וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מיומנו של השחקן העסוק בישראל: ריאיון עם יעקב זדה דניאל על "מיומנו של צלם חתונות"

21.11.2016 / 0:00

אחרי "פאודה", "מטומטמת", "את לי לילה", "אבינו" ועוד, יעקב זדה דניאל ממשיך לשבור שיא גינס בכמות ההופעות, ועכשיו משחק בסרט החדש והסינמטקי של נדב לפיד. בזמן שנשאר לישון, הוא חולם על "ארץ נהדרת" ופרשנות ספורט

יח"צ - חד פעמי

(בסרטון: קטע מ"מיומנו של צלם חתונות")

seperator

כולנו משתוקקים לארסנל תירוצים שיאפשר לנו להתחמק מחתונות. יעקב זדה דניאל מתהדר באליבי המושלם: הוא תמיד יכול לספר שיש לו הצגה באותו ערב, ואף אחד לא יפקפק בו. ככה זה כשאתה אחד השחקנים העסוקים בישראל, אם לא העסוק מכולם.

קחו נשימה ארוכה לפני שנתחיל לפרט את שלל עיסוקיו, וזו תהיה רשימה חלקית בלבד: בפסטיבל חיפה האחרון, למשל, באי האירוע היו יכולים לראותו בו זמנית בשני סרטים קצרים שונים, "החשפנית" ו"אשת השגריר", ובהמשך גם בשני סרטים עלילתיים, "נמל הבית" ו"הפורצת", שלשם שינוי לא הוקרנו אחד מול השני. בפסטיבל ירושלים הוא הופיע ב"חדרי הבית" וב"אבינו", שמציג כעת באולמות המסחריים, וברחוב מזהים אותו בעיקר מן הלהיטים הטלוויזיוניים בהשתתפותו: "מטומטמת" שהסתיימה זה עתה, וקודם לכן "פאודה", "בני ערובה" ו"הבורר". קשה גם לשכוח את תפקידו העוצמתי ב"את לי לילה" של אסף קורמן ולירון בן-שלוש, ונוסף לכל זה, אם לחזור לנקודת ההתחלה, הוא מפזז מהצגה להצגה: "אהבת מוות" של ענת גוב עליה השלום שעולה כעת בתיאטרון בית ליסין, "גלנגרי גלן רוס" שרץ זה מכבר בתיאטרון חיפה ו"המתנחל" הפרינג'ית, עליה קיבל בסוף השבוע האחרון את פרס קיפוד הזהב לשחקן המשנה.

בקיצור, כשזדה דניאל מתריע שנבצר ממנו להגיע לאירוע שלך, קשה שלא להאמין לו. רבים יכולים רק לקנא בו על כך, אבל הוא משתדל שלא להשתמש בפריבילגיה הזו: "חתונות זה סיוט? מה פתאום", מצהיר השחקן, בן 36, בראיון לוואלה! תרבות. "יש אהבה, יש שמחה, יש אוכל טוב, וכן יש גם שלוש מאות או חמש מאות שקל שאתה צריך לשים, אבל זה המסיבה הכי טובה שיש".

מיומנו של צלם חתונות. שי גולדמן,
"הסרט בא ושואל, אם נישואים זה בכלל אפשרי". יעקב זדה דניאל בצד אלין לוי ב"מיומנו של צלם חתונות"/שי גולדמן

כיאה לכך, מגלם זדה דניאל חתן נלהב ב"מיומנו של צלם חתונות", שעולה כעת על המסכים בסינמטקים. זה סרט לא קצר ולא ארוך, במונחים המקובלים של המילה - 40 דקות. ביים אותו נדב לפיד, מי שקנה לעצמו שם הודות לשני סרטים מהוללים באורך מלא, "הגננת" ו"השוטר", ובניגוד לכוכב שלו, הוא נהנה לבוז לכל מה שמריח מהתברגנות, ומפרק כאן בכיף את הצורה למוסד החתונות.

וכך, דמותו של זדה דניאל מוצאת עצמה נאבקת באופן כמעט פאתטי בכלה המיועדת, בגילומה של אלין לוי, שמחליטה לבטל את הטקס ברגע האחרון. "זה סרט עם זווית מגניבה", אומר השחקן. "הוא לוקח את מוסד הנישואין ושם אותו בסימן שאלה. הוא בא ושואל - ההתחייבות הזו, החוזה הזה, הם אפשריים בכלל? לדמות שלי קשה לתפוס שהתשובה אולי שלילית, ולכן הוא מתפוצץ, והתגובה שלו כל כך אלימה. הדמות שלי זה אדם שמח, אדם אוהב, אדם מלא, והכל נשבר לו בפרצוף".

אף ש"מיומנו של צלם חתונות" לא ארוך במיוחד, וזדה דניאל מופיע רק בחלק מסוים שלו, בכל זאת הוא הותיר בלפיד חותם עמוק. "מדובר באחד השחקנים הכי רגישים ועמוקים שפגשתי", אומר הבמאי המוערך, שסרטו מגיע לאקרנים לאחר הקרנות מוצלחות בפסטיבלים היוקרתיים של קאן ושל ניו יורק, בין השאר. "יש בו פיוט אמיתי, שזו מילה שמשתמשים בה הרבה יותר מדי, אבל במקרה שלו היא נכונה. יש בו חריפות של אמן ביחס לדמויות שהוא מגלם. הוא לא מנסה להצדיק אותן, אלא לעשות אותן עמוקות ויפות. אני מקווה שהוא לא יכעס, אבל אני חושב שהוא באמת צריך לא לשחק יותר מדי דמויות סתמיות ביצירות סתמיות. הוא אמנם עושה אותן נהדר, כי הוא עושה בערך הכל נהדר, אבל זה כמו לראות דוב גריזלי בכלוב צר. הכישרון והפראות שלו נוזלים החוצה בחוסר מקום".

גם אסף קורמן, שהעניק לדניאל את המקפצה הקולנועית ב"את לי לילה" וכעת עורך את "מטומטמת" בכיכובו, לא יכול להפסיק להתפעל ממנו. "ראיתי אותו לראשונה ב-2008, כשהוא כיכב בצד זוגתי האישית והמקצועית לירון בן שלוש בהפקת פרינג' של 'ריצ'רד השלישי', ואמרתי לעצמי שזה שחקן שייקספיר מבריק, מהטובים שראיתי. כמה שנים לאחר מכן, כשהיתה ההזדמנות, הזמנו אותו למבחן בד ל'את לי לילה' והוא מיד גנב את ההצגה. היה לי כיף לעבוד איתו, כי הוא שחקן עם אינטואיציות מטורפות, מאלה שיכולים לגרום גם לתצוגות משחק מוגזמות או תיאטרליות לעבוד ולהרגיש אמיתיות. אני מרשה לעצמי קצת להתרברב באופן שהוא פרץ אחרי 'את לי לילה', כי אני מרגיש שעזרתי לעולם להכיר אותו באיזשהו אופן, אם כי איתו זה באמת היה רק עניין זה זמן עד שזה יקרה".

מנקודת מבטי, הרי שגם אם לעתים קרובות הוא משחק בריון מאיים ולא סימפטי, הרי בכל מפגש אישי שלי עם השחקן לאורך השנים, התגלה זדה דניאל כאחד הג'נטלמנים הגדולים בתעשייה. כך קרה גם הפעם: סתם לדוגמה, הוא הגיע למקום המפגש כרבע שעה לפני וטרח לסמס לי "אתה רעב? להזמין לך משהו לאכול?", משהו שאף מרואיין כאן מעולם לא עשה, ובסוף השיחה הקפיד לבדוק לאן אני צריך להגיע ולתהות אם אני זקוק לטרמפ.

עוד באותו נושא

עם מיתר ונשמה: "את לי לילה" הוא סרט מלא אהבה, רגש וכישרון

לכתבה המלאה
את לי לילה. עמית יסעור,
גנב את ההצגה כבר באודישן. יעקב זדה דניאל ב"את לי לילה"/עמית יסעור

אך גם הג'נטלמן מאבד את שלוותו לפעמים. למשל, עת עולה הדיון לעובדה כי "אבינו" להיט בסינמה סיטי אבל מדשדש בלב תל אביב, אולי כי לקהל האשכנזי של דיזנגוף סנטר לא נאה לראות סרט על מזרחיים מסורתיים מבת-ים, והוא מרגיש שאני דוחק אותו לפינה והודף את השאלה לפני שניכנס לעניינים החברתיים הטעונים הללו.

דניאל מתחמם עוד יותר לנוכח סוגיה אחרת - העובדה שבשנות השמונים, למשל, לשחקנים כמוהו, עם זקן כמו שלו, לא היתה כל כך אפשרות לבוא לידי ביטוי על המסכים כאן. "אני לא מבין מה השאלה", הוא אומר בתגובה. "כן, היה רק ערוץ אחד והמסך היה הרבה יותר סטרילי. כן, נו, מה, אין לי מה להגיד באמת. אני לא מבין.

"אנחנו במקום אחר. שנות אור. אתה שואל אם הייתי משחק בתקופה ההיא? זה מה שאתה שואל? אני לא יודע להגיד. מהבחינה הזו, אני שמח להיות בתקופה הנוכחית, אם כי יש גם הרבה מאוד דברים שאני מתגעגע אליהם, למשל לאחדות החברתית ולתמימות שהיתה פה, אבל בכל מקרה אני משתדל לא להיות נוסטלגי אלא להסתכל קדימה".

וכשזדה דניאל מסתכל קדימה, מה הוא רואה? "שיש דברים שכבר לא בא לי לעשות, כל מיני תפקידים סטריאוטיפים שכבר לא בא לי לעשות, שאני אומר עליהם, 'די, מיציתי'", הוא מכריז. "לעומת זאת, הייתי שמח סוף כל סוף לגלם את הגיבור בסרט, להיות דומה שמובילה את העלילה. זה משהו שעוד לא יצא לי לעשות, חוץ מאשר בסרטי סטודנטים. בתיאטרון, אני חולם לגלם את ריצ'רד השלישי. הופעתי בהצגה אמנם, אבל לא בתפקיד הראשי. אני מת על הדמות הזו, גם כי היא מצטיירת כמכוערת בעיני עצמה, ואני אוהב לגלם גברים מכוערים. יש בזה הרבה עומק. עוד בלימודי המשחק הייתי נהנה לכער את עצמי. אני אוהב את הכיעור, את הלכלוך. בגלל זה בניתי כך את מוריס, הדמות שאני מגלם ב'מטומטמת'. כל הסדרה לא החלפתי ג'ינס".

צועקים לך ברחוב "תחליף כבר ת'ג'ינס?"

"לא, אבל כל הזמן צועקים לי 'מוריס, מוריס'. מה זה אחי, זה שבר שיאי צפייה, זה מטורף".

צפית את זה?

"אני תמיד בא עם ציפיות נמוכות, לכל הדברים שאני עושה. אני אף פעם לא יודע מה ייצא מזה, איך אני משחק, איך יקבלו את זה. ככה באתי גם ל'את לי לילה', ואז הגיעה הקרנת הבכורה העולמית שלו בקאן, ופתאום מגיעות כל מחיאות הכפיים והשריקות, ולא ידעתי מאיפה לאכול את זה".

יעקב זדה דניאל. מתוך "מטומטמת" באדיבות HOT,
"כל הזמן צועקים לי ברחוב. זה טירוף". יעקב זדה דניאל ב"מטומטמת"/מתוך "מטומטמת" באדיבות HOT

"פאודה" של אבי יששכרוף וליאור רז ובכיכובך נרכשה עכשיו לנטפליקס. מבחינתך זה אולי פתח גם לאיזושהי קריירה בינלאומית?

"אני לא מכוון לזה, כי אני יודע מה יקרה. ייקחו אותי לשחק מחבל, או משהו כזה. אם יקראו לי אני אבוא, אבל צריך להודות: אני לא אמריקאי, אני סופר ישראלי, ואני נורא מחובר לארץ ורוצה לעשות פה דברים".

ומה עם לעשות פה דברים קלילים יותר? ב"חדרי הבית" של איתן גרין אמנם יש בסופו של דבר משהו קומי בדמות שלך, אבל בדרך כלל הדמויות שלך מערבבות בין דם וזיעה.

"כן, כל הזמן יורים בי. אבל אני מגיע מהומור. תמיד הייתי מאוד קומי, אשף בחיקויים והייתי עושה מערכונים. התרחקתי מזה אבל עכשיו זה שוב מתחיל לצאת ממני, והייתי מת להשתתף ב'פרלמנט', למשל. גם 'ארץ נהדרת' זה משהו שאני יכול לעשות ויהיה לי מגניב. אני אוהב את הדברים האלה והייתי רוצה שישימו אותי במסגרת".

אולי יכולת להתפרסם יותר לו השתמשת בסיפור האישי שלך שכמעט אף אחד לא מכיר. להבנתי יש לך חתיכת סיפור לספר על עברך, אבל הצלחת לא למכור את עצמך. אני תוהה איך עשית את זה, בעידן שבו כל מתמודד באודישן של תוכנית ריאליטי נדרש לשפוך את קרביו על שולחן השופטים?

"כי אני אדם נורא פרטי. רק בשנים האחרונות נפתחתי והתחלתי לדבר על זה עם הקרובים אליי. פעם הייתי לחלוטין בתוך עצמי. אולי בעתיד אשתף גם את הציבור הרחב, אבל רק ברגע שאחשוב שזה רלוונטי מבחינה אמנותית. אני כותב כרגע, משהו אישי, אבל ייקח זמן עד שאסיים את זה".

איך אתה מספיק גם לכתוב?

"יש זמן. יש 24 שעות ביממה".

יש גם יתרונות בלעבוד בכל כך הרבה פרויקטים?

"אידיאלית, לא הייתי רוצה שזה יהיה ככה. אין בזה שום יתרונות. הייתי מעדיף לעבוד על סרט חצי שנה, לרוץ רק עם הצגה אחת או שתיים, אבל מה לעשות, זה פרנסה".

לבטח אחד השירים האהובים על זדה דניאל: מזמור האליפות ההיסטורית של בני יהודה

לתוך סדר היום הדחוס הזה משחיל דניאל גם צפייה כפייתית בספורט - אפילו את אליפות הבייסבול ההיסטורית של שיקגו קאבס הוא ראה לא מזמן באמצע הלילה, אם כי עיקר זמנו מוקדש לקדחת דשא. בכך הוא דומה לבמאי שלו, לפיד, שהחל את דרכו כעיתונאי כדורגל ועד היום מלווה את הענף באדיקות.

למעשה, בעולם אלטרנטיבי אך הגיוני לחלוטין, לפיד היה היום עורך הספורט של "הארץ" וזדה דניאל קפטן נבחרת ישראל בכדורגל. הוא הסתפק בלהיות קפטן הפועל ערד מליגה ג', אך נאלץ לקטוע את הקריירה בשל הצבא ופציעות. כיום הוא לא משחק, גם לא באופן חובבני, בשל פחד על הברכיים שלו, אבל משתוקק "להיות שדר ספורט, או לפרשן בתוכנית ספורט", וכמובן ממשיך לצפות מהכורסה או מהיציע במשחקים של קבוצותיו האהודות, בני יהודה ומילאן, ובאופן כללי לא לפספס שום אירוע ספורטיבי משמעותי.

"בגמר היורו היתה לנו הצגה של 'גלנגרי גלן רוס' בחיפה. יום לפני כבר הייתי בלחץ. אמרתי לכל הצוות 'נשארים אחרי ההצגה לראות את המשחק'. סגרתי את זה עם התיאטרון ועם ההסעה, והלכנו לבדוק איפה רואים. בסוף, כולם השתפנו והלכו ישר הביתה, חוץ מרמי הויברגר שמשחק בצדי והוא חולה כדורגל גם. נשארנו שנינו והנהג, וראינו את המשחק על מסך ענק בשכונה ליד התיאטרון. זו הייתה חוויה, אבל כזכור היתה הארכה, אז חזרנו הביתה מאוחר לאללה".

ומה תעדיף, שישראל תזכה ביורו או שאתה תזכה בפרס אופיר?

"שישראל תזכה ביורו, בלי למצמץ. כנ"ל לגבי בני יהודה. בשביל אליפות שלהם, אני מוכן לוותר גם על האופיר".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    5
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully