וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קשוב מאוד 62: הכי קרוב לסבנטיז, הכי יפה עכשיו ברדיו

9.9.2014 / 0:00

אלון עדר עושה מוזיקה טובה ולא מתאמצת שמזכירה את יוני רכטר, גזוז ושלמה יידוב ואפילו שלום חנוך; חוץ מזה הוא אצולה מוזיקלית. אז למה למרות כל הפוטנציאל, האלבום לא מפוצץ?

ש שיר אחד באלבום החדש והשלישי במספר של אלון עדר (ולהקה), "סיכום החיים
עד עכשיו", שממש לקחתי באופן אישי. "פרה זה פרה זה פרה" הוא שיר על מבקר
שאיבד את זה. אמנם לא מדובר במבקר מוזיקה אלא ביובל ג'וב הר-גיל, עד לא
מזמן מבקר המסעדות של טיים אאוט - אבל בכל זאת, הוא יכול בהתאם להיות גם
כל אחד אחר. יובל ג'וב הר-גיל משתעמם למוות אחרי שכבר אכל כל מה שרק אפשר
ומחליט לכתוב ביקורת אחת אחרונה, גראנד פינאלה. הטוויסט מצחיק, מזעזע
ומופרע, בנוסח "בלדות רצח" של ניק קייב (לא יהיו כאן ספוילרים, יש
ויזואליה קשה לצפייה בקליפ הראשון בכתבה), ואני שואל את עצמי מה הנמשל:
האם מדובר באידיאל רוקנרולי של לחיות על הקצה ומעבר לו, או שמא, כפי שאני
חושד, כשאלון עדר שר על המבקר השחוק ששיקול דעתו מתערער הוא מתכוון גם
למבקרי מוזיקה, בנוסח "עיתונאי קטן" של אריק איינשטיין או "לעורך
התוכנית" של שילה פרבר? אם כן, 1-0 לך, אלון עדר הנכבד. נחזיר לך כשתוציא
אלבום לא טוב. זה כנראה יחכה לפעם אחרת, כי "סיכום החיים עד עכשיו" דווקא
משובח ממש.

האזינו לאלבום "סיכום החיים עד עכשיו" של אלון עדר ולהקה במלואו:

עדר - כמה מייאש שעדיין צריך להזכיר את זה, ובתקווה זה ישתנה בקרוב - הוא בן לאצולת תרבות מקומית: אמו היא מיקי קם, אביו הוא יהודה עדר (תמוז, מאיר אריאל, מייסד בית הספר "רימון"), אבל הבאזז סביבו התחיל מזמן, ומאחוריו כבר הספק מרשים למדי (אלבומו הקודם אף נבחר כאחד מנבחרי השנה של וואלה! תרבות) ואינספור השוואות למוזיקאים משנות ה-70 שעדר מזכיר בקולו ובסגנון שלו. "סיכום החיים עד עכשיו" אינו שונה מקודמיו מהבחינה הזאת, ויש כאן כרגיל התכתבויות עם יוני רכטר, שלמה יידוב, גזוז ואפילו שלום חנוך, חבר של אבא, באחד השירים.

עדר הוא כנראה אמן האינדי הכי קול בישראל. המוזיקה שלו נינוחה, הוא לא רץ להוכיח שום דבר לאף אחד ולא עושה עניין מעצמו גם כשהלב שלו מונח על השולחן. באלבום החדש הוא שר על הורות לצד מערכות יחסים לא מתפקדות, כשבשני המקרים הוא עם איזה חצי חיוך, לפעמים עם אפילו קצת נונסנס. גם השירים הדרמטיים יחסית, כמו "קצת אהבה לא תזיק" - השיר הכי יפה שרץ ברדיו עכשיו - לא נופלים לאיזה פח של מלאכותיות, התחנפות או התאמצות. בדרך כלל ברוק הישראלי אין שירי פיל גוד, כועסים או יורים או בוכים, והנה עדר מוכיח שאפשר כאן אחרת, והתוצאה היא אלבום שכיף להאזין לו בכמה רבדים. יותר מזה: שומעים שהמוזיקאים שעבדו עליו, חברי "ולהקה" שגם שרים באלבום (ספי צילזינג, אבנר קלמר, רן דרום, נדב הולנדר, יונתן רוזן), נהנו בעשייה.

באיזה שהוא מקום, הפאסון הזה גם קצת מעכב את עדר בדרך לאלבום הגדול שלו. יש כאן כמה שירים נחמדים על זה שהכל בסדר, וזה אחלה, אבל מעט מדי שירים שבהם הוא מעז להגיד משהו גדול יותר, מפואר יותר. מתחבאת איפה שהוא השוואה בין עדר לשלומי שבן, אמן עם מקורות השראה דומים וחיבה דומה לשילוב חוש הומור במוזיקה שלו. עדר אמנם הוציא בארבע שנים את אותה כמות אלבומים ששבן עשה בארבע עשרה, אבל חסרה לו היומרנות (במובן הכי טוב של המילה) שיש לשבן. בכל זאת צריך להיות הוגנים: רק עכשיו באלבום ה-שלישי וחצי, עם להיט ברדיו, עדר מתגלה אל העולם שמחוץ לגוש דן. מעכשיו הרף רק יעלה.

בשולי החדשות: הערות קצרות על כמה שירים שיצאו לאחרונה

אריק איינשטיין, מיכה שטרית וברי סחרוף - "לפעמים": השיר של רון שובל הוא כבר מזמן קלאסיקה ושטרית בעצמו חידש אותו לפני כמה שנים. פטריק סבג שבישל את השיר מקבל חותמת סופית כאחד המפיקים הבכירים והמוערכים בישראל אחרי שהפיק גם את "אושר אקספרס" של שלמה ארצי (את הדואט "חוזרים הביתה" של ארצי ואיינשטיין הפיק גיא בוקאטי, לא סבג). לגבי פרשת סלקום - נאמר כבר הכל, רק נקודה למחשבה: העובדה שאנחנו מתרגזים מחברה מסחרית שמעניקה חסות אגרסיבית למופע תרבות צריך להזכיר לנו שאנחנו חיים בחברה שבה למוזיקאים אין ממה להתקיים והתמיכה במוזיקה הישראלית (וכמובן גם באגפים הקורסים האחרים של התרבות הישראלית) היא אפסית. סלקום לאריק איינשטיין היא השלדון אדלסון ל"ישראל היום" ו"מקור ראשון". גם אם אנחנו לא מסמפטים את האופי, זה הדבר היחיד שמאפשר לזה לקרות.

גבע אלון - "ים שקט": הסנונית הראשונה מאחד האלבומים המדוברים של השנה הבאה, גבע אלון בעברית, מבאסת. זה שיר משעמם נורא שלא כל כך מתפתח לשום מקום. משוכנע שברפרטואר של האלבום החדש מחכים שירים יותר טובים.

רות דולורס וייס - "לזכור": עוד לא נרגענו מהאלבום המשובח שלה, והנה רות דולורס וייס מוציאה שיר נוסף בעברית, שנכתב על הרקע המלחמה האחרונה. שמחה כפולה: הנה זמרת שמגיבה למה שקורה סביבה מבלי להישמע כמו מניפסט מקולקל, וכדרכה - מילים פשוטות ותמימות מציגות קשת רגשות רחבה בהגשה הנכונה.

יוסי סוויד - "מים אחרונים": הוא חוזר! אם השם של יוסי סוויד נשמע לכם מוכר זה כי אתם מבלבלים את המוזיקאי החוזר בתשובה עם השחקן הערבי-ישראלי יוסף סוויד (המשחק בימים אלה תפקיד של זמר בקומדיה "זינוק בעלייה"). יוסי סוויד היה הכוח המניע של "חם ומחמם בום", להקת קאלט ירושלמית שפעלה באמצע העשור הקודם והוציאה שני אלבומים משובחים בסגנון, איך אומרים, ירושלמי. מעניין יהיה לראות מה הוא יכין הפעם.

התקווה 6 - "הכי ישראלי": במשפט אחד: "נחמן מאומן זה הכי ישראלי – גוביינא!". בעוד אחד: מה זה הקשקוש הזה?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully