פתיחת העונה החמישית של "יצאת צדיק" היא הזדמנות מצוינת לשינוי היסטורי, כזה שיגדיר אותה נכון יותר בדברי ימי הטלוויזיה הישראלית ויקל על חוקרי הטלוויזיה של העתיד להבין אותה. במקום לוגו הפומפה המוזהבת והכיתוב "יצאת צדיק" באותיות קידוש כחולה, נקרא לה מעתה "יצאת סביר" באותיות לבנות קטנות ולצדן אנימציה של אגודל כחול מופנה כלפי מעלה. כך נוכל לסמן לנצח שבשלב כלשהו באינדוקטרינציה שהיא הפריים טיים של קשת, מישהו החליט לחנך אותנו להעריך אנשים הגונים. לא מפני שתרמו בדרך כלשהי לחברה, לא מפני שמצפונם האיר לכולנו נתיב חדש ללכת בו, רק מפני שקמו בבוקר והחליטו שהם לא מתכוונים לרמות, לגנוב או לשקר אנשים אחרים.
פרק הבכורה נפתח בחיים הכטיות אופיינית: מבט נחוש למצלמה, האצבע הדוקרת מונפת אל על והטקסטים הם דברי אלוהים חיים: "בכל יום, תקשיבו טוב, בכל יום! מטפלים שירותי הכבאות בישראל ב-23 מקרים של דליפות גז ביתי. אנחנו מדברים על 8,000 מקרים בשנה". אכן דרמה, אין ספק. כמעט מתבקש שהכרזה כזאת תלווה בדוקו נשכני שיוצא אל הרחובות ומראה לנו את האסון המתרגש ובא, שמתדפק על דלתותיהם של בעלי האחריות ומקבלי ההחלטות, שדורש תשובות כאן ועכשיו לרשלנות וחוסר הפיקוח. אבל היי, למה לנו להתעסק בצרות כאלה? זה עוד יכול להרגיז מישהו חלילה. הרבה יותר נוח לשבת בוואן המרווח והמרושת בפלזמות ולהטיף מוסר.
בעוד התחקירנית בעלת המבטא האמריקאי מסבירה לטכנאי התורן שהוזמן למקום, שהגז לא נדלק - מתמקמים הכט ואדיב ח'לייף, טכנאי גז ומתקין מערכות ותיק, ברכב המשקיף על המתרחש. "אדיב ביצע בדיקה מקיפה למערכת הגז", מבהיר הכט, "הוא וידא ששני הבלונים מלאים ושלל אפשרות לנזילות. כל שנדרש הוא לפתוח את הברז ויש לנו צדיק!". כשזה לא קורה וה"טכנאים" מתחילים לפנות לנתיבי רמאות, עובר הכט מטמורפוזה ליובל המבולבל אחרי אמנזיה ושאיפת גז מזגנים: "אדיב, הבלון מלא, נכון?", "נכון מאוד חיים", "אנחנו בדקנו שהוא מלא, אי אפשר לנענע אותו, נכון אדיב?", "נכון חיים", "לא, כי אני ניסיתי, וברור שהוא מלא, אחרת לא היינו יושבים פה עכשיו, אתה וידאת את זה, נכון אדיב?", "נכון חיים", "הרי ברור ששני הבלונים שוקלים 80 ק"ג, זה חדש מהניילונים, נכון אדיב?", "נכון חיים", "אז למה הוא מחליף אדיב? הוא הרי יודע שהבלון מלא, לא? הרי בדקנו זאת, נכון אדיב?"
השיחה הרפטטיבית הזאת הצליחה להיות מעוררת זעם הרבה יותר ממעשי הרמאים. הם הרי פועלים בשטח פרוץ, שאיש לא טורח לאכוף. הכט, לעומת זאת, מנצל את המצב כדי להעביר את הצופים חוויה שמזכירה מעט את "התפוז המכני". אבל זה עוד כלום לעומת הרגע, הו, רגע הזיכוך הנעלה, שבו נמצא האיש שאשכרה מוכן לסובב את הברז מבלי להחליף שני בלונים, מערכת השקיה ומזגן מרכזי. קיו לשלמה ארצי בפול ווליום, פתחו את פרוטוקול "ים של דמעות" מבית קשת, וקדימה לצדיק. בשיאה של התוכנית הגיע הכט עד לביתו של עאבד הטכנאי, העניק לאביו מדליה ושאל אותו מה עשה שהצליח לייצר ילדים הוגנים כל כך? ובכן, מתברר שזה החינוך. מדהים, איפה משיגים כזה גם בשבילנו?
הבעיה הגדולה ביותר של "יצאת צדיק" היא לא הפטרונות ותחושת הנעלות שמאפשרת למישהו להעניק לאדם אחר מדליה על התנהגות סבירה לחלוטין. הבעיה היא שכל הבידור הזול הזה נעשה על הגב של בעיות אמיתיות, כאלו שדורשות טיפול של תוכנית תחקירים מכובדת. במקום זאת מסתפקת "יצאת צדיק" בהצגת התגובות המביכות של הרמאים, כאילו פוטרת את עצמה במעשה זה מכל אחריות נוספת. אנחנו הרי לא באנו לתקן את העולם, פשוט הגענו להראות לכם שאי שם בבאקה אל גרבייה נותר עדיין איש הגון אחד.