יש רק דבר אחד גרוע יותר מללכת מכות עם חבר לקבוצה: ללכת מכות עם חבר לקבוצה, שהוא גם השחקן הגדול בהיסטוריה של המשחק. אבל כשהיצרים התלהטו והאגרופים של מייקל ג'ורדן נשלפו לעבר סטיב קר, אי שם באימון שגרתי של שיקגו לפני בדיוק 20 שנה, הקריירה של האנונימי מבין שניהם החלה לנסוק. רק חודשיים לפני כן קר עשה היכרות ראשונה עם הוד אווירותו. התקרית הזו יכולה הייתה להפוך בקלות לאות קין עבורו. באבחה אחת יכול היה ג'ורדן להראות לקר את הדלת החוצה מהבולס. אבל לפעמים המהלך הכי מסוכן, הכי משולל היגיון, מוליד בדיוק ההפך מתוצאה הרסנית.
"לא יודע מה לעזאזל חשבתי לעצמי באותם רגעים", נזכר קר לא מזמן בתקרית המפורסמת. "זה מייקל ג'ורדן, השחקן הכי גדול בתולדות המשחק, אבל הייתי חייב לעמוד על שלי במקרה הזה. התחיל בינינו טראש טוק, ומייקל לא אהב את זה.
"באיזשהו שלב הוא נתן לי מרפק לחזה, אז פשוט החזרתי לו. עוד לפני שהספקתי להבין מה קרה, החבר'ה מהקבוצה משכו אותו ממני. היה ברור שאם הוא רק היה רוצה הוא היה יכול לרצוח אותי. זה היה רגע קשה, אבל החל מאותו רגע היחסים ביני ובין מייקל היו אחרים לגמרי. פתאום הוא התייחס אליי כאל 'משהו'. כשאני חושב על זה לעומק, אני יודע שהתקרית הזאת הייתה אולי הדבר הכי טוב והכי נכון שעשיתי בקריירה. הרווחתי את הכבוד של מייקל באותו יום, ומשם הכול השתנה".
סוף סוף: לברון ג'יימס בשבחים פומביים לדיוויד בלאט
אלוהים שונא את קליבלנד? תולדות הקללה על העיר
ההפתעה של בלאט: טריסטן תומפסון פורח בקליבלנד
מדרגות לגן עדן: דרכו של סטפן קרי לטופ של ה-NBA
בראד סטיבנס מפרגן לבלאט על הטיפול בפרשת לברון
לאב: "מצפה לחזור בשנה הבאה, מרגיש חלק מההצלחה"
קר: "יש לי ולבלאט הרבה במשותף, מטורף שניפגש בגמר"
חובבי ה-NBA האמיתיים בדילמה בגלל הצלחתו של בלאט
20 שנה עברו, בתווך הגיעו חמש אליפויות כשחקן - כולל אחת שהכריע ב-1997 לאחר שקיבל מסירה מג'ורדן - וכיום קר עדיין מצליח, הפעם בתור מאמן, בדיוק בזכות אותן תכונות: תעוזה, ווינריות ונקודת מבט מקורית שמאפשרת לו לבצע חריגות מהנורמה מבלי לחשוש מההשלכות העתידיות. אחרי הכול, מה זה כבר לספסל את אנדרה איגודאלה או להעביר למצב הקפאה את דייויד לי עבור מי שהעז להמרות את פיו של השחקן הגדול בהיסטוריה.
גולדן סטייט שלו אולי מבוססת על גאנרים שמשליכים שלשות, קצת כמוהו כשחקן, אבל היא כל מה שסטיב קר מעולם לא היה: סופר כישרונית, סופר מהירה, סופר דומיננטית. הווריירס הפכו תחתיו לחתיכת קבוצה כיפית והרפתקנית. הכדורסל שלהם מהפנט ונטול עכבות. קבוצה מיוחדת לטיפוס מיוחד.
ואם זה ייגמר בטבעת, ייעשה צדק. צדק לסטף קרי הפנטסטי שמייצג את כל מה שאנחנו אוהבים בכדורסל, צדק לפועל השחור האולטימטיבי דריימונד גרין, אבל בעיקר לסטיב קר, שהיה המרכיב הכמעט יחיד שהשתנה בגולדן סטייט של העונה וצריך לקבל קרדיט על הקפיצה המטאורית שעשתה.
קר חי בסן פרנסיסקו, אבל סיפור חייו יכול היה לפרנס כמה תסריטאים לא רחוק משם, בהוליווד. המסע שלו חוצה יבשות, פיזית ומטאפורית. את מרבית ילדותו העביר במזרח התיכון, בדגש על לבנון, שם אביו ואמו הפרופסורים עבדו באוניברסיטה האמריקאית בביירות. אהבתו לכדור הכתום ויכולתו המרשימה טו פוט דה בול אין דה באסקט, לרוב מחוץ לקשת, הביאו אותו בחזרה לארצות הברית למכללת אריזונה. האישיות המיוחדת וידית הנפץ של קר כבשו את הויילדקאטס מהרגע הראשון, אבל הפריצה התעכבה בעקבות שני אירועים מכוננים: פציעה שגרמה לו להחמיץ עונה שלמה ובעיקר טרגדיה משפחתית קשה, ממנה התקשה להתאושש מנטלית במשך זמן רב.
בינואר 1984, בעודו בן 19, נרצח אביו מירי מטווח קצר על ידי שני חמושים במפתן משרדו בביירות. הימים היו ימי מלחמת האזרחים בלבנון והבלגן חגג. ארגון הג'יהאד האיסלמי נטל את האחריות לאירוע, משפחת קר הצביעה על איראן כיוזמת החיסול, וסטיב הצעיר נאלץ להתעדכן על המתרחש מרחוק.
כרגיל, התגובה שלו לא הייתה במילים, אלא בסלים. במשחק הראשון מאז החדשות האיומות הוא עלה בחמישייה מבלי לחשוב פעמיים, ותפר שש שלשות עד המחצית. כשנאלץ להסביר מילולית את תחושותיו שנים אחר כך, סיפר עד כמה מאס בכתבות שתיארו אותו כקדוש מעונה. "הרבה מאוד זמן אנשים ראו בי קורבן. עכשיו מסתכלים עלי כאדם רגיל. אני מעדיף את זה ככה. אם אקרא עוד כתבה אחת שמתארת את 'המסע שעברתי' ואותי כהאקלברי פין או טום סוייר אני חושב שמיד אקיא".
את הקריירה המקצוענית כשחקן אין צורך להציג. שלוש אליפויות עם הבולס של ג'ורדן ופיפן, שתיים עם סן אנטוניו של דאנקן, שלשות בלתי נשכחות, ידית עצומה, קור רוח ששמור לווינרים הגדולים ביותר. קר לא סיים אף עונה בקריירה עם ממוצע נקודות דו ספרתי, אבל הצליח להטביע חותם נצחי. הוא היה הסופר סאב האולטימטיבי, האיש ששמים עליו את הז'יטונים במאני טיים. הוא תלה את הנעליים כאחד מקלעי השלשות הגדולים בתולדות הליגה עם ממוצע קריירה של 45.4% מחוץ לקשת הממוצע הכי גבוה בתולדות הליגה. כמעט לאורך כל הקריירה שיחק לצד אגדות וכוכבים בקנה מידה היסטורי, ותמיד הסתגל אליהם בצורה מושלמת.
אבל מה שיותר מעניין, במיוחד בהתחשב בעובדה שכיום הוא עומד מאחורי הקווים, זה כיצד שאב השראה משני המאמנים הגדולים שאימנו אותו פיל ג'קסון וגרג פופוביץ'.
זה זמן רב שקר מפתח ובוחן מדי יום את סגנון המשחק שלו. מכל אחד מהמאמנים שהיו לו קר יכול היה ללמוד עולם ומלואו, ובכל זאת ניסה לצעוד בדרך עצמאית ככל האפשר. שניהם ראו בו בן טיפוחים, אך הוא רצה לפתח זהות מובחנת. זאת אחת הסיבות לכך שסירב להצעה המפתה להתאחד ולשלב כוחות מחדש עם פיל ג'קסון כמאמן הניקס בקיץ החולף, ובחר באתגר הגדול יותר שחיכה לו באוקלנד. הוא הבטיח כי ישלב אלמנטים של התקפת המשולש המפורסמת של הזן מאסטר עם הריווח והנעת הכדור הנודעים של פופוביץ'.
גולדן סטייט אכן יישמה עקרונות מסויימים משתי השיטות, אך כפי שקר קיווה, הוא הצליח לטשטש את העקבות. תחתיו הווריירס הפכו לקבוצה התקפית קטלנית, אך באופן מפתיע ביצעו קפיצת מדרגה משמעותית יותר בצד ההגנתי. "סטיב לא היה מסוגל לשמור על אף אחד כשחקן, אני מאוד מופתע מאיך שהוא עובד עם השחקנים שלו על ההגנה. אין לו מושג בזה", התלוצץ פופוביץ' באחד המפגשים ביניהם במהלך העונה.
מקצה השיפורים שקר עשה בווריירס מרשים, אך במקרה הזה מדובר בתוצר של עבודת צוות. כשקר מונה לתפקיד והחליף את מארק ג'קסון, הוא לא חשש להקיף את עצמו בעוזרים מנוסים ודעתנים. לא בכדי רבים בארצות הברית טוענים כי מדובר בצוות האימון הטוב בליגה. על הליטושים והגימורים בשני צדי המגרש אחראים עוזריו של קר: אלווין ג'נטרי, אחד האחראים לכדורסל המסחרר ולהתקפת שבע השניות של פיניקס בעבר, השריש כמה אלמנטים משלו להתקפה; ואילו רון אדאמס, גורו הגנתי ומוערך בקרב מנהלי ושחקני הליגה, עבד מאחורי הקלעים על מנת להביא לשיפור עצום בצד הזה.
קר קיבל כמה החלטות מבריקות במהלך העונה. הוא קידם את דריימונד גרין, מחליף חביב עד העונה, והפך אותו לשחקן ההגנה הכי מגוון והכי איכותי בליגה, אבל דווקא האבולוציה שעבר תחתיו האריסון בארנס מסמלת את השינוי הגדול שביצע בווריירס.
עד כמה סטיב קר טיפוס לא שגרתי? מיד לאחר שקיבל את התפקיד, הוא החל בסבב פגישות אישיות עם השחקנים. השחקן הראשון שביקש לפגוש מבין כולם לא היה קרי או תומפסון, אלא דווקא בארנס. הוא להחליט הקפיץ אותו לחמישייה על חשבונו של אנדרה איגודאלה הוותיק, שקיבל בהכנעה הסטטוס החדש שלו כשחקן השישי.
"לשחקן כמו בארנס הייתה תקרת זכוכית בשיטה הקודמת של מארק ג'קסון, הוא לא באמת היה יכול לבלוט. ההתקפה התבססה על מהלכי אחד על אחד ובידודים. שחקנים כמו בארנס, שמתקשה ליצור לעצמו מצבי קליעה, כמעט לא קיבל הזדמנויות לזרוק. אצל סטיב קר ההגנה חשובה יותר ובהתקפה הכול מתחיל ונגמר בהנעת כדור, אז בארנס מקבל מבטים פתוחים. זו הגדולה של סטיב קר העונה הוא מוצא דרך למצוא את כולם מרוצים, למרות שמדובר באתגר לא קל בכלל", כתב פרשן ESPN ג'יי איי אדנדה.
אלמלא ההצעה ההיא מקליבלנד, דיוויד בלאט היה עכשיו חלק מכל זה. קר הכיר את הרזומה של בלאט והעריך אותו מאוד, אך ההיכרות בינו לבין מאמן הקאבס הייתה שטחית בלבד עד שסוכנם המשותף, מארק ברטלסטיין, הפגיש ביניהם לפני כשנה. השניים נפגשו במקום לא ממש שגרתי - שדה התעופה של לוס אנג'לס. בלאט הגיע לארצות הברית עקב מותו של אביו, וניצל המתנה לטיסת קונקשן חזרה לישראל כדי לשבת עם קר לכוס קפה. השניים שוחחו במשך 45 דקות בטרמינל.
זו הייתה הערכה ממבט ראשון. קר הציע לבלאט את משרת העוזר הבכיר, אותה מאייש כעת ג'נטרי. "היה ביניהם קליק מידי", נכתב בכתבה ב'יאהו' שהוקדשה ליחסי הקרבה ששוררים בין השניים, ונשמרים גם הרבה אחרי שבלאט נאלץ לדחות את ההצעה של עמיתו. "הם מעריצים זה את זה ומרגישים שותפות גורל. יש להם תפיסות דומות לגבי איך צריך לשחק כדורסל ואיך צריך לאמן".
קר ובלאט נאלצו להתמודד עם סיטואציות שונות לחלוטין באתגרים שהונחו בפניהם. בעוד בלאט נאלץ לחבר את קליבלנד המחודשת עם סגל שמרביתו לא שיחק יחד בעבר, קר קיבל קבוצה שהייתה כמעט קונטנדרית מן המוכן. עכשיו שניהם יתמודדו זה מול זה ראש בראש על טבעת. קר עשה עבודה מרשימה יותר אם מסתכלים מנקודת מבט רחבה על כל העונה, אך בלאט הוא שועל קרבות ותיק יותר בסדרות מהסוג הזה. אולי, מי יודע, משאלתם תתגשם ודרכיהם עוד יצטלבו בעתיד.
