החיים שלנו תותים: טיול למעיין אלרואי ועץ התותים המתוקים

הכירו את "מבחן המרשמלו" - אחד הניסויים הפסיכולוגיים המעניינים שנעשו בתחום דחיית הסיפוקים. בשנות ה-60 הושיב החוקר האמריקאי וולטר מישל מאוניברסיטת סטנדפורד ילדים בני ארבע מול שולחן. הוא נתן להם מרמשלו והבטיח להעניק להם מרשמלו נוסף בתנאי אחד: אם יצליחו להתאפק ולחכות 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. התוצאות היו מרתקות, ושווה לכם לגגל את העניין.

ואיך כל זה קשור לטיול שלנו? אם יש לכם מסלול טיול שמתחיל ומסתיים במעיין קריר ונחשק - האם קודם תטבלו ואז תצאו לדרך, או שאולי תתאפקו ותשמרו אותו לקינוח?

נכון, אפשר גם וגם - אבל בואו לא נהיה גרגרנים.

את הטיול הקטן, הצנוע והמעניין הזה מומלץ להגיע בשעות אחר הצהריים. נכון, העובדה שהקיץ מתקרב אלינו במלוא זעמו, לא אמורה למנוע מאיתנו להמשיך לטייל, אבל דווקא כאן תגלו שאור בין הערביים הרך עושה טוב למסלול הזה. תזמנו את ההגעה לשעה 14:00 פלוס וסיימו אותו לאור שקיעה מראש תל מפואר (עוד נגיע אליו).

נקודת ההתחלה שלכם, במיוחד אם אתם מטיילים עם ילדים, תהיה ב"פארק הקטר אלרואי", הקרוי על שם היישוב שאוחד מאוחר יותר עם קריית טבעון. היתה זו אחת מהתחנות הרבות של רכבת העמק המיתולוגית, ששפע סיפורים ומיתוסים נקשר בה. קו הרכבת נסלל על ידי הטורקים בתחילת המאה ה-20, בניצוחם של מהנדסים גרמנים. הקו יצא מחיפה, חלף בעמקים והמשיך אל בית שאן וצמח ומשם לדרעא שבדרום סוריה.

מה יש פה היום? שחזור צבעוני ומלא קסם של ימי העבר בדמות קטר אדיר וקרונות שונים ומשונים, שאל רבים מהם ניתן להיכנס. ולטובת הקטנים, בחלק מהקרונות אף הותקן הגה מסתובב, אבל מסתבר שעל ילדים אי אפשר לעבוד, ויש סיכוי טוב שתשמעו מכל עבר את השאלה התמה: "אבל איך זה שיש הגה ברכבת שנוסעת רק ישר?"

במבנה התחנה הקטן תגלו תצלומים והעתקים של מסמכים היסטוריים התלויים על הקירות, בהם לוחות זמנים שנראים כיום בלתי אפשריים, כמו למשל לו"ז מפורט של נסיעה מחיפה לדמשק.

כמה מאות מטרים מתחנת הרכבת מצוי עין אלרואי, מעיין שופע הנשפך את בריכה גדולה יחסית - בריכת זאב. למרות המרחק הקצר, במקרה הזה מומלץ להגיע עם הרכב, כדי לחסוך מאוחר יותר הליכה מיותרת.

בעודי מחפש פינת רביצה אולטימטיבית סביב בריכת המעיין היפה, שסבך שיחים מקיף חלקים גדולים ממנה, נתקלתי בזוג מחובק. בקבוקי בירה לצדם ורגליהם טבולות בפלג מים צלול. "מצטער שאני מפריע לכם בפינה הרומנטית הזו, אני פשוט צריך לעבור לצד השני", התנצלתי. הבחור חייך אליו ואמר "זה בסדר אחי, הרגע הצעתי לה".

ככה? מטר מהקישון? מהנחל הכי ידוע לשמצה בישראל? מצד שני, עין אלרואי, הנושק אף הוא לתוואי רכבת העמק, הוא מעיין נקי ואפילו יפה - לגדותיו משגשגת צמחייה עשירה ובמימיו זוחלים שחרירים קטנים ושוחים דגים. מצד שני, אולי הבחור הזה בכלל היתל בי?

כך או אחרת, כדאי לדעת שהבריכה עצמה נחפרה בשנות ה-60 על ידי זאב שורקי, לטובת השקיית פרדס הלימונים הסמוך של משפחתו.

ועכשיו - זוכרים את המרשמלו? מה תעשו עכשיו? תטבלו? תמשיכו הלאה?

אנחנו המשכנו הלאה, צפונה, בדרך עפר ולא מסומנת שחולפת לצד נחל הקישון. אין סיכוי ללכת לאיבוד, כל עוד הקישון נמצא משמאל לכם.

למה המשכנו? בעיקר כדי להכיר מקרוב את הנחל הזה, שזכה (ובצדק) למוניטין הגרועים. עם זאת, מדובר בנחל שאי אפשר להתעלם ממנו. אורכו כ-70 ק"מ והוא עושה את דרכו מצפון השומרון דרך עמק יזרעאל, עד שהוא יוצא לים הפתוח במפרץ חיפה. בין יובליו ניתן למנות את נחל ציפורי, נחל השופט, נחל יקנעם ועוד.

קטע ההליכה הזה נמשך בסך הכל כ-1.5 ק"מ, ואין בו נקודות עניין מיוחדות (אפשר לדלג לנקודה הבאה גם ברכב). מצד שני, מתי בפעם האחרונה צעדתם לגדות הקישון?

בעונה זו שיחי הרדוף הנחלים כבר צובעים את הכל בוורוד-סגול עז, ומוסיפים צבע לעיניים. עוד מטר ועוד מטר, ומגיעים לפתע אל צמד גשרי אבן אימתניים. הראשון הואה, וזה שאחריו הוא גשר שנבנה בימי המנדט.

אל הגשר הראשון אפשר (ומומלץ) לעלות, ולגלות את מסילת הברזל המקורית. מצחיק להבחין, כי חלק מקורות התמיכה של פסי הרכבת עקומים או מצויים במרחקים לא שווים אלו מאלו.
כעת תנו לילדים משימה: לגלות על חלק מפסי הרכבת את שנת הייצור, החקוקה עליהם כבר יותר ממאה שנים. ואם תרימו עיניים - תקבלו ממרומי גשר האבן החסון מראה יפה של הקישון שזורם מתחתיכם, וגם של הר הכרמל, המצוי במרחק צעקה וחצי מכם.

חוזרים לשביל הנחל, ממשיכים איתו עוד כמה עשרות מטרים ומגיעים אל פארק קטן - פארק העמקים. יש פה שולחנות פיקניק בצל, נוף למים וגם את "האקליפטוס הגדול" - אחד הגדולים מסוגו בישראל. אוהבים לחבק עצים? במקרה הזה תצטרכו להצטייד בכמה חברים, כדי להצליח להקיף אותו.
השביל ממשיך עד כפר חסידים (פחות מקילומטר), ובעתיד הוא מתוכנן להימשך עד לים. אנחנו חתכנו בחזרה, לכיוון עין אלרואי, לא לפני שגילינו את עץ התותים הכי נדיב שפגשנו מזה זמן רב.

כמה נדיב? בואו נגיד ששום מכונת כביסה בעולם לא תוכל להתמודד עם המתנות שהוא סיפק לנו.

אחרי שחוזרים אל עין אלרואי ואל הרכב, סעו אל תל יקנעם, שכל מי שנוסע לצפון או ממנו על כביש 70 מכיר היטב. אי אפשר להתעלם מהמפלצת הגבוהה הזו, המתנשאת לגובה של כ-70 מטרים. אבל האם תהיתם אי פעם מה יש בראשה? אנחנו תהינו. ולכן גם טיפסנו.

התל, הנמצא על הגבול שבין עמק יזרעאל לרכס הכרמל, יושב על נקודה אסטרטגית למדי, וזו הסיבה שבני האדם אימצו אותו וישבו בו מזה אלפי שנים. אפילו תחותמס השלישי, מלך מצרים, כבש אותו בסערה - לפני כ-3,500 שנה.

שביל קצר ייקח אתכם מרחבת חנייה מסודרת אל מרומי התל, כאשר העלייה הקלילה מעלה מלווה בשפע של שלטי הסבר מצוירים המתארים את התקופות השונות. ולמעלה, שביל מעגלי ייקח אתכם בין שרידים, רובם מימי הצלבנים: כנסייה, בית חווה, מגדל שמירה, שרידי מצודה וגם אולם מקומר שאליו אפשר להיכנס. והנוף! יופי של מבטים פנורמיים יפהפיים של הגליל התחתון והעמקים - וגם של פקקי התנועה למרגלות התל, על כביש 70, של כל מי שחוזרים הביתה ואין להם מושג מה יש ממש מעליהם.

איך מגיעים: מצומת התשבי עולים על כביש 722, ולאחר כ-1.5 ק"מ פונים במחלף לכיוון צפון-מערב, אל שכונת קריית חרושת שבקריית טבעון. פארק הקטר מצוי בקצה רחוב ברק בן אבינועם.

לתל יקנעם - נכנסים ליקנעם עילית בכניסה הראשית ונוסעים אל רחוב פעמונית, בהתאם לשילוט המוביל לתל.
אל עין אלרואי מומלץ להגיע בימי שישי, מאחר שבשבתות עלול להיות במקום עמוס. אל מי נחל הקישון עצמו אין להיכנס בשום אופן.

לא לוותר: מאחר שתזמון הוא (כמעט) הכל בחיים, תכננו את סיום השיטוט על תל יקנעם קצת לפני השקיעה, שלפו את פק"ל הקפה, וקחו לעצמכם שעה קלה מול כל היופי הזה.

לעשות רושם על החבר'ה: הקישון הוא נחל עם עבר מפואר בהרבה מן ההווה שלו. כך, למשל, בספר שופטים מצוין שאל הנחל הזה בכבודו ובעצמו נסחפו מרכבות הקרב של סיסרא, בעת מלחמתו בבני ישראל.