בדיחה לשבת

שלושה צעירים חרדים נפגשים על חוף הים במטרה לכתוב סידרה של מערכונים. לאט לאט החומרים שלהם מתחילים לצבור פופולריות אדירה בקרב המגזר, עד שאפילו מזהים אותם ברחוב. זה אולי נשמע לכם כמו התחלה של בדיחה, אבל מדובר בסיפור אמיתי לחלוטין.

הכירו את "קיש קיש קר?י?א", צוות סאטיריקנים שצילם בחודשים האחרונים מערכוני נונסנס קצרים המבוססים על מרכיבי ההוויה היומיומית של הציבור החרדי: שיחות בבית הכנסת, תפילות, עלייה לתורה, שידוכים ומה לא. אף שקהל היעד המרכזי שלהם הוא הציבור החרדי, שמנהיגיו אוסרים באופן רשמי את השימוש באינטרנט, המערכונים זוכים להצלחה אדירה דווקא ברשת. באתר יו?טיוב נרשמו עשרות אלפי צפיות בחומרים של השלישייה, וגם במאות קבוצות ווטסאפ חרדיות מקבלים המערכונים תהודה אדירה. "קיש קיש קריא" הפכו למעין סלבריטאים במגזר, והכל בזכות ההומור.

צחוק צחוק, אבל הם לא סטנדאפיסטים ומנגד גם לא אברכים. מדובר ב"חרדים עובדים", כפי שהשתרש הביטוי בשנים האחרונות, ששניים מהם גם שירתו בצה"ל. הכותב המרכזי של החבורה הוא ישראל בלק (33) מחיפה, נשוי ואב לשניים. הוא גדל בבני ברק והתחנך במוסדות חרדיים, אך שירת בצבא ביחידה 8200 וכיום הוא איש היי?טק.

החבר השני הוא ישורון תורג'מן (31), נשוי ואב לילד מפתח תקווה. הוא גדל והתחנך במסגרות החינוך העצמאי החרדי, ובהמשך למד בישיבה קטנה ולאחר מכן בישיבה גדולה. בגיל 21 התגייס ושירת בגלי צה"ל כמפיק ראשי וככתב כללי. היום הוא בעל משרד יח"צ המתמחה בנושא האינטרנט למגזר החרדי.

החבר השלישי ב"קיש קיש קריא" הוא מני וקשטוק, בן 25 מבני ברק, נשוי טרי שלמד אף הוא ב"חיידר" חרדי ובישיבות ועוסק היום במדיה, בצילום ובעריכה. ישראל ומני הם קרובי משפחה, וישורון הוא חבר ותיק של בלק, עוד מימיהם בשידורי הרדיו הפיראטי "קול שמחה", שם עבדו השניים לפני כ?13 שנים. הקריירה שלהם שם הסתיימה. השמחה דווקא לא.

הכל התחיל באחשוורוש. לכל אחד מהשלושה היה רצון לערוך סידרת מערכונים קומית שתשאב אלמנטים מהעולם החרדי, עד שבפורים האחרון הרעיון ההומוריסטי קיבל יחס רציני לגמרי. "נפגשנו על חוף הים", מספר ישורון, "והתחלנו לבנות משהו, להעלות תוכנית סאטירית לפורים ולשווק אותה לאחד האתרים החרדיים".

ישראל: "כתבנו מערכון שקשור לאקטואליה ולפורים. רצינו כביכול לספר את הסיפור האמיתי מאחורי העובדה שהיהודים לא הלכו למשתה של אחשוורוש - אולי בגלל מלחמות ההכשרים, שחב"ד אוכלים רק את מה שנשחט בשיטה שלהם; חשבנו על קרבות של הרבנים על מי יישב בשולחן הכבוד - כל מיני ניואנסים מוכרים מהעולם החרדי".

המערכון ההוא, יש לציין, לא צולם בסופו של דבר. החבורה קיבלה החלטה לא לצחוק על רבנים או על התורה, ולהימנע גם מעיסוק בפוליטיקה. "תקופת גיוס החרדים היתה יכולה להיות כר פורה למערכונים, למשל חברי כנסת שלא יודעים איך לנהל 'גזירות', והיינו מביאים את מרדכי היהודי כדי שיעזור להם", מדגים ישראל וממשיך, "בעניין הגיוס אפשר ממש לכתוב סידרה על בחור ישיבה שמגיע לבקו"ם, ובמקום השפה החרדית נתקל בשפה הצבאית. זה קלאסי, אבל אנחנו לא רוצים לגעת בזה. אנחנו רוצים להעלות חיוך נטו, לא רוצים פוליטיקה או פרובוקציה. אין לנו מטרה להתפרסם דרכן או לתת איזו אמירה סאטירית נוקבת".

ישורון מפרט את ה"עשה ואל תעשה" של הטריו: "לא נצחק על רבנים, לא נצחק על מגזרים, לא נצחק על אנשים ספציפיים אף על פי שזה הכי קל. אנחנו יכולים לצחוק על העסקנים או על הגבאים, אבל נצחק על הדמויות: על האופי של הדמות, על התפקיד שלה, על השפה שלה. לא על מישהו ספציפי".

חבורת "קיש קיש קריא" פונה כאמור בעיקר לציבור החרדי, וטוענת כי בכך מתבטא הייחוד שלה. במערכונים הם מופיעים תמיד בחולצות לבנות ובמכנסיים כהים, כנהוג בציבור החרדי, גם אם בחייהם הפרטיים הם לובשים בגדים בגוונים שונים. "חשוב לנו לשמור על קוד הלבוש של המיינסטרים החרדי" אומר ישורון, "זה לא רק קוד לבוש, אלא גם השפה: אין קללות, אין ניבולי פה ואין גסויות. יש הרבה סלנג שמשתמשים בו בעולם החרדי".

אז על מה כן נשאר להם לצחוק? לא מעט. ישראל מספר כי המערכונים של החבורה עוסקים במצבים שבהם נתקל אדם חרדי כמעט בכל יום. "אחד המערכונים שלנו מבוסס על משהו שאני נתקל בו בעבודה שלי. כשאני פונה לחבר לשולחן העבודה ומבקש ממנו שדכן, פתאום נכנס לי אדם שמציע לי שידוך מצוין. זו שפה חרדית שלמה שאפשר לצחוק עליה".

מחסום השפה שיוצרת התרבות החרדית מוכר לבלק היטב, עוד מימי השירות הצבאי. "כשהייתי בטירונות עם חרדים אחרים, המפקדים לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם. פנינו אליהם בשאלה: 'המפקד רוצה שנעשה', 'המפקד אמר'. הם לא הבינו עד שהסברנו שאצלנו נהוג שכאשר מישהו נמצא 'מעליך' - כמו רב, מנהל או מורה - מדברים אליו בגוף שלישי מתוך כבוד".

"אנחנו לוקחים את הפרטים הקטנים של החיים בעולם החרדי, ומקצינים אותם או נותנים להם ביטוי אחר", ממשיך אותו מני, "אנחנו לא מזלזלים בשמירת תורה מצוות, אבל כן נקצין סיטואציות שיכולות להעלות חיוך". כדוגמה הוא נותן מערכון שצילמו בבית כנסת, ועוסק ברגע מוכר משעת התפילה. "יש קטע בתפילת קבלת שבת, בפיוט 'לכה דודי', שכולם שרים אבל החזן כבר מנסה לזמזם לעצמו את המנגינה הבאה. או נניח גבאי, שכאשר כולם עסוקים בקריאת התורה, הוא מתלבט בנוגע לשמות המלאים של מי שהוא מעוניין להעלות לתורה. יש הרבה מרחב".

שמה של החבורה נגזר, כמובן, מהביטוי המוכר בארמית "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא", שפירושו "מטבע יחיד בכד יוצר רעש גדול".

"אנחנו עושים הרבה רעש", מסביר ישראל. השאלה היא איך מצליחים להרעיש כך. או במילים אחרות: איך הופכים את המערכונים לוויראליים, כשרק בתחילת השבוע התכנסו מנהיגי העולם החרדי כדי להמשיך במאבק נגד האינטרנט - שדרכו נחשף קהל היעד החרדי אל החומרים? השלושה מכירים את הסוגיה לעומק. "גם כשאנחנו מפרסמים ביו?טיוב יש בעיה", מסביר ישורון, "ברוב הבתים החרדיים, כשיש אינטרנט הוא 'כשר' ומסונן ויו?טיוב לא עובר את הסינון".

ועדיין, הוא מסביר, "הציבור החרדי נמצא היום באינטרנט. זו לא שאלה, זו עובדה. עצם זה שיש עצרות וכנסים נגד האינטרנט רק אומר שהוא פה, ואולי עוד לא יודעים איך להתמודד עם זה. האינטרנט הוא הטלוויזיה של החרדים. יש מכשיר, צריך להביא תוכן - ואנחנו מייצרים תוכן שהוא לא בעייתי מבחינה דתית. ההפך. מה שאנחנו עושים הוא טוב יותר מלשון הרע, מרכילות ומכל הנייעס (חדשות) שמסתובב שם".

ישראל מחזק: "בואו לא נתכחש, אנשים מכירים הכל. בעולם הסמארטפונים הדברים האלה עוברים מאחד לשני מהר מאוד". וגם מני מצטרף לשיחה, ומספר על מה שמכונה "האינטרנט המחתרתי" - קבוצות הווטאספ שהופכות היום כל סרטון לוויראלי, גם בלי שיועלה על מסכי המחשבים: "אנחנו מעריכים שיש עוד 10,000 צופים בווטסאפ. יש מאות קבוצות ווטסאפ חרדיות. בכמה מקרים לא הוצאנו את הקובץ לווטסאפ, ובתוך עשר דקות מהרגע שעלה לאינטרנט קיבלתי אותו דרך הקבוצות. זה טירוף". לדבריו, קיים צורך חזק בהומור שיתאים לעולם החרדי. "יש צמא אדיר לבידור ותמיד היה. לפני עשר שנים היו דיסקים של סרטים כשרים ומושקעים והצגות שקיבלו חותמת כשרות. היום הציבור החרדי התקדם לאינטרנט. אנחנו מספקים צמא שהיה מאז ומעולם. נכון שיש כאלה שאומרים שעבור הגברים זה ביטול תורה, אבל המערכונים שלנו נמשכים רק שתי דקות. ובלי קשר, גם גברים חרדים צורכים בידור, ומה שאנחנו עושים עדיף מדברים אחרים. אולי לא אומרים בקול שרוצים בידור, אבל יש בידור".

גם ישראל מאמין שהשלישייה מספקת מענה לצורך בוער. "יש לזה מקום. הרבה אנשים אומרים לי: 'כמה שנים אני חושב לעשות דבר כזה ולא יצא לי'. יש הרבה אנשים שאוהבים את זה שאנחנו באים, נותנים פאנץ' ואפשר לראות את זה בקצרה. זה לא משבש את סדר היום". ישורון, מצידו, עונה למלעיזים: "אלה לא הבלי העולם הזה. להעלות חיוך על פניו של אדם זה לא ביטול תורה, זו מצווה. חוץ מזה, אם אדם רואה את זה, זו בחירה שלו. אני מציע אלטרנטיבה טובה לכל הזבל שמסתובב באינטרנט".

הם נתלים גם בכך שהמגזר נהנה להביט בעצמו מהצד. ישראל: "חרדים אוהבים מאוד לראות דברים על עצמם. הרבה מהם ראו סדרות כמו 'החצר', 'שטיסל' או 'מרחק נגיעה'. בכלל, היום כל זווית חרדית מסוקרת באתרים החרדיים. אם יש מערכון על חרדים ב'ארץ נהדרת', או מתמודד דתי ב'דה ווייס', זה מסוקר. אנחנו כמו מכונית. אפשר לעשות איתה חסדים ומצוות ואפשר לעשות איתה תאונת דרכים".

מי שצופה בקטעי הנונסנס של החבורה, כנראה יחשוב שהם מזכירים מאוד תוכניות שכבר היו לפניהם. השלישייה לא מתרגשת. "אומרים לנו שזה כמו 'אנדרדוס', והם בתורם כמו 'קצרים' - נלך ככה עד שנגיע להרשל'ה", הם דוחים את הביקורת, "תמיד יש מישהו שדומה למישהו. אין מישהו שלא דומה לקומיקאים או לסגנון של משהו שנעשה כבר".

למרות תשומת הלב הרבה, צריך לזכור שחבורת "קיש קיש קריא" עדיין נמצאת בתחילת הדרך. עד כה הספיקו חבריה לצלם שמונה מערכונים בלבד, ושלשום כבש את "סטטוסים מצייצים" קטע חדש שלהם, שמתייחס לתופעת אתגר דלי הקרח - מנקודת מבט חרדית, אלא מה. אך את התחושה שיש להם פוטנציאל קיבלו כבר מהסרטון הראשון.

"העלינו מערכון שבו שני אנשים חרדים נוסעים במכונית ושומעים מוסיקה בספירת העומר, אף שזה אסור", נזכר ישראל, "ואז נכנס טרמפיסט וכביכול נוזף בהם שעכשיו ספירת העומר. הם בטוחים שהוא רק מזכיר להם, אז הם מנמיכים את המוסיקה, אומרים את הברכה וממשיכים להקשיב. ישבתי בלילה, ערכתי את זה ויצרתי לוגו, ולא ממש הבנתי למה אני משקיע בזה כל כך. העלינו את זה לרשת, ובתוך שלושה ימים זה הגיע ל?30 אלף צפיות. פתחתי דף פייסבוק, ובכל רגע היה צליל של עוד בקשת חברות, אנשים חיפשו את זה בפייסבוק לפני שפתחתי דף. זה היה מטורף".

ישורון ומני רואים ברעיון משהו שגם אפשר להתפרנס ממנו. "תחום האינטרנט מתפתח מאוד במגזר החרדי", הם מסבירים, "יש פרסומות, וידאו ואקטואליה, ואנחנו באים לייצר תוכן הומוריסטי".

מני אפילו מעז לכוון גבוה יותר, ואומר כי הוא "מקווה שמישהו ירצה את התוכן באופן קבוע, אולי כתוכנית קבועה".

ואילו ישראל מעיד כי הוא עושה את זה מסיבות אחרות, פשוטות יותר. "בשבילי זה 'פאן'", הוא מסכם, "אנחנו נהנים מהתגובות ומהיצירה. אני רוצה לייצר תכנים שיגרמו לאנשים לצחוק".