בקיץ 2006, בעוד חיזבאללה ממטיר מאות קטיושות על יישובי הצפון ומאיים לכוון "בעדה בעדה" חיפה, חיכו בפיקוד העורף לגיוס המילואים. לרשות הפיקוד עמדו אז שתי פלוגות חילוץ סדירות בלבד, פלוגות שהיו אמורות לתת מענה במקרה של אירוע רב-נפגעים עד לבואם של המילואימניקים - שההכשרה שלהם לוקה בחסר בלשון המעטה. מאז הבינו בצה"ל שהעימות הבא עם הארגון השיעי ייפתח בבליץ מטורף על עורף המדינה והכירו בכך שההיערכות אליו מביכה עד שערורייתית. משום כך, הוחלט להגדיל באופן משמעותי את הכוחות הסדירים האמונים על משימת החילוץ וההצלה.
בתוך שמונה שנים הוקמו בפיקוד העורף לא פחות מארבעה גדודי חילוץ והצלה בשירות סדיר שעליהם חולשת מפקדה ושמה הנפה הסדירה, בפיקודו של אל"מ יורם לרדו. השבוע חגגה המפקדה שנה להקמתה. הגדודים הסדירים מוכנים להתמודד עם הרס רב שייגרם מנפילת טילים ומפיגועים לא קונבנציונליים, אך מיומנים מספיק גם לאבטחת גבולות ולביצוע מעצרים ברמה סבירה. כשלא נופלים כאן טילים ולא קורסים בניינים, הגדודים עסוקים בפעילות ביטחון שוטף ביהודה ושומרון, בבקעת הירדן ובגבול מצרים.
הפעם הראשונה שבה הנפה הסדירה נמתחה כמו קפיץ הייתה בספטמבר 2013, כשארה"ב איימה לתקוף בסוריה. אל"מ לרדו מספר כי כל הגדודים הסדירים של פיקוד העורף הפסיקו מיד את פעילות הביטחון השוטף והתכוננו לאפשרות שהסורים יגיבו במתקפה על ישראל. "היו חמישה ימי כוננות", נזכר לרדו. "כל ההקפצה הזו נעשתה בשקט כדי לא ליצור מתיחות. שני גדודים היו בכוננות בבסיס אליקים באזור מגידו ושני גדודים באזור המרכז. הרמטכ"ל הגיע אלינו לביקור לבחון את רמת ההיערכות". בחורף שעבר, בעת סופת השלגים הגדולה בירושלים, הוקפצו כוחות פיקוד העורף לחלץ תושבים נצורים, לפנות חולים ולפתוח צירים במה שזכה לכינוי מבצע "פתיתים לבנים". במקביל, נשארו חלק מהכוחות הסדירים בפעילות מבצעית בבקעה ובגבול הדרום.
"זה לב הסיפור", אומר לרדו. "איך יוצרים זהות, גאווה, שייכות? ישבנו המפקדים וחשבנו על זה. מי אנחנו מה מבדל אותנו? אנחנו גם וגם - גם מחלצים וגם לוחמים. אנחנו רוצים להיות לוחמים. זו נשמת אפה של יחידה מבצעית".
יורם לרדו גדל בחטיבת הנח"ל והגיע עד לתפקיד סגן מפקד החטיבה. לאחר מכן שירת תחת שלושה מפקדים שונים באוגדת עזה וכסגן מפקד עוצבת אדום. הוא כבר ראה הכול: פיגועים והיתקלויות. בין היתר הוא הבין שוורסטיליות היא שם המשחק. מי שלא יכול להתאים את עצמו למצבים שונים נהפך לחסר משמעות ונעלם.
במבצע צוק איתן התעקש לרדו, בגיבוי אלוף פיקוד העורף אייל אייזנברג, לקחת חלק לא רק בהיערכות לנפילות טילים בעורף אלא גם בלחימה בשטח הפלסטיני. באירוע שבו קרס מבנה בפעילות של יחידת מגלן ונהרגו שלושה לוחמים המחלצים כמעט נכנסו לרצועה, אך הוחזרו לשטחי הכינוס לאחר שהתברר כי אין לכודים. לבסוף הצליחו לרדו והמג"דים בנפה לשכנע מפקדי חטיבות שפעלו בשטח הפלסטיני להכניס צוותים מגדוד "שחר" שסייעו באיתור מנהרות. אחרי המבצע הבינו בצה"ל את תרומתם של צוותי פיקוד העורף ובחודשים האחרונים התהדק הקשר בין הנפה הסדירה לאוגדות, מה שרק מעיד על כך שלפני המלחמה לא השכיל צה"ל לגייס את כלל כוחותיו למלחמה אפקטיבית במנהרות.
בתשובה לשאלה אם כיפת ברזל מנעה ממנו עבודה בצוק איתן, מזכיר לרדו: "בצוק איתן, ראשי הקרב של הרקטות היו קטנים, כי זה מה שחמאס יודע לייצר. הם לא יוצרים אירועי הרס משמעותיים. כיפת ברזל הייתה מאוד אפקטיבית. מאוד מרוכזת. אז לא היינו עסוקים ביותר מדי אירועי חילוץ".
מה זה אומר על המלחמה הבאה, נגד חיזבאללה למשל?
"אחת הסכנות היא שהאזרחים ישליכו את מה שקרה בצוק איתן על האיום העתידי. הציבור אולי חושב שהמלחמה הבאה תהיה מלחמת פירוטכניקה, שבה עפים מלא טילים, הכול מיורט בשמיים ואורח החיים כמעט לא מופרע, בטח לא באזור המרכז. אני מבין את האיום אחרת. הירי יהיה מדויק יותר, כבד יותר ועוצמתי יותר".
איך זה נראה בעיניים של חיזבאללה?
"חיזבאללה למד את הלקח שלו מ-2006. הוא לא פראייר. הוא יצר מערכת מבוזרת שיודעת לירות. זה עבד באופן מוגבל במלחמת לבנון השנייה. הפספוס הכי גדול שלו הוא שלא עבד לו ה'בעדה'. ה'בעדה' שלו חוסל (רקטות הפאג'ר של חיזבאללה הושמדו במתקפה אחת של חיל האוויר בפתיחת המלחמה, א"ב). האיום שלו היה ריק מתוכן, לא באמת היו לו כלים בארסנל. בזה בדיוק הוא מתעסק מאז המלחמה ההיא. הוא עבד על נקודות התורפה שלו והיום אנחנו יודעים שהוא יכול להגיע לכל המדינה. הוא מבין שאם הוא היה פותח במכת אש גדולה זו הייתה צריבה הרבה יותר גדולה".
אנחנו נמצאים כעת באתר המדמה הרס כתוצאה מנפילות טילים. איך היום שבו יפלו מאות טילים בישראל בא לידי ביטוי באימונים שלכם?
"היום תרגלנו את זה. אנחנו מבינים שזה ייפתח במהלומה. הבוקר הנפה תרגלה 40 אתרי נפילה. כל מחלקה יודעת לעבוד בנפרד, באופן עצמאי. נתנו לכל מפקד מחלקה טנדר, מיניבוס ומשאית עם המארזים שלו ופיצלנו ארבעה גדודים ל-36 מחלקות. אני יודע להקפיץ בשריקה כל מחלקה לאתר אחר".
אתה יודע להתמודד עם קריסת מגדלים בתל אביב?
"הכוחות שלי יעשו הכי טוב שאפשר, אבל בסוף יהיה תעדוף. משהו ייעודי למגדל? אני לא יודע להגיד לך. אני יודע להגיע לאתרי הרס. מה שאנחנו שואלים את עצמנו הוא איפה אנחנו משקיעים. בסוף איפה שיש סיכוי להוציא הכי הרבה ניצולים, שם נשקיע את המאמצים".
אתם מתרגלים גם תרחיש של הרוגים בקרב הכוחות תוך כדי חילוץ?
"בוודאי. יש אזעקה, האנשים שלי תופסים מחסה וממשיכים לעבוד. יש סיכון גם כשאתה מחלץ, כי העבודה היא במבנים בקריסה. העבודה היא תחת סיכון. זה תפקידו של צבא".
מה להערכתך יהיה הקושי הכי רציני לחיילים שלך במלחמה?
"יש פער בין היותנו יחידה עורפית לעובדה שאנחנו לוחמים. נכון זה רובאי 03, אבל אנחנו יחידה לוחמת כמו שריון כמו תותחנים. אחד האתגרים הוא לעבור בין המצבים - מפעילות ביטחון שוטף ביהודה ושומרון לאתר הרס. כשאתה לוחם בפיקוד העורף שעושה מעצר לילה ונשלף לקריסת מבנה בעכו, המעבר הוא הסיפור. אם לא נאמן אותם, אנחנו נדפוק להם את המוח".
מה עם רמת המוטיבציה של החיילים שלך?
"אני יחידה מעורבת. יש לי 30% בנות. הן חותמות על שנה נוספת כדי להיות לוחמות. אתה יכול להיות ציניקן, אבל אי-אפשר לא להתפעל מחיילת שחותמת עוד שנה, טוחנת שמונה-שמונה, לא יוצאת שבת וחוטפת אבנים. יש לי עד היום חיילת עם לסת שבורה מסלע שהיא חטפה בנעלין. היא הלכה חצי שנה עם 'מלתעות' לקיבוע הלסת".
מה אתה אומר להם על המשימות הרבות שיש להם כחיילים כתומים?
"אנחנו הולכים לפעול בערים שלנו. בשונה מלוחם שלצורך העניין לומד שדה קרב כזה או אחר מעבר לגבול, כל האימונים שלנו הם בתוך ערים. זה הערך המוסף שיש בשירות בפיקוד העורף. לא רק שאתה מגן על המדינה שלך, אתה פועל בשכונה. אסור לשכוח שהטיפול באתר הרס קשה ומסוכן כשלעצמו. פחות מדברים על טרור לא קונבנציונלי, אבל יש דברים כמו גז עצבים שאפשר להבריח בקלות, לשחרר בקניון והנה לך פיגוע. תן למערכת המיזוג לעשות את שלה".
מה הציבור צריך לדעת על המלחמה הבאה?
"היא הולכת להיות משהו שאף פעם לא היה במדינת ישראל. ההנחיות של פיקוד העורף מאוד רלוונטיות; מיגון זה שם המשחק, והצפירה מסייעת מאוד כהתרעה".