סוד הקסם של טיפת חלב

טיפת חלב נקשרת בזיכרון של רובנו לחיסונים כואבים, לנו או לילדים שלנו, אבל המוסד המאוד ישראלי הזה מציע הרבה יותר מזריקות, וכולנו חייבים לו הרבה מאוד. למעשה, ההיסטוריה של טיפות החלב היא גם ההיסטוריה של כל אחד מאיתנו. כולנו נשקלנו שם, התחסנו, והתפתחנו יחד עם המוסד הוותיק הזה.

הרעיון לתחנות הבריאות למשפחה, או בשמן המוכר יותר טיפות חלב, נולד כבר בימי נפוליון. בארץ, סניף טיפת חלב הראשון נפתח בשנת 1913 בשכונת מאה שערים בירושלים, כשתנאי הלידה היו ירודים ותמותת התינוקות והיולדות הייתה בשמיים. הסניפים הבאים הוקמו רק שנים אחר כך, בערים כמו חיפה, רחובות, טבריה, צפת ותל אביב.

סוזי האחות מטיפת חלב היא דמות פרודית שהפכה ללהיט בקרב הורים בעקבות סדרת סרטונים ביוטיוב. בסדרה נראית האחות סוזי כשהיא מלחיצה את האם הצעירה שבאה אליה ("היא לא אוכלת מספיק, היא לא עולה במשקל. לא אכפת לך?"). היא מסרבת לחרוג אפילו מעט מהנהלים, מתעקשת לעשות לתינוקת לא פחות מתשע זריקות בבת אחת ועונה בחוסר סבלנות לשאלות שם האם על הנזקים האפשריים שבחיסונים.

הורים רבים רואים בטיפת חלב מוסד ארכאי משהו. ישנם שטוענים שהאחיות שם ביקורתיות ומלחיצות, לא מקבלות שום גישה חדשנית השונה משלהן ובכלל, שהמוסד הזה הוא מוסד מיושן. בקבוצות הורים בפייסבוק אפילו ניתן למצוא את הכינוי "טיפשת חלב". אך סקירה היסטורית של טיפת חלב מגלה את התפקיד שלהם בהפחתת תופעות של תמותת תינוקות ואמהות ובליווי ותמיכה באמהות צעירות, שיתכן שלא ניתן לקבל בשום מקום אחר.

השם "טיפת חלב" הוא תרגום מדויק מצרפתית. "הכל התחיל בכך שנפוליון רצה להקים מנגנון שישפר את בריאות האמהות והתינוקות, כדי שיהיו לו יותר חיילים עתידיים לצבא שלו", מספרת פרופסור שפרה שוורץ מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון. "אחד מראשי העיירות הקטנות בצרפת מחליט לפתוח מרכז למתן ייעוץ ותמיכה כלכלית לנשים בהריון ומסתבר שזה עובד במניעת תופעות כמו תת תזונה".

לאט לאט מתחילות לצוץ תחנות דומות ברחבי צרפת. המפעל לוכד את תשומת לבו של נתן שטראוס, נדבן יהודי אשר בנו מת מחלב מורעל. "בביקורו בישראל עם הנרייטה סאלד, בתחילת המאה ה-20, הוא נחשף למצב הקשה של תמותת תינוקות בירושלים וב-1913 הוא שולח את סאלד לפתוח תחנה לטיפול באמהות וילדים. התחנה היתה פתוחה לכול, ללא הבדל דת וגזע, והתמקדה במתן שירות מיילדות, חינוך לבריאות והיגיינה, ביקורי בית אצל אימהות נזקקות וטיפול בתלמידי בתי ספר נגועי מחלת הגרענת".

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נגדע המפעל והתחנה בירושלים נסגרת. שינוי יסודי במצבן של האימהות והילדים בארץ ישראל התרחש רק ב-1918 , עם בואה של משלחת סיוע רפואית מטעם הקהילות היהודיות בארצות הברית, ארגון הג'וינט ועד הסיוע המאוחד, ההסתדרות הציונית האמריקאית ובתמיכת ארגון נשות הדסה. המשלחת מגיעה כדי לסייע לשירותי הבריאות של הקהילה היהודית בארץ ישראל.

"המשלחת פותחת תחנה בעיר העתיקה בירושלים, שבין היתר הכשירה בתחומה מטבח לחלוקת חלב, שנקרא "טיפת חלב", והוכן בו חלב מפוסטר שחולק לילדים נצרכים", מסבירה שוורץ. הסניפים הראשונים הוקמו בחיפה (1922), טבריה (1923), צפת (1923), תל אביב (1924) ורחובות (1924). עם קום המדינה הוחלט להפוך את השירות בטיפת חלב לציבורי וכל התחנות הועברו לאחריות משרד הבריאות. כיום ניתן השרות בחלק מהיישובים דרך משרד הבריאות ובחלקם באמצעות קופות החולים.

ברברה סופר, דוברת ארגון נשות הדסה, מספר כי עם הקמת התחנות נוצר צורך באחיות טיפת חלב מקצועיות. לדבריה, ב-1918 נפתח בית ספר לסיעוד בירושלים, שהיה בית הספר הראשון לבנות בישוב שהגיעו מכל קצוות הארץ, למרות שרוב ההורים התנגדו לכך. "אלו היו האחיות הראשונות שהיו חלק מאוד חשוב מהקמת רשת טיפת חלב", היא אומרת, "בלי הכוח של האחיות אי אפשר היה לפתוח סניפים נוספים".

"האחיות הראשונות היו חכמות וקשוחות", מספרת סופר, "בכוח האישיות שלהן הן הצליחו להרחיק את המחלות שהתחוללו במדינות השכנות, והקימו מערכת בריאות שהפכה את ישראל מהעולם השלישי לעולם הראשון". היא מוסיפה כי עד אז "המיילדות בארץ, למשל, לא ידעו שצריך לשטוף ידיים, והאחיות הכניסו את זה למערכת. היה בישראל ממש כמו באפריקה, ילדים מסתובבים עם זבובים בעיניים, והרבה עוני".

עם קום המדינה היו כ-120 תחנות טיפת חלב וכיום פרוסות ברחבי המדינה כ-1,000 תחנות, רובן מופעלות על ידי משרד הבריאות וחלקן שייכות לקופות החולים או לרשויות המקומיות. אך לא רק מספר התחנות השתנה במהלך השנים. מים רבים זרמו בנהר מאז שנשים היו עושות שתי בדיקות דם בלבד במהלך ההיריון ומתייעצות עם אחות טיפת חלב על הריבים עם הבעל.

שלומית בן-ארי מכירה מקרוב את טיפות החלב כבר כמעט שישה עשורים. היא בת 80, גרה בקרית מוצקין, אחות בפנסיה ועדיין מתנדבת במערך טיפות החלב של קופת חולים כללית. היא ראתה דורות של תינוקות, שהופכים להורים בעצמם וחזתה מקרוב בשינויים מרחיקי הלכת שעבר תחום ההיריון והלידה במהלך השנים.

"פעם אחות טיפת חלב הייתה האמא של המשפחה", היא נזכרת. "היינו הולכות ברגל לבקר את המשפחות. כולם היו צנועים אז. אבל החיזוק וההדרכה מאד חיממה את המשפחות. פנו אלינו לא רק בקשר להתפתחות התינוק, אלא גם עם בעיות בתוך המשפחה".

היא ילידת צרפת, הגיעה לארץ בשנת 1949 וב-1957 סיימה את לימודי הסיעוד. "עשיתי התמחות במיילדות ונשלחתי לבית החולים בצפת. בשנת 61 עברתי לסניף טיפת חלב בעכו. למדתי את העבודה מאחות טיפת חלב שהייתה דמות ידועה בעכו. כולם קראו לה 'כיפת חלב". ב-1967 התמנתה לאחות אחראית על המרפאה ובתחילת שנות ה-70 קיבלה אחריות על אזור הגליל המערבי. לקראת גיל הפרישה הפכה לרכזת טיפות חלב בכללית ולפני 15 שנה יצאה לפנסיה.

"כיום, למרות שאני בפנסיה, אני מתנדבת בפגישות של אחיות אחראיות על טיפות חלב, ובהנהלה המרכזית בנושא עדכון הנהלים של טיפות חלב. בקריות אני מתנדבת במשרה מלאה ועונה לשאלות של אחיות שלנו בשטח בנושא מניעה, בעיקר בתחום ההתמחות שלי, חיסונים".

בן-ארי מספרת כיצד בשנות ה-50 התפרצה מגיפת הפוליו, "ויצאנו עם ג'יפים לחסן ביישובים ערביים נגד שיתוק ילדים". לכל אורך הראיון היא מדגישה עד כמה הטיפול אז היה אישי ובלתי אמצעי. "בית חולים זה אפיזודה קצרה, אבל בקהילה אנחנו מכירות את התינוק מההיריון ועד 120. הייתי אחות משפחה, לא רק טיפת חלב. זה היה מאד מיוחד וזה נגע בכל התחומים".

היא נזכרת כיצד הנשים "היו באות עם בעיות אישיות. מצאנו גם זמן, לא הזמנתי כל אחת ל-10 דקות. מה גם שבזמנו עשינו יותר ביקורי בית. היינו מגיעות לבתים שהיו מאד דלים, אבל יכולנו לכוון את האמא איפה הכי טוב לשים את מיטת התינוק, כי מזגן לא היה. עזרנו להם עם האמצעים הדלים שהיו אז, אבל הם סמכו עלינו ושפכו את מר ליבם".

האמון המלא שנתנו ההורים אז באחיות טיפת חלב הביאה לכך שהילדים טופלו שם שנים ארוכות. "היינו מספקים להם כמעט את כל השירותים. היתרון היה בכך שזה נתן משהו שלם. היה תיק אחד, שהכיל את כל המידע שהצטבר במהלך השנים על הילד. וכשאני אומרת 'תיק' אני מתכוונת לתיק. זה לא היה על המחשב".

המעבר מתיקיות הנייר למערכות הממוחשבות אינו ההבדל היחיד בין אז לעכשיו. "אחות טיפת חלב היא דמות שהיום מאד חסרה. היום זה אחרת. יש הרבה בדיקות, צריך לרשום הכל במחשב. האחיות כל הזמן נמדדות, אז אנחנו רצות. נותנות תמיכה טובה, אבל אחרת". נכון שאז היה יותר קשה. היו, לדוגמה, חיתולים רב פעמיים שהיה צריך לכבס. אבל הייתה איזה שמחת חיים כשנולד התינוק. גם היום יש שמחה, אבל יש יותר מדי שפע מסביב. אז זה נעשה עם הרבה יותר רגש".

גם ליונה בלומנטל, אחות טיפת חלב בפנסיה, חסרה היום קצת שמחת החיים שבהבאת ילד לעולם. "פעם האישה שמחה יותר, הרגישה את ההיריון. עכשיו אני רואה מהנכדה שלי, שכל הזמן עסוקים במהלך ההיריון עם רופאים ובדיקות. הנכדה שלי לא נהנתה. כמה בדיקות עושים! ובין הבדיקות - מתח. בזמני אישה נכנסה להיריון עשו לה אולי פעמיים בדיקות דם וזהו זה".

היא בת 81, התחילה לעבוד בטיפת חלב בשנות ה-60 ונשארה שם עד שפרשה לגמלאות לפני 17 שנים. בשנים ההן היא ניהלה את סניף טיפת חלב בשכונת בית הכרם בירושלים. היה זה סניף של משרד הבריאות, ששירת בעיקר אוכלוסייה אמידה שחיה בשכונה ובשכונת עין כרם הסמוכה.

"בירושלים זה היה פרויקט של טדי קולק. הוא שמר על טיפות החלב בציפורניים. כשבאו תורמים מחו"ל, הוא הביא אותם שיראו, כי באמריקה הגדולה והעשירה אין את זה. הוא מאוד התגאה בזה שבעירייה לא רק אוספים את הזבל, אלא גם דואגים לבריאות הציבור".

בין המבקרות במרפאה שלה הייתה אחת, שרה נתניהו. "גברת נתניהו הייתה קליינטית שלי עם שני הבנים. היא עוד לא הייתה אז אשת ראש הממשלה. באה כמו עם ישראל, אבל תמיד בליווי מטפלת". למרות ה"לקוחות" היוקרתיים, האחיות עבדו בדוחק.

"היינו שלוש אחיות ועבדנו במרץ. היה פסיכולוג בתחנה. היה לנו רופא ילדים שבדק את הילד והאחות שקלה ומדדה. היא קיבלה מהאמא נתונים על הלידה ופה החלה התקשורת עם האם. אם הניקה, מה הילד אוכל, איך היא צריכה לנוח. אם ראינו שהמשפחה לא מתפקדת או שהילד מוזנח, מיד טיפלנו בעניין. עשינו גם הרבה ביקורי בית ויכולנו לזהות אם קיים דיכאון אחרי לידה".

בלומנטל מעורבת פחות כיום בנעשה בטיפות החלב. "הרפואה משתנה מיום ליום. אני מבינה שהיום טיפת חלב זה לא כמו פעם. אני לא יודעת אם יש מקום לזה היום. יש מיילדת פרטית, יועצת הנקה, יועצת שונה, יועצת יוגה. למי היה דבר כזה פעם? היום הכל שונה ולא בטוח שזה תמיד לטובה. אני לא אומרת שלא צריך לשנות, אבל לא הכל היה אז כל כך גרוע. לפעמים צריך גם קצת לשמור על הקיים".

למרות השינויים הרבים, אין ספק שטיפת חלב עדיין מהווה גורם מרכזי בחייהם של הורים צעירים. מה בעצם סוד ההצלחה של המוסד הזה? "לא מדובר בשירותים יקרים, לא בתרופות יקרות. הבסיס הוא שמירה על בריאות תקינה" מסבירה פרופ' שוורץ, "המודל הזה מוצלח מאוד, וההוכחה היא ששיעור תמותת התינוקות בישראל הוא מהנמוכים בעולם. המודל של טיפות חלב שקיים היום זהה לחלוטין לזה הישן. כי מה עושה אחות בטיפת חלב? רושמת את האישה, נותנת לה ייעוץ על תזונה, מחלות, משקל - כל מה שאחיות טיפת חלב עושות כבר עשרות שנים".