אנחנו מספרים להם את "מעשה בחמישה בלונים" ואת "איה פלוטו", מדקלמים בלילות את שירי הערש ששרו גם לנו לפני השינה, ומשוכנעים לחלוטין שמה שהיה טוב לנו, יהיה טוב גם עבורם. בדוגמה אישית וברמיזה שלא משתמעת אחרת, אנחנו מכוונים אותם אל בית הספר שבו למדנו, לחוגים ולתנועת הנוער.
זאת הנוסחה שעליה גדלנו ועל בסיסה תוכנתנו. הורינו אמרו שאם רק נצעד בנתיב שבו פסעו ונמשיך את דרכם, נגיע רחוק יותר מהם. הם ידעו שמצבנו יהיה טוב יותר ממצבם כי כך זה היה מאז ומתמיד, וזו השיטה. כל דור בארץ שיפר את איכות חייו ביחס לקודמו. לחם צר ותור של צנע התחלפו בדירה צנועה בעיר וחופשה בקיבוץ. דור חלף, והנה שתי מכוניות הפכו לסטנדרט, וכך גם חדר לכל ילד וחופשה שנתית בחו"ל. זו תמצית החלום הישראלי, ההגשמה הנכספת, עד עכשיו.
חפשו את נטיית הלב שלהם, לא שלכם
הזמנים משתנים, ואנחנו חייבים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. שימו לב מה קורה לדור הצעיר מסביבנו - הצעירים כבר לא יכולים לרכוש דירה ונסמכים על פרנסת ההורים עד גיל מאוחר. קשה להם למצוא עבודה מסודרת, כי התחרות בשוק התעסוקה מסחררת וחובקת עולם. הם מרוויחים פחות בזמן שיוקר המחיה מאמיר. כשיזדקנו, מחכה להם תקופה ארוכה של פנסיה נשחקת. לפני חמש שנים הם עוד יצאו לרחובות ודרשו צדק חברתי מתוך תקווה שהדור האוחז במושכות ייתן להם סיכוי ויאפשר עבורם עתיד.
הורים, אל תניחו שמה שהיה הוא שיהיה, חשבו מסלול מחדש. העתיד המצפה לילדינו מורכב ומסובך מזה שניצב בפנינו. האחריות שלנו היא לעזור להם לארוז תרמיל לקראת מסעם. עליהם להיות מחוסנים בפני קושי, לדעת ליפול ולקום ולהחליף קריירה כל כמה שנים. הם צריכים ללמוד, להתעדכן ולהתחדש כל הזמן, לדעת שפות ולהכיר תרבויות, ללמוד סובלנות ולכבד את האחר. אלו יהיו עובדיהם, עמיתיהם ומנהליהם.
הם חייבים להתרגל להתאמץ ולהשקיע. כשאנחנו מתגאים בהם על הברקה נטולת מאמץ דוגמת הצלחה במבחן ללא למידה, אנחנו לא מחשלים אותם אלא מכשילים אותם. וכשאנחנו מסכימים שיסתפקו בתעודת בגרות סבירה בלבד, אנחנו סוגרים בפניהם דלתות. צריך להגיד את האמת: זכאות לבגרות כבר אינה מספיקה, ומי שלומד חמש יחידות במתמטיקה, באנגלית ובמקצוע מדעי נמצא ביתרון יחסי.
חפשו את נטיית הלב שלהם, לא שלכם. מוזיקה, ספורט, טכנולוגיה או תיאטרון - עזרו להם לטפח את כישרונם. ציירו להם עתיד, סייעו להם להציב יעדים ותמכו בהם לאורך הדרך. אף אחד מאתנו לא רוצה להגשים חלום של מישהו אחר, אך רבים מתחרטים על מסלול שנבחר על ידם בגלל לחץ חברתי או משפחתי.
חשוב מכל, סגרו משולש של אמון עם המורים שלהם. שנת הלימודים מספקת הזדמנות לתיקון גדול. עלינו לתת גיבוי לשותפים הכי חשובים שלנו בחינוך הילדים, אנשי מקצוע שנמצאים שם עבורם. המורים כבר מבינים שהמציאות השתנתה, הם מאתגרים את הילדים לשאוף גבוה ולהגיע רחוק. כשהמשולש הזה עובד, הורים, מורה ותלמיד, השמיים הם הגבול והכל אפשרי, מחמישה בלונים ועד חמש יחידות.
אלי הורביץ הוא מנכ"ל קרן טראמפ וחבר ועד החינוך הלאומי