הנה שאלה שלא בטוח ששאלתם את עצמכם בזמן האחרון: האם אתם אוהבים סיפורים? על פניו השאלה הזאת נראית בנאלית, כמעט מובנת מאליה, מי לא אוהב סיפורים? הם מקיפים אותנו מגיל קטן. סיפורים הם הכל מהרכילות במטבחון המשרדי, דרך שיחה שהאזנתם לה ברכבת ועד ספרים של ממש. אבל העובדה שהם סובבים אותנו וזורמים אלינו כל העת, עדיין לא אומרת שאנחנו אוהבים אותם באמת. השאלה הזאת קריטית משום שסדרת ספרי "עלילות קוטל המלך" לא מתאימה למחבבים ולא לכאלה ש"אוהבים, אבל". סיפורים יתקפו אתכם כאן מכל כיוון, מכל דמות: גדולים, קטנים, היסטוריים ובדיוניים, אמינים והזויים, שוברי לב ומצחיקים, כמו החול שעל שפת הים. הסיפורים האלה מייצרים עולם עשיר, יפהפה ואכזרי, דמויות נהדרות, היסטוריה ומיתולוגיה - אבל הם בעיקר כאן כדי לחגוג את עצם היותם סיפורים. תחשבו עליהם כמו על ערב ארוך מאוד סביב המדורה בלוויית זקני שבט קומוניקטיביים במיוחד, כזה שלא ייגמר עד אור הבוקר, כשהגחל האחרון יפסיק לעשן.
הסיפור סביב סדרת "עלילות קוטל המלך" נשמע מוכר מאוד. היה היה סופר אמריקאי מזוקן שהוציא תחת ידיו ספר פנטזיה מופלא ב-2007, כזה שהפך מיד ללהיט וקיבץ סביבו מיליוני מעריצים נלהבים שהמתינו בקוצר רוח לספר הבא בתור. חלפו ארבע שנים והסופר שחרר גם אותו, והוא היה טוב אפילו יותר. אגודת המעריצים התרחבה עוד יותר ואולפני טלוויזיה וקולנוע התחילו לחזר לפתחו של הסופר (בינתיים נחתמה כבר עסקה לסדרת סרטים עם אולפני ליונסגייט), הוא הפך לסלב נערץ והוזמן שוב ושוב להרצאות ולריאיונות ברחבי העולם. אלא שהתהילה הזאת גרמה לספר השלישי והאחרון, זה שיסגור את המעגל, להתעכב. כבר חמש שנים שרותפס מעכב את יציאתו של "דלתות האבן" לאוויר העולם. בכל פעם מחדש תאריך היעד שצוין חלף עד שכעת אין תאריך כזה בכלל. המעריצים הפכו ברבות השנים מרירים ועוקצניים, וכעת רבים מהם מבלים את זמנם ברדיפתו של הסופר בכל רשת חברתית ובבלוג האישי שלו, דוחקים בו לסיים כבר את הספר הארור וזוכים לתגובות נזעמות ממנו. רותפס נותר בשלו, ממשיך ללטש ולשכתב גם אחרי שהעסקה לעיבוד סרטים כבר נחתמה וכולם מחכים רק לדעת כמה ארוכה תהיה ובעיקר איך תסתיים. ואם זה לא נשמע לכם מספיק מוכר, בטח לא תופתעו שאחד ממעריציה הגדולים של הסדרה הוא אדם בשם ג'ורג' ר. ר. מרטין.
בעוד בעולם כבר הספיקו להתאהב, להתרגש ולהתאכזב מרותפס וספריו. בישראל הספר הראשון ("שם הרוח") תורגם לראשונה בהוצאת כנרת זמורה ביתן לפני שנים, אך זו בחרה שלא להמשיך. לאחרונה הרימה אופוס את הכפפה ותרגמה גם את הספר השני ("פחדיו של האדם החכם") ביוני האחרון. זו היתה הזדמנות הזדמנות מצוינת לספק גם לנו אפשרות להבין אם המהומה מוצדקת. "שם הרוח" ו"פחדיו של האדם החכם" מגוללים את סיפור חייו המופלא של קוותה (Kvothe), לכאורה בעל מסבאה אפור ושכיח מלבד שיערו האדום, בעיירה זעירה ושכוחת אל, אבל בפועל מספר הסיפורים הטוב ביותר שאי פעם הכרתם. כאשר היסטוריון נודד מגיע למסבאה בחיפושיו אחר גיבור מיתולוגי ששמו ומעשיו נודעו למרחקים, מסכים קוותה לגולל בפניו לראשונה את סיפורו יוצא הדופן ממקור ראשון. הסיפור הזה ייקח אותנו מילדותו כבנם של בעלי להקת נוודים נודדת, דרך התבגרותו ברחובות ערים אכזריות, שנות לימודיו הסוערות באוניברסיטה לכישוף, מסעותיו לחבלי ארצות מסוכנים ואקזוטיים ומפגשיו עם יצורים ותופעות שנמצאים עמוק בתחום הפנטזיה. לאורך הדרך הזאת נפגוש עשרות רבות של דמויות, שנואות ומקסימות, מפתיעות ומסוכנות וגם אהבה אחת בלתי מושגת.
הגדולה של רותפס וספריו היא קודם כל היותו מספר סיפורים ברמה יוצאת דופן. קוותה שלו הוא מסוג הגיבורים שיודעים שהם גיבורים, ולא מתביישים בכך לרגע. למעשה, השחצנות הזאת של דמות שלא מתביישת לקרוא לעצמה הטובה מכולן והגדולה מכולן פעמים רבות, היא חלק מהקסם. לרוב שחצנות כזאת מייצרת אנטגוניזם אוטומטי, שכן מיהו האיש הזה שיגיד לנו מראש מה נחשוב עליו. אבל קוותה מספק קבלות לכל אחת מהטענות שלו, עושה זאת בלשון של משורר ובפירוט של נובליסט, ומכשף את הקורא באופן שכמעט קשה להודות בו. קוותה לא מספר רק את סיפורו שלו, אלא גם את זה של העולם שבתוכו הוא פועל ושל הדמויות האחרות, הוא בונה מערכת שלמה של תארים, היסטוריה, אתרים, ערים ואפילו מערכת פיננסית שמעולם לא פגשנו, ואפילו לא טורח להתעכב ולהסביר אותן. השטף של הסיפורים, לשונו החלקלקה וההקשר הכללי כבר יסבירו עבורנו ועבור ההיסטוריון את הכל. העיקר שלא תפריעו לו להתרכז כי הוא כאן כדי לספר את כל זה רק פעם אחת.
ההשוואה הכמעט מתבקשת של "רשומות קוטל המלך" היא ל"שיר של אש ושל קרח", אפילו שמו מייצר רפרנס ישיר לאחת העלילות ממוחו הקודח של ג'ורג' ר. ר. מרטין. אלא שבפועל השוואה הרבה יותר מדויקת תהיה ל"שר הטבעות". רותפס הרבה פחות בוטה ממרטין הן בתיאורים מיניים והן באלימות (שנמצאים כאן למכביר, יש להדגיש) ובונה הרבה פחות על טוויסטים מפתיעים כדי לשמור אותנו על קצה המושב. במקום זאת היכולת שלו לברוא ולתאר עולם שמורכב מאלפי סיפורים קטנים היא דווקא טולקינית, וכמובן שכך גם החיבה לשירה, חידות ויצורים מיתולוגיים. אבל גם זה לא מדויק לחלוטין, משום שההשוואה של רותפס לכל אחד אחר תעשה לו עוול. הוא והגיבור שלו לא דומים לאחרים ובעיקר לא מתיימרים להיות כאלה. הסקרנות הטבעית של קוותה ללמוד ולדעת עוד על הכל היא תמצית שחצנותו וגם האטרקטיביות הגדולה שלו, משום שדרכה אנחנו לומדים על עולם יוצא דופן ועתיר שכבות, כל אחת מהן ייחודית ומפתיעה בפני עצמה.
השאלה שנשאלה בתחילת הביקורת הזאת לא מקרית. הסקרנות של קוותה ושל רותפס לא בהכרח תתאים לכל חובב ספרים או אפילו לכל חובב פנטזיה. על אחת כמה וכמה משום שרותפס רומז לא אחת לאורך הדרך שהוודאות והאמיתות של הסיפורים הללו אינה מוחלטת, או לכל הפחות מוטלת בספק. קוותה הוא דמות נפלאה וסיפורו סוחף ומרתק משום שהוא מאמין בכוחם של סיפורים, גדולים כקטנים, להעביר נקודה. הוא מאמין שאנשים שומעים סיפורים כדי לספר אותם לאחר מכן שוב בדרכם שלהם, הוא מאמין שסיפורים הם ידע. כיאה למופרעי הקשב שאנחנו, לא בטוח שהעומס הזה ניתן תמיד לעיכול, אבל זה גם לא משנה. מכיוון שבסופו של דבר "רשומות קוטל המלך" הוא לחלוטין השלם שגדול מסכום חלקיו, וגם אם חלק מהסיפורים לאורכו אינם סוחפים או מרתקים כמו אחרים, הם רק אבנים קטנות בבניין מפואר. ואם הסקרנות רק תגבר על הנטייה הטבעית להגיע כבר לתכלס, תמצאו גם את עצמכם בקרוב מנסחים מכתב זועם לפטריק רותפס ושואלים: מה קורה עם הסיפורים שלנו?
"שם הרוח" / פטריק רותפס, הוצאת אופוס, 783 עמודים.
"פחדיו של האדם החכם - חלק א' / פטריק רותפס, הוצאות אופוס, 608 עמודים.
"פחדיו של האדם החכם - חלק ב' / פטריק רותפס, הוצאת אופוס, 600 עמודים.