ש"י עגנון: תראו כמה הוא מודרני

הצגת היחיד "המלבוש", המציגה שלושה מסיפורי ש"י עגנון בזה אחר זה ("עם פטירת הצדיק", "מעשה העז", "המלבוש"), מפגישה בין שני יוצרים בעלי רקע שונה. במאי ההצגה, אודי בן סעדיה, חילוני ושועל פרינג' וותיק, שבעברו הקים וניהל את המחלקה החינוכית של "האוזן השלישית", והשחקן ישי מאיר, בוגר הציונות הדתית, ממקימי תיאטרון "תאיר" ובוגר מגמת המשחק של בית הספר הדתי לקולנוע "המעלה". אנו נפגשים לאחר ההצגה לשיחה על עגנון, יהדות, והחיים בעולם פוסט-מודרני.

בתור אנשי תיאטרון, מה מקור המשיכה שלכם ליצירותיו של עגנון?

אודי: "כיוצר פרינג' אתה עובד בעיקר בשביל הנשמה שלך. אם אתה לא עושה את זה מתוך איזו היענות פנימית עמוקה, מתוך איזה משהו שאני לא יודע להגדיר אותו – אז אל תעשה, כי הפרינג' הוא לא פרנסה. אני אוהב את עגנון, יש בו שילוב של רוחניות וארציות שאין דומה לו, כזה שכל הזמן חושף ומציג רבדים שלא היית מודע להם, ועם זאת משאיר אותך כאן, במימד הזה. להבדיל, ניסיתי לעבד מספר פעמים את ברסלב, והרגשתי כל הזמן כאילו אני שט בעננים, לא נוגע באדמה. אצל עגנון ישנם יסודות ארציים מאוד, מובנים מאוד".

ישי: "תראה, ברמה הכי פשוטה, עגנון זה כמו לקרוא שירה, זה כיף, זה זורם. אני לא יודע איך להסביר את הגאונות שלו, אבל יש שם שירה בלתי פוסקת, זה באמת פשוט תענוג, ובגלל זה גם קל לזכור את ההצגה הזו: 'קשקשה העז בזנבה וגעתה בפיה והמערה לסופה הגיעה..' עושה טוב להתעסק בשפה מדהימה כזאת, ובנוסף קל מאוד לשחק אותה כי הדמויות עסיסיות, מתוארות יפה".

לאחר כל הצגה, כנראה על מנת להוסיף נופך אינטלקטואלי לערב, נוהג אודי לעלות על הבמה ולשאת הרצאה קצרה על תולדות חייו של עגנון, תוך תיבול דבריו באנקדוטות ובציטוטים מיצירותיו. בשלב מסוים מצטרף אליו ישי ויחד הם עונים על שאלות מן הקהל.

בדברים שנשאתם לאחר ההצגה, התמה המרכזית שלכם לגבי עגנון היתה – "תראו כמה הוא מודרני". נראה שאתם מרגישים שיש לעגנון הרבה מה להציע עבור הישראלי בן המאה ה-21.

ישי: "עגנון מתאר את המצב, את הבעיה, בצורה הכי יפה שיש. היאוש הפוסט מודרני, היאוש הנוראי הזה מהכל, נמצא בכל מקום ביצירה שלו. איפה עוד תמצא היום טקסט שעוסק באופן אובססיבי במחשבות מיניות, שמעמיק כל כך לחדור לתודעה הכי יומיומית של הבן אדם? למי יש סבלנות היום לעשות דברים כאלה?"

אודי: "עגנון רלוונטי גם בימינו, אין ספק. קח לדוגמה את תופעת הפרסומות. כל התעשייה הזאת של הפרסומות בנויה על רעב, על חסר ולא על שפע, ואני חושב שזה כמעט נעשה בזדון. נכנסים לך לראש ומשכנעים אותך שמה שיש לך הוא תמיד לא טוב, לא מספיק ואתה צריך את הדבר הבא - הדבר הבא הוא זה שימלא אותך. ככה התעשייה עובדת ועגנון מתאר את המנגנון הזה בצורה מופתית, הוא רואה כיצד האדם כל הזמן רודף אחרי דברים שלא יכולים לספק אותו".

בעוד השניים מסכימים על הרלוונטיות של עגנון לתקופתנו, הם חלוקים בנוגע לעומק של יצירתו, בנוגע ליכולתה לגעת בשורשים הכמוסים ביותר של ההוויה.

בסיפור "המלבוש", העומד בלב ההצגה, לא לגמרי ברור אם האשמה נמצאת באדם - בחייט במקרה הזה - או באלוהים. יש כאן, גם אם בלבוש אירוני, ביקורת חריפה על הדרישה האלוהית מהאדם. כמעט ניתן לדמות את אלוהים לסוכן מכירות שדואג שהקליינט שלו תמיד ישאר בחוב.

ישי: "אני חושב שעגנון לא באמת הבין את העולם הדתי. הוא פשוט לקח את המסגרות, את החיצוניות של העניין, והתעסק עם זה. וכשאתה מסתכל על זה מבחוץ אתה אומר – "כולכם משוגעים." כי מה קורה כאן? קיבלנו משימה שהיא לא אנושית – להיות קדושים, להיות אלוהיים. זה דבר נורא נורא קשה, כמעט בלתי אפשרי. וכשאתה מסתכל על זה מהצד אתה אומר – "על מה לעזאזל אתם מדברים? תקראו עיתונים, תראו מה קורה, זה יצור קדוש?" כולם מתעסקים בשטויות, כולם נופלים בתאוות, גם מי שהולך על המשימה נכשל. כשמסתכלים על זה מבחוץ העסק נראה אבוד. וההרגשה שלי היא שעגנון הסתכל על זה מבחוץ".

אודי: "אני לא אדם דתי, אבל אני חושב שב"המלבוש" ישנה אמירה מאוד חזקה כלפי שמיים. אדם נברא בצלם והקדוש ברוך הוא בורא אותו פגום, במובן הזה שהאדם תמיד יושיט את היד ולא יגיע. יש כאן אמירה מאוד חריפה וגם איזה יסוד טרגי. בין אם נסתכל על זה במונחים דתיים ובין אם לא, אנחנו נמצאים כאן בלב הבעיה האנושית, אני לא יודע אם ניתן ללכת רחוק יותר. הפרדוקסליות עליה הצבעת, אי הבהירות העזה הזו, דווקא היא המאפיין הבהיר ביותר של חיינו".

ישי: "הבעיה עם עגנון היא שהוא כל הזמן מסתכל על אלוהים, על הריצוי של אלוהים והוא שואל 'למה אלוהים צריך בכלל את המלבוש שלך?' יש לו מלבושים הרבה. והוא לא מבין שלא השר הוא העניין כי אם החייט, האדם".

למרות המחלוקות, נראה שגם אודי וגם ישי שותפים להרגשה שעגנון הוא מחשובי היוצרים שקמו לשפה העברית בדורות האחרונים.

עגנון או לא עגנון? זאת השאלה.

אודי: "אנחנו מוקפים היום בהמון רעש, המון רעש. מהטלוויזיה, מהרדיו, מהעיתונים, אתה מוקף בזה. וזה מרחיק אותך, פשוט מרחיק אותך מעצמך. ויוצרים גדולים, עגנון, חנוך לוין, צ'כוב, שייקספיר, היוצרים הגדולים יודעים לשים את האצבע על משהו עמוק, אני כמעט פוחד להגיד – נצחי – על מה שנקרא 'טבע האדם'. ובעיניי, עצוב, לא עצוב, זה העניין – לנסות לספר את הסיפור המהותי, להזיז את כל ערמות הזבל הצידה ולגעת בלב של הדבר הזה. ועגנון בוודאי עושה את זה".

ישי: "עגנון הוא מגדולי היוצרים שלנו, של עם ישראל. נכון, התשובות שהוא נותן הן בעייתיות, אבל מבחינתי זה לא תפקידו של עגנון לתת תשובות, ואני גם לא מחפש את זה אצלו. אני מקשיב לשירה שלו, לשפה היפהפיה והחד פעמית הזאת שבה הוא מתאר את התקופה שבה אנו חיים. ובשבילי זאת תמיד חוויה".

"המלבוש"

מאת: ש"י עגנון
עיבוד ובימוי: אודי בן סעדיה
משחק: ישי מאיר
מוסיקה ונגינה על צ'לו: יובל מסנר

ההצגות הבאות ב-29 בינואר וב-17 בפברואר בצוותא תל אביב.