביו לקח אותו לראות את "פנטזיה" בגיל 6, ולאחר הסרט אמו חיכתה לשניהם מחוץ לאולם והודיע לבן זוגה שהיא מתגרשת ממנו. "לא ראיתי את אבא שלי שוב אחרי אותו היום, יום 'פנטזיה'". קריסטן וויג ראתה את במבי, ביום שבו הייתה צריכה להרדים את שלושת הכלבים המשפחתיים שלה. אתם כבר מבינים לאן זה הולך מכאן.
מייקל קיטון מתבלבל בין סרטים של שחורים
גם כוכבים גדולים מתבלבלים לפעמים. זה קורה. אבל כשזה קורה בנושא כל כך רגיש כמו גזע, לפעמים גם טעות קטנה היא קצת יותר מדי. מייקל קיטון נבחר להגיש את הפרס לשחקנית הטובה ביותר בסרט דרמה, והצליח להתבלבל בשם הסרט שבו משחקת אוקטביה ספנסר. במקום "Hidden Figures", מיזג השחקן את הסרט שעוסק בסיפור תרומתן של נשים שחורות לתוכנית החלל האמריקאית, לבין הסרט "Fences", שעוסק במערכת היחסים המורכבת בין אב שחור ממעמד הפועלים לבין בני משפחתו בשנות החמישים.
לה לה לנד - המחווה
לא חשבתם באמת שג'ימי פאלון ינחה טקס פרסים שלא ייפתח בנאמבר מוזיקלי, נכון? במחווה לסצנת הפתיחה היפהפיה של "לה לה לנד", נתקע גם פאלון בפקק בלוס אנג'לס, יצא אל הכביש ופצח עם הכוכבים האחרים בשיר וריקוד. שימו לב לרפרור של ג'ון טרבולטה לגריז, לדולורס מ"ווסטוורלד" ולאליוט מ"מר רובוט", שמצטרפים לחגיגה שמצולמת בשוט רציף.
לזכרה של קארי פישר
לא רק מריל סטריפ הזכירה את השחקנית האהובה, שהלכה לעולמה לפני שבועיים. מונטאז' מיוחד הוקרן במהלך הטקס, והציג קטעי ארכיון מחייה ומהקריירה של קארי פישר על המסך.
סרט הילדים שהעז לומר את האמת
דווקא בחדר מלא כל כך באנשים חזקים ועשירים, נאום הזכייה היחיד שהתייחס לנשיא הנבחר ישירות היה של יוצרי "זוטרופוליס". "רצינו שהסרט ידבר לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים. על קבלה של גיוון, גם בעולם שבו יש אנשים שרוצים לפלג אותנו על ידי שימוש בפחד. ועם כל זה, הצלחנו להכניס בדיחה על עצלן שעובד במשרד הרישוי, וזה חברים הוא ניצחון גדול לכולנו".
מבוכה של מנצחים
כן, לא רק אנחנו נוטים לפעמים להביך את עצמנו באירועים פומביים, זה קורה גם לכוכבים גדולים ברגעים גדולים. הנה הרגע שבו דמיאן שאזל נקרא לבמה כדי לקבל את פרס הבימוי, והוא מצליח להתעלם לחלוטין מחיבוק ניצחון של אמה סטון. כמה אנשים בעולם אתם מכירים שיכולים להעיד על עצמם שעשו דבר כזה?