מרטי מקפלי חזר בזמן לחמישה בנובמבר 1955, וכך נולד "בחזרה לעתיד". אבל איך היה נראה מקרה הפוך, אם צעיר בן ימינו היה מדלג חזרה לשלושה ביולי 1985, מועד צאת הסרט לאקרנים בארצות הברית?
קודם כל, המרטי של 2015 היה מגלה מציאות קולנועית שונה לחלוטין מכפי שיש כיום. בדורנו, רוב הסרטים מבלים בקולנוע שבועיים-שלושה או אפילו פחות מזה, לפני שהם מתאדים אל הפורמט הביתי. מעטים מצליחים להחזיק תקופה ארוכה במסכים, וגם היא קצרה למדי, ותוך זמן קצר כבר אפשר לראות אותם על המחשב או בטלוויזיה. ביולי 1985 כמובן, התמונה היתה אחרת לגמרי: להיט בסדר הגודל של "השוטר מבברלי הילס", למשל, כיכב במצעד הבלוקבסטרים גם בשבוע הארבעים לעלייתו, ו"רמבו 2" ניצב במקום השלישי גם לאחר חודש וחצי של ריסוק קופות.
אפשר להתגעגע לאורח הרוח שהיה אז, ואפשר לקנא גם בכמות הסרטים לפנתיאון שהשכיל הקולנוע לייצר באותה תקופה. "בחזרה לעתיד" הוא אולי להיט הפולחן הגדול ביותר של קיץ 85', אבל צריך יותר משתי כפות ידיים כדי לספור את היצירות הקאנוניות שהציגו יחד עמו באולמות באמריקה: לא רק קומדיית המשטרה של אדי מרפי שכבר הוזכרה אלא גם "הגוניס", "הכבוד של פריצי", "קוקון", "חברים" ("האש של סן אלמו"), "רצח בעיניים" מסדרת ג'יימס בונד ועוד ועוד. ואם הנוסע בזמן היה בוחר להישאר באייטיז ולא לשוב לימינו, אז בהמשך הקיץ עוד היו מחכים לו גם הפרק השני של "מקס הזועם", "סילברדו", "חופשה מטורפת באירופה", "זאב צעיר" ואחרים. הבלוקבסטר האגדי של זמקיס, אגב, שהה במקום הראשון (אם כי לא ברצף) גם בתום החודש השלישי להפצתו.
בקיצור, כיף חיים, מה עוד שמחיר ממוצע לכרטיס קולנוע באותה תקופה היה שני דולר ושבעים חמש וסנט, בעוד שכיום הוא כבר נושק לעשרה דולרים. ואם בכל זאת הנוסע בזמן היה מבקש לחסוך כסף, הרי שגם על מדפי ספריות הווידאו חיכו לו שלל אטקרציות "סיוט ברחוב אלם", למשל, שיצא ב-VHS שבוע לפני עליית "בחזרה לעתיד" לאקרנים, ועוד כמה הוצאות טריות, בהן "קרטה קיד", "שליחות קטלנית" ועוד. אגב, סרט הפולחן של זמקיס יצא בפורמט ביתי רק ב-22 במאי 1986 כלומר, כמעט שנה לאחר הגעתו לבתי הקולנוע; חלון הפצה רחב באופן כמעט בלתי נתפס במושגים של ימינו.
הלהיט הכי גדול בעת צאת "בחזרה לעתיד" לאקרנים
לאחר שהיה חוזר מן הקולנוע ומסיים לראות סרט בווידאו, החוזר בזמן היה ודאי מזפזפ בטלוויזיה ומגלה בחור בשם לארי קינג, שבדיוק התחיל לשדר תוכנית ראיונות חדשה בערוץ CNN. מעניין כמה זמן זה יכול להחזיק, היה שואל את עצמו ואז מעלעל בגיליון ה"טי.וי גייד" ומגלה שרוב הסדרות והתוכניות המצליחות יצאו לפגרה, והעיתון התפנה לסכם את העונה החולפת על כל הרע והטוב שבה. "שושלת" ו"משפחת קוסבי", כמובן, כיכבו על השער.
מבזק חדשות לפני שהולכים למיטה. כיאה לתחילת יולי, לא הרבה קורה. הממשל האמריקאי מודיע על ועידה בין רייגן וגורבצ'וב בז'נבה במהלך נובמבר. "אין לנו הרבה ציפיות", מוסיף מקור המקורב לממשל. ואיך אפשר להאשים אותם בפסימיות? ברור לכולם שברית המועצות תשרוד לעד.
הולכים למיטה ומדליקים רדיו, לשמוע מוזיקה לפני שנרדמים וחולמים על כך שנוכל להישאר בקיץ 1985 לנצח. מצעדי הפזמונים מלאים שלאגרים של אמנים שהיו יכולים למלא כיום את איצטדיון רמת גן. למשל, בריאן אדמס, ש-"Heaven" שלו צעד אז במקום הראשון בארצות הברית. דוראן דוראן נשפו בעורפו עם "A View To A Kill", שיר הבונד המופלא שלהם, ומאחוריהם ניצבו פיל קולינס ופול יאנג, אלא מי, ואלה מרדימים בצליליהם את הנוסע בזמן.
ומה היה קורה לו רכש כרטיס טיסה והחליט לקפוץ לראות מה קורה אצלנו באותה תקופה? ובכן, היום כבר התרגלנו לכך שלהיטי ענק הוליוודים יוצאים בו זמנית בארץ ובאמריקה, ובמקרה הכי גרוע לוקח להם שבוע-שבועיים להגיע. ב-1985 היינו פחות מפונקים, והפערים לפעמים היו בטווח של חצי שנה יותר. וכך מי שהלך אצלנו לקולנוע בתחילת יולי 1985, לא קיבל את הבכורה של "בחזרה לעתיד". אם היה מדפדף בעיתון מעריב מסוף השבוע של אותה תקופה, היה נתקל בידיעה בעמוד הראשי על כך ש"מובטלים מערבים-גרמניים באים לחפש עבודה בישראל", וגם פרטים על הסרטים שכן עלו לאקרנים: "חסמבה ושודדי הסוסים" מ-1985 עם אודי ערן כירון זהבי ושרון קליצ'נסקי כתמר הסגנית, "ברזיל" של טרי גיליאם, "קאוס" של האחים טיביאני וחשוב מכל, "מועדון ארוחת הבוקר", שהגיע סוף כל סוף, באיחור ניכר.
איחור עצום שכזה היה גם מנת חלקו של "בחזרה לעתיד", שבסופו של דבר עלה אצלנו רק בתחילת דצמבר 1986, יחד עם סרט הטראש האירובי "מושלם" בכיכובם של ג'יימי לי קרטיס וג'ון טרבולטה. שלא כמו היום, האולמות היו אז מלאי כל טוב "אמדאוס" שרץ כבר 43 שבועות, "שושנת קהיר הסגולה" שהציג בהצלחה כבר חודשיים, "רכבת תחתית" של לוק בסון, "רסטי ג'יימס" "הנינג'ה האמריקאי" ו"המטרה אמריקה", וגם "חברי הדרקון אליוט", "הבזבוז הגדול", "הבז ואיש השלג" ו"הגוניס" כמובן.
למפיצי "בחזרה לעתיד", אם כך, היתה מלאכה לא קלה, מה עוד שיש בסרט ממדים אמריקאים עד מאוד, ובאותה תקופה הקהל בארץ אולי קצת פחות התמצא בתרבות הזו. אבל הם היו מלאי אמונה בהצלחתו בישראל, ואף הבטיחו בכרזה "זה סרט שתראו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם".
ספק אם המשווקים בעצמם חלמו שיתגלה כי היתה כזו אמת בפרסום. אכן, ראינו את "בחזרה לעתיד" שוב ושוב, והטעות היחידה שלהם היתה שחזרו במודעה על הביטוי "ועוד פעם" רק שלוש פעמים, ולא שלושים. יולי 85 בארצות הברית, דצמבר 85 בישראל אינספור צפיות מאז וסרט אחד שיחיה לנצח.