"תלו אותי על חבלים למעלה על סוג של אומגה כזו והייתי צריכה לעוף מצד אחד של החדר לצד השני, הרבה פעמים, עם אקדחים שלופים". כך מתארת אינה בקלמן, כוכבת "אני לא מאמין, אני רובוט" (מיום חמישי בבתי הקולנוע), את הנעשה מאחורי הקלעים של תפקידה הקולנועי הראשון.
"כשרק תלו אותי, ונוח זה לא, אמרו ששוברים להפסקת אוכל, אבל כמובן שזו היתה סתם מתיחה בין טייק לטייק. גל זלזניאק, אחד הבמאים, נעמד לידי כשאני תלויה בתוך החיתול הזה של החבלים, צחק איתי והרגיע אותי שלא ישארו סימנים כחולים".
בקלמן מגלמת בקומדיית הפנטזיה דלת התקציב את מאיה, שותפתה לדירה של נועה, שחטיפתה עומדת במרכז הסרט. החטיפה היא הטריגר לתגלית שכל חבריההם למעשה רובוטים. כולם חוץ ממאיה. "זו דמות קשוחה שעברה הרבה בחיים שלה. אחת מהוראות הבימוי הכי מגניבות שקיבלתי היתה שאם כל הסרט מדבר על בנאדם שמגלה שהוא רובוט, בואי תשחקי כאילו את רובוט".
באיזה מובן?
היא נורא נורא קשוחה ולא רוצה לתת לרגשות שלה להשפיע עליה. היא חוטפת את השותפה שלה וצריכה להתנתק ולא להרגיש את זה".
מאיה, יתומה מאם, למדה אמנויות לחימה כדי להתגונן מהעולם המסוכן וכדי להימנע מגורל דומה. בחיים בקלמן אמנם לא מתמצאת באמנויות לחימה, אבל מתמודדת עם לא מעט חרדות משל עצמה.
"עד לפני שלושה שבועות גרתי בשכונת התקווה במשך שלוש שנים ולא תמיד הרגשתי רגועה ללכת בשכונה", מספרת בקלמן. "למרות שהיא גם מכילה מיליון אנשים מדהימים וחמים, זה דרום תל אביב וקצת לא רגוע שם לפעמים, אז אמנות הלחימה שלי היתה גז מדמיע קטן שקיבלתי במתנה מאבא שלי. מעולם לא השתמשתי בו ואני גם לא רוצה אבל אני פשוט דרוכה תמיד".
את הדריכות הזאת היא רכשה עוד לפני כן, כשהתגוררה עם משפחתה בגן יבנה במציאות מרובת אזעקות. "בגן יבנה אמנות לחימה או הגז המדמיע שלי לא ממש יעזרו, זה בעיקר מודעות. אבל אנחנו חיים בטוב, הכל בסדר".
זהו תפקידה הקולנועי הראשון של בקלמן שזכורה לחלקנו מהעונה השלישית של "הישרדות", ולצעירים שבינינו מהעונה השנייה של סדרת הנוער "אליפים". כסטודנטית שנה שלישית למשחק בבית הספר יורם לוינשטיין היא לא רואה בעיה בזגזוג בין המסך הגדול, הקטן והבמה.
"האמת שהמעבר כבר די קל כי בית הספר הזה (יורם לוינשטיין ט.ק), נתן לי כל כך הרבה כלים. אני מרגישה שאני כל הזמן מגלה עוד נגיעות של דמויות בעצמי וזה פשוט נורא מרגש. כל דמות היא עוד מגירה שפתחת בעצמך".
היא קיבלה שיעור על הסט בפתיחת מגירות מדרור קרן שהזהות האמיתית של הדמות שלו מתגלה בסוף הסרט. "דרור קרן עבד על המבטא הרוסי שלו בשביל התפקיד", היא מספרת בהתרגשות בתור מי שעלתה בגיל צעיר עם משפחתה מסנט פטרסבורג ואין לה שמץ של מבטא. "אני כל כך מעריצה אותם", היא מספרת גם על העבודה עם יוסי מרשק וצחי גראד שאף הם בין חברי הקאסט. "פשוט אנשים מדהימים. הבמאים עד היום חברים טובים וזה כיף נורא".