כשגנרל הופך לפוליטיקאי הוא נאלץ לפתע לקבל החלטות מסוג שונה לחלוטין. מה שעבד על מדים בצורה אחת מקבל תחת חליפה ביטוי אחר. רק לאחרונה חווה שר הביטחון בוגי יעלון מסע רדיפה בעקבות פרשת החייל היורה בחברון (האם כרמטכ"ל היה נוהג ומתבטא אחרת?), וזאת עוד בטרם הזכרנו את אריאל שרון וההתנתקות, וכמובן, הדוגמה הבולטת מכולן יצחק רבין, האיש שפיקד על מלחמת ששת הימים ושלושים שנה מאוחר יותר נרצח באשמת בגידה במדינה.
וויליאם שייקספיר לא ממש הכיר את הגנרלים הישראלים, הוא נולד קצת לפניהם, אבל דווקא בשל כך מחזהו "קוריולנוס", אותו כתב, על פי הסברה, בין 1605 ל-1608, נותר כה רלוונטי גם ממרחק של 400 שנים. כבר בימי רומא העתיקה, עליה מתבסס המחזה, היה המעבר בין צבא לפוליטיקה כל כך מורכב, הפכפך ובעייתי וגרם לטשטוש הגבול בין הערצה לבוז, גבורה לפחדנות, אמת לצביעות וסגידה לבגידה. ההצגה הזו, שזכתה לאינספור עיבודים בינלאומיים ועלתה לראשונה בישראל על במת הקאמרי ב-1975 בכיכובו של עודד תאומי, מקבלת כעת ביצוע מחודש ב"הבימה", בבימויו של עירד רובינשטיין, בניסוחו ותרגומו של דורי פרנס ובכיכובו של גיל פרנק.
קאיוס מרסיוס (פרנק) הוא מצביא שמביא רעב על תושבי רומא בשל החלטתו לא לחלק חיטה מהמאגרים. התושבים הפלבאים, להם מרסיוס בז בשל מעמדם הנמוך, מתקוממים, אך בטרם צוברת המרידה תאוצה, גובר איומם של הוולסקים אויביהם להשתלט על העיר. מרסיוס נלחם כמעט לבדו בוולסקים ובמנהיגם אופידיוס (אלכס קרול), מכניע אותם וחוזר לרומא כגיבור הנושא כעת את השם קוריולנוס, זכר להתקפה על העיר קוריול ששימשה מפתח לניצחון. חברו בן האצולה מנניוס (אורי הוכמן) ואמו וולומניה (גילה אלמגור) דוחפים אותו לכבוש את השלטון, אבל קוריולנוס, שבז לאספסוף עוד לפני יציאתו למלחמה וכעת עוד יותר, אינו מצליח ללבוש את מסכת הצביעות הנדרשת ומסבך את עצמו מול בני העיר, בראשם הטריבונים סיסיניה (מיקי פלג-רוטשטיין) וברוטוס (רותם קינן).
כאמור, "קוריולנוס" הוא מחזה ששומר על חיי נצח מעצם הווייתו האקטואלית תמיד, אבל אין זה טריוויאלי שהצגה כזו תצליח בכל מחיר. לשם כך, רובינשטיין ופרנס היו חייבים להמר בגדול. הם הפכו טרגדיה לקומדיית רוק אנרכיסטית ומודרנית (צילומי סלפי בנייד, מערכות כריזה וכלי לחימה עכשוויים). פרנס, שתמיד יודע איך לשחק עם המילים, עושה עבודה מצוינת בהתאמת הטקסט השייקספירי לרוח העכשווית. הדובדבן שבקצפת הוא הליהוק שמצליח בענק, תוך שהוא יוצר חוויה מהנה, ששומרת על רצינות ומסר עמוק למרות הקלילות שבה. פרנק מצוין ומגלה אמינות מרובה גם כאיש צבא מסוקס, גם כמנהיג גדול בפוטנציה וגם כאב כואב (זה יותר קל כשהבן משוחק על ידי בנו בחיים נעם). קרול, שלפני שנה בדיוק החל לככב יחד עם פרנק על אותה במה ב"אדיפוס תיאור מקרה", מצוין ונראה בדרכו הבטוחה למעלה. אורי הוכמן, שתמיד יודע לשלב איכויות קומיות לצד דרמטיות, נראה כאילו ההצגה נתפרה בדיוק למידותיו, תרתי משמע. ראויות לציון גם כוריאוגרפיית קרבות הבמה של אורי בוסתן והמוסיקה המצוינת של רועי ירקוני, שנותנת תחושה של מיליטנטיות בטוב טעם.
כמובן, אי אפשר לציין את הצוות (שכולל עוד מספר שחקנים מעולים, קצרה היריעה לציין את כולם) בלי להתייחס לגילה אלמגור. ההצגה האחרונה בה ראיתי אותה היתה "נעצר בחצות", שם סברתי כי אינה במיטבה, בלשון המעטה. אז אלמגור קיבלה את תפקיד האם החזקה הנלחמת בממסד, אבל המונולוגים שהרבתה לדקלם לא היטיבו עמה ועם המחזה. פה היא נכנסת לתפקיד דומה של אם משפיעה ומתוות דרך, אבל הפעם עושה זאת בעוצמות הראויות והמוכרות. גם אם תפקידה של אלמגור בהצגה הזו אינו גדול, הוא דומיננטי דיו כדי שנרגיש בנוכחותה ולא פחות חשוב - נתרגש ממנה.
אין צורך לחפש ב"קוריולנוס" משמעויות נסתרות והקשרים רלוונטיים למציאות של ימינו. שכרון הכוח, הזלזול של המנהיגים בעם, תחלואות הדמוקרטיה הכול נמצא שם, גלוי לעין וברור לכל. הבימוי המצוין, הליהוק הקולע והאינטראקציה המידתית עם הקהל, כולם מייצרים חוויה נפלאה ותחושה של תמורה מלאה לכרטיס, כזו שכל כך חסרה לנו לאחרונה.