כשספרו של רוי יקובסן "ילדת פלא" תורגם לעברית ב-2011, הוא הפך לרב מכר גם אצלנו. זה לא קרה רק בזכות הפופולריות הרבה שצברה כאן הספרות הסקנדינבית בעשור האחרון, אלא גם משום שיקובסן הצליח לטוות חוט אוניברסלי ישיר אל קוראיו. אם לא די בכך שמחקר מקיף ומדויק של העולם מנקודת מבטו של ילד מתבגר תמיד מעורר סקרנות, ברומן המקסים הזה היה משהו אחר עבור הקורא הישראלי: הוא יכול היה להזדהות עם הלחם והמרגרינה, הסמל המסחרי של שנות ה-60 בעולם הסוציאליסטי ערב פריצת המהפכה הבורגנית.
"הבלתי נראים", הרומן שהוציא יקובסן ב-2013, ארבע שנים לאחר "ילדת פלא", סובל אפוא מנקודת מוצא בעייתית. הגיבורה שבמרכזו, הילדה אינגריד, אינה גדלה במציאות אורבנית מודרנית אלא בכפר דייגים בתחילת המאה ה-20. שם הכפר, בראיי, הוא גם שם משפחתה, שהיא הבעלים החוקיים של האי הנכלל בקבוצת איי לופוטן שבפיורדים. המשפחה, בראשות אביה של אינגריד הנס וסבה מרטין, מנהלת משק אוטרקי ונלחמת דרך קבע באיתני הטבע רוחות, כפור וחיות פרא שגובות קורבנות, כמו החתול המסכן שנחטף על ידי עיטם. ככל שנוקפות השנים נכנס למשוואה גורם חדש המאיים על שלמותה: הק?דמה. כעת אנשי השבט המבודדים מבינים שתנאי מזג האוויר הפכו להיות הקטנים שבאויביהם. אינגריד, מצדה, יודעת ככל שהיא גדלה שהמציאות השתנתה ושתפקידה כאישה כבר משמעותי בהרבה מזה שהיה לאמה מריה ולדודתה ברברו, הכבשה השחורה של המשפחה.
אבל האומנם התנהגותה של ברברו היא סיבה כה גדולה לבושה? יקובסן בוחר לעמת את העמדות של בני משפחת בראיי עם המציאות המשתנה. כשחמישה בעלי מלאכה שבדים באים לבקש עבודה, הם יוצרים סיטואציה אחרת מזו שרגילים אליה באי. "תחושה מוזרה היא לארח זרים באי. הרי נוכחותם הכפילה את מספר יושביו. וכבר בשבוע הראשון עליהם להרחיק את ברברו מאתר הבניה. 'אני רוצה להזדיין', היא צועקת, ומריה מכסה את אוזניה של אינגריד. גיסתה היא לא לגמרי בסדר". ברברו, שנתפסת כבורה חסרת פוטנציאל, אינה מפגרת, היא סמן קדמה שמפחיד את משפחת בראיי. היא, בסופו של דבר, החונכת הטובה ביותר של אינגריד, מעצם ניסיונה להגשים את חלומותיה, להשיל מעל עצמה את קונכיית המשפחה הפטריארכלית המצומצמת ולהיות אישה. מאוחר יותר מתברר לאינגריד שגם לאמה היה בעבר חלום כזה אך היא ויתרה עליו, וכפי שכותב יקובסן, "להתחרט על חלום זה הדבר ההרסני ביותר שאדם יכול לעשות".
"איש אינו יכול לעזוב אי, אי הוא יקום בזעיר אנפין, יקום בו הכוכבים ישנים בעשב תחת השלג", מכריז בתחילת הספר המחבר וקובע עובדות שאפילו לו קשה להפר, מאחר שהוא כולא את הקורא בבראיי וממיט גם עליו נמנום עמוק. שינה, למרבה הצער, היא התחושה המלווה את הרומן הזה לכל אורכו. אם ב"ילדת פלא" יקובסן מצליח להעביר את רוח התקופה באופן חיובי, פה הוא סוחף את הקורא לתרדמת מתמשכת. בשינוי קל לשיר המפורסם של דן מינסטר ומתי כספי, אפשר להכריז שבלילות החורף הקרים שום דבר אינו קורה. העלילה של יקובסן מתקדמת לאט, מאוד לאט, עם התפתחויות מועטות. רק בשליש האחרון של הספר הוא מייצר דרמות קטנות, כאלה שמאיצות את תהליך ההתבגרות של אינגריד ומחייבות אותה לקחת פיקוד על המשפחה, על מנת לשמר את אחדותה.
יש אם כן נקודות אור ב"הבלתי נראים", שכמו ב"ילדת פלא" מבליט באופן מפוכח את ההעצמה הנשית, משימה שתוצאותיה בדרך כלל אינן יוצאות כנות לכותבים זכרים. למרות זאת, הספר אינו מצליח להתרומם וריחוקו מהקורא הישראלי הוא כמרחק איי לופוטן מהבירה התוססת אוסלו. גם התרגום המהוקצע כרגיל של דנה כספי הנפלאה אינו מצליח להציל אותו משיממון כמעט מוחלט. משפחת בראיי אולי מצליחה להתמודד עם הכפור והבדידות, ספק רב אם גם אתם תצליחו לעמוד במשימה.
הוצאת כתר, 234 עמודים. תרגום: דנה כספי