ב-1987 גילה הבמאי הסיני ז'אנג יימו את השחקנית גונג לי כשעוד היתה סטודנטית באוניברסיטה. הוא ליהק אותה לעבודת הביכורים שלו, "שדות החיטה האדומים", שזכתה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, ובכך החל שיתוף פעולה ארוך ופורה בין השניים. בשני העשורים שבאו לאחר מכן הם עשו עוד שבעה סרטים יחדיו, ובהן יצירות מהוללות בסדר הגודל של "ז'ודו", "הפנסים האדומים" ו"סיפור חיים", והפכו בזכותן לשני אנשי הקולנוע המפורסמים בסין. בו בזמן, הרחיבו את השותפות גם לחיים האישים, והיו לזוג.
בסופו של דבר, נפרדו השניים אישית ומקצועית. לי התנסתה בקריירה הוליוודית, ובין השאר כיכבה ב"זיכרונותיה של גיישה", שהוחרם במולדתה. יימו פנה מדרמות לסרטי אמנויות לחימה, וביים למשל את "גיבור" ו"מחול הפגיונות" שזכו להצלחה רבתי. כהוכחה לסטטוס שלו כקולנוען הסיני המוערך בארצו, הופקד בידיו בימוי טקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג 2008 - מפגן כוח בלתי נשכח של השלטון המקומי.
בשנה שעברה, שבו השניים לעבוד יחדיו ב"לחזור הביתה", עיבוד לרומן של יאן גלינג, אמריקאית ממוצא סיני, המבוסס על סיפורה של משפחתה. לי מגלמת בו אשה הסובלת מאמנזיה, כך שהיא לא מזהה את בעלה השב אליה לאחר היעדרות ארוכה בשל שליחתו לחינוך מחדש במסגרת מהפכת התרבות בסין של שנות השבעים.
המלודרמה עלתה בסוף השבוע בארץ לאחר שערכה את הפרמיירה העולמית שלה בפסטיבל קאן האחרון. אני פוגש בריביירה את הבמאי והכוכבת יום לאחר הבכורה עם קבוצה קטנה של עיתונאים מרחבי העולם, והשאלה המתבקשת הראשונה היא למה בחרו לחזור לעבוד יחדיו ולמה דווקא בפרויקט הזה.
"מרגע שהתחלתי לעבוד על הסרט, ידעתי שאני רוצה את לי", אומר הבמאי, בשיחה שמתקיימת באמצעות מתורגמנית. "אף אחת לא מתאימה יותר ממנה לגלם דמות אמיצה כזו, שלא מפחדת מכלום". השחקנית, מצדה, מרחיבה ואומרת "שני דברים משכו אותי לסרט: קודם כל, הרצון לשוב לעבוד עם יימו. שנית, קראתי את הספר שעליו התסריט מבוסס, והוא נגע בלבי. אף פעם לא גילמתי דמות מהסוג הזה, ושמחתי על האתגר".
איך התכוננת לתפקיד?
"הבהרתי ליימו שאזדקק לכל הפחות לחודש בשביל זה. במהלך התקופה, הלכתי מדי יום לבית אבות בפקין, בו שוהים אינטלקטואלים רבים שסובלים מאמנזיה. ביליתי איתם במשך שעות, דברתי איתם וגם עם המשפחות שלהם, כדי להבין איזה מין אנשים הם היו לפני שזה קרה להם ולראות את התמונה המלאה. לאחר מכן נסעתי לשנחאי לפגוש במאית שבגיל שבעים לקתה באמנזיה גם היא. בחנתי את הבעות הפנים שלה, כדי שאוכל לאמץ אותם גם כן ולהציג את המצב שלה באופן ריאליסטי. בסופו של דבר, בתום חודש וחצי, אמרתי ליימו שאני מוכנה".
איך היה לחזור לעבוד עם האקס המיתולוגי שלך?
"זה היה טבעי עד מאוד. יש בינינו אמון עיוור. אנחנו לא צריכים לדבר יותר מדי כדי להבין אחד את השני. העבודה על הסרט היתה זהה לפעם הקודמת, כאילו שדבר לא השתנה".
ז'אנג יימו, מה שכן השתנה מבחינתך שזו מלודרמה קאמרית למדי, לאחר שבשנים האחרונות ביימת בעיקר סרטי אקשן מפוארים ועתירי תקציב. למה החלטת על שינוי הכיוון?
"בגלל שאני מרגיש שעושים בסין יותר מדי סרטים בידוריים, וחסר בה קולנוע איכותי. אז עשיתי את 'לחזור הביתה' בתור סוג של ניסוי, לראות אם יש גם קהל ליצירות מהסוג הזה. אם הסרט ייכשל, אז נגיד 'חבל' ונבין שאין אצלנו סיכוי לדברים כאלה, אבל אם הוא יצליח, אני מקווה שזה ייתן לי וליוצרים אחרים מוטיבציה לעשות עוד כמוהו".
אנחנו במערב לא בדיוק יודעים איך עובדת השיטה בסין, אבל ברור שהממשלה מפקחת על הסרטים הנעשים בה ואי אפשר להגיד הכל. "לחזור הביתה" עוסק בנושא פוליטי רגיש האם הופעלה בו צנזורה חיצונית או פנימית?
"לא יכולתי להביא אל הבד את כל מה שיש בספר. הוא אכן רגיש מדי ופוליטי מדי. השתמשתי בסוף שלו כנקודת המוצא, והוספתי עוד קווי עלילה משלי".
האם נכון יהיה לראות בזה אחד מסרטיך האישיים ביותר? בכל זאת גדלת בתקופת מהפכת התרבות.
"נכון, ולכן היא מרתקת אותי. חשוב לי לעשות סרטים כאלה כדי שקהל צעיר יותר ילמד עליה. אני רוצה שצעירים סינים יצפו בסרט הזה ואז יילכו וישאלו את ההורים והסבים שלהם שאלות. אני חושב שהדור הצעיר בסין לא יודע מספיק על הנושא, ולא מעכלים את מידת הנזק שחוללה מהפכת התרבות בחיים של כל כך הרבה משפחות".
גונג לי, האם גם מבחינתך, לסרט יש חשיבות מיוחדת?
"כמו יימו, גם אני חייתי בתקופה הזו. היא היתה קטסטרופה. אסור שדבר כזה יקרה שוב ולכן אסור לשכוח אותו, כדי שנדע ללמוד מן העבר ולהימנע מכך בעתיד".
בזמן ש"לחזור הביתה" מגיע לישראל, ז'אנג יימו מתחיל את הפרויקט החדש שלו "החומה הגדולה", הסרט עתיר התקציב עד כה בקריירה שלו, וההפקה הגדולה בתולדות סין. אף שהצילומים מתקיימים במדינה האסייתית עם שחקנים מקומיים רבים, פנטזיית האקשן הזו דוברת אנגלית, ומשתתפים בה גם ווילם דפו ומאט דיימון.
"זה ללא ספק שונה עד מאוד מ'לחזור הביתה', ובלי קשר, אתגר גדול בשבילי", אמר על כך הבמאי. "אני מקווה שהסרט יצליח, וזה יפתח את הדלת בהוליווד לעוד במאים סינים. כמוני, גם הקולגות שלי לא מדברים אנגלית, אבל אם נעשה עבודה טובה, אני מאמין שהמפיקים יסלחו לנו על זה".