ללא כל תואר רשמי הפך הרב חיים גריינמן, שהלך אמש לעולמו והוא בן 89 שנה, לאחד הדמויות המוערצות בעולם היהודי ובכלל. גאונותו לא התבטאה רק בלימוד התורה, מקצה לקצה, אלא אף ברפואה, פסיכולוגיה, ובשלל נושאים בהם עשרות אלפי פונים נהרו אליו לקבל את עצתו.
הוא נולד בראש חודש ניסן תרפ"ו 1926 בווילנה הליטאית. אמו, צביה, הייתה אחותו של ה"חזון איש", אשר אף שימש כסנדק בבריתו של הרב המנוח. לאחר עליית המשפחה לארץ ישראל הם הגיעו לגור בסמיכות לדוד הגדול - ה"חזון איש", בבני ברק. אביו של הרב חיים היה עסקן רפואי פעיל שדאג רבות לאחרים ולשם כך נסע רבות לחו"ל. בשנים אלו הייתה לרב חיים ההזדמנות לשהות בביתו של החזון איש וללמוד מקרוב על דרכי הנהגתו.
בצעירותו נתגלה כבעל כשרון נדיר וכוח ריכוז עצום. כנער צעיר נשלח ללמוד בישיבת ''חברון'' היוקרתית בירושלים. רבני הישיבה נהנו ללמוד במחיצת הנער הכישרוני והגאון.
עם התבגרותו התבסס הרב חיים כממשיכו של אביו, והפך לאחד היועצים הרפואיים המבוקשים ביותר. כל זאת על בסיס הידע שרכש באופן אישי מאביו ומן "החזון איש". הוא ניסה לעזור ככל שביכולתו לכל אדם שבא לבקש את עצתו או עזרתו הרפואית. שיטתו הייתה בלתי מתפשרת, הוא שלח והתייעץ עם טובי הרופאים ולא חסך בכסף וזמן שכל מטרתו היא לתת מענה מקצועי מחד ומושלם. כשרבו הפונים, ביקש ר' חיים את עזרתו של ר' אלימלך פירר, לימים זוכה פרס ישראל על מפעל חיים, במתן עזרה בענייני פיקוח נפש על מנת שיוכל להמשיך ולהקדיש חלק מיומו ללימוד התורה.
לביתו שבבני ברק עדיין לא הייתה כתובת רשמית בתחילת שנות ה-50, אולם המונים ידעו היטב את המקום והגיעו לשם על מנת לשמוע את שיעוריו המאלפים. בהמשך הקים ישיבה שכיום משכנה ביישוב "זיכרון יעקב" , ישיבתו והנהגת התלמידים שלו הינם עם חותמת ''גריינמנית'' ייחודית שלא ניתן לטעות בה, בדרכו הייחודית והסגפנית משהו, הן בלימוד, הן בהנהגות ייחודיות לדרכו. כך לדוגמא הנהיג שחיטה מהודרת משל עצמו ובשיטתו בה הוא משגיח עליה, והחמיר על עצמו גם במקרים בהם ההלכה אפשרה להקל.
בדרכו הייחודית ובאהבתו הגדולה לעם דאג הרב יחד עם הרב משה פרדו לייסוד סמינר "אור החיים" למען בנות הפריפריה. כיום מתחנכות בסמינר זה אלפי בנות.
.
גישתו העמוקה והייחודית ניכרת גם בסדרת הספרים "חידושים וביאורים" אשר הם מן הבודדים המקיפים את כל רחבי התורה. ואין ספק כי למרות עיסוקיו הרבים, אליהם הקדיש את מלוא הזמן ותשומת הלב כשהיה זה נחוץ, עיסוקו העיקרי היה לימוד תורה. ואולי לא ''סתם'' לימוד, כי אם דביקות בלימוד. גם כשקיבל קהל, בין אדם לאדם היה ספר משניות פתוח לידו שיוכל להספיק מעט. מי שרצה לשוחח עימו שיחה סתמית הכין מראש סוגיה תלמודית לעסוק בה. לבקר חולים, לעודד את רוחם ולשוחח עם הרופא המטפל היה לו את כל הזמן שבעולם, אולם שיחת חולין הייתה אצלו דבר מיותר.
גם הגשמים העזים לא המעיטו בכי הוא זה את לווית הענק המכובדת שנערכה לאדם הענק. אדם שלא נשא תואר רבני או רפואי, ועדיין היה לאבן שואבת עבור אלפי אנשים מכל הגוונים והצרכים. בהלווייתו, שטרם הסתיימה בעת כתיבת שורות אלו, משתתפים אלפי איש, ממקורביו ועד אחרוני האנשים שככל הנראה לא הכירו אותו באופן אישי. אבל להם זה הספיק בכדי לצאת מן הבית ביום הסוער וללכת אחר מיטתו.
יהי זכרו ברוך