מהומות בימים האחרונים בפרגוסון, עיר קטנה במדינת מיזורי שבפרברי העיר סנט לואיס, גרמו להצתה מהירה של תחושות הזעם והתסכול המבעבעות בקרב השחורים בארה"ב. תחושות אלה היו כל כך קשות, עד שגרמו לנשיא מצרים, עבד אל?פתאח א?סיסי, לנצל את הזדמנות הפז ולסגור חשבון עם נשיא ארה"ב ברק אובאמה, כאשר קרא לו בציניות דקה "לנהוג באיפוק כלפי המפגינים".
"אנחנו עוקבים מקרוב אחר הידרדרותן של ההפגנות בפרגוסון", נמסר בהודעה של משרד החוץ המצרי, בעלת נוסח דומה לזה שבו השתמשו האמריקנים במהלך ההפגנות במצרים בין תומכי הגנרל א?סיסי לנשיא המודח מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, שנתמך על ידי האמריקנים.
אך מדובר רק בסיפור פיקנטי שולי, יחסית לסיפור הגדול שאופף את מדינת מיזורי החל מ?9 באוגוסט, היום שבו מייקל בראון, צעיר שחור בן 18, נורה שש פעמים על ידי שוטר לבן, שלדבריו חש מאוים מהצעיר.
חרף העובדה שפרטי האירוע לא ברורים ועתידים להיחקר - התקרית הציתה כאמור פעם נוספת את המתיחות בין לבנים לשחורים בארה"ב, מתיחות שמסרבת לשקוע גם בשנת 2014, כמעט שש שנים אחרי שנשיא שחור ראשון נכנס לבית הלבן בקול תרועה רמה. כעת, המהומות בפרגוסון מאלצות את אובאמה להתמודד - בפעם המי יודע כמה - עם הבעיה הבין?גזעית בארה"ב. כאילו שחסרות לו צרות.
אובמה חצוי
השבוע היה אפשר להיזכר בדברים שכתב הסופר והמשורר האמריקני השחור הנודע, לנגסטון יוז, שתהה עוד ב?1951 בשירו "הארלם", "מה קורה לחלום דחוי? / האם בשמש כצימוק הוא מתייבש"? הוא כתב. לנגסטון פעל רבות כדי לקדם מודעות עצמית גבוהה יותר בקרב האוכלוסייה השחורה בארה"ב, המבוססת על תרבות שחורה, ובו בזמן לתרום להבנה גדולה יותר בין הקהילות השונות בארה"ב.
"האמנים הכושים הצעירים היוצרים עכשיו מתכוונים לבטא את האני שחור העור הייחודי שלנו ללא פחד וללא בושה. אם הדבר יסב נחת ללבנים הרי שנשמח. ואם לא, אין זה משנה. אנחנו יודעים כי אנחנו גם יפים וגם מכוערים", כך נכתב במאמר פרי עטו.
הרבה לפני אובאמה, היה זה מרתין לותר קינג שהושפע משירתו של לנגסטון. האחרון היה מוטרד מהעובדה ששחורים רבים העזו להפנות את תסכולם לעשייה ולחלום על רעיון ההגשמה והמימוש האמריקני, אך מהר מאוד גם הם התבדו, והחלום האמריקני נשאר בגדר חלום. ולראיה המהומות העכשוויות.
מהומות פרגוסון מחזירות אותנו לימים הקשים שידעה אמריקה של שנות ה?60. פרץ האלימות הקשה, תחושת הזעם והתסכול הגדול של האוכלוסייה, חייבו את מושל המדינה להוציא צו 8 למשמר הלאומי על מנת לסייע לכוחות המשטרה הרבים שגויסו להשיב את הסדר על כנו. האלימות
רק הוכיחה עד כמה הפצעים שנתגלו עם לידתה של החברה האמריקנית עדיין קיימים. נראה שהיה תמים לחשוב כי נשיא שחור ראשון בבית הלבן ימחק שנים של תסכול. בדיוק ההפך - אחרי חמש שנים וחצי בתפקיד העימות הגזעי בארה"ב השיג את אובאמה.
אובאמה תמיד נהג במשנה זהירות בסוגיה השחורה בארה"ב, כמי שמכיר באופן אישי את הרגישות הרבה הכרוכה בטיפול בעניין סבוך וטעון שכזה. מצד אחד הוא מחויב מתוקף תפקידו וצבע עורו להבין את הסבל של האוכלוסייה השחורה, ומצד שני הוא הנשיא של כל האמריקנים.
"סוגיית אי השוויון הגזעי היא נושא רחב והמדינה שלנו מטפלת בנושא זה 200 שנה", אמר הנשיא אובאמה ביום שני שעבר. היו שראו בציטוט שלו ניסיון להרחיק מעצמו את תפוח האדמה הלוהט הזה. רבים מקרב האוכלוסייה השחורה מאשימים אותו כי לא קידם את הנושא השחור, וודאי שלא היה מעורב במידה מספקת במהומות שהתלקחו בפרגוסון.
אובאמה נטל את זכות הדיבור כדי לגנות את האלימות כלפי השוטרים וביקר קשות את מעשי הביזה שהיו במקום. השחורים התאכזבו. הם ציפו מאובאמה למשהו אחר. בין המפגינים הרבים במקום היו כאלה שאחזו בשלט שבו נראה צילום של הנשיא אובאמה עם הכיתוב: "תגיע לכאן בבקשה".
"הוא חייב לעשות יותר, אני לא חושב שאפשר היום לטפל בנושא ללא מעורבותו האישית של הנשיא אובאמה, הוסיף מארק מוריאל מאתר "פוליטיקו" ומי שמכהן כנשיא הליגה האזרחית העירונית.
אולי כדי להבין מעט את גישתו של אובאמה לסוגיה השחורה בארה"ב צריך ללכת מעט אחורה לשנת 2008, השנה שבה נבחר אובאמה לנשיאות, ולנאומו שהוקדש לנושא הגזע. את הנאום נשא בפילדלפיה בחודש מארס, אותה שנה שבה היה עדיין מועמד שביקש להגיע לבית הלבן. אז הוא ביקש לענות לאלה שביקרו אותו בגין החיבור שלו לכומר ג'רמייה רייט, בעל הדעות הרדיקליות, שמקורב לתנועת Black Power.
כתוצאה מהחיבור הבעייתי, ניסו להציג את אובאמה כמועמד שחור בסגנון ג'סי ג'קסון אשר הוא לפני הכל אנטי?לבן. אובאמה לא יכול היה להכחיש כי היה חלק מהקהילה של רייט ואף הסביר כי הוא "חלק ממשפחתו", אך המשיך ואמר כי הוא לחלוטין אינו מסכים עם "תפיסת העולם המאוד לא מציאותית שלו, הרואה בסכסוך הלבן?שחור בארה"ב בעיה נקודתית".
"כנראה לא באמת הכרתי את האיש ואת דעותיו. דעותיו ועמדותיו רחוקות מאוד משלי ולא מייצגות אותי ואת דרכי", הסביר אובאמה. "הוא לא היה
מדריכי הרוחני, הוא רק היה הכומר שלי. הוא חיתן את אשתי והטביל את ילדי. אני מאוכזב ממנו קשות".
אובאמה דיבר אז גם על סבתו הלבנה, שאותה אהב מאוד. היא עצמה הודתה באוזני אובאמה כי היא פוחדת מהאדם השחור, ואף הודתה כי היו לה התבטאויות גזעניות, שמהן סלד.
הוא עצמו אף הודה כי הוא לא סבל מבעיות של גזענות מאחר שגדל וחונך על ידי סבא וסבתא לבנים בבית ספר קתולי בהוואי. הוא הציג עצמו אז כמי שנהנה מהדואליות של לבן וגם שחור, שבמסגרתה הוא יכול להוביל את אמריקה למחוזות טובים יותר, ולתרום לפיוס הגדול בין הקהילות. ההתנתקות שלו מהכומר ג'רמייה רייט איכזבה שחורים רבים, שהחלו לראות בו "מועמד לבן".
מאז שנת 2012 אובאמה הביע נכונות גדולה יותר לטיפול בנושאים חברתיים, בין היתר של הקהילה השחורה, כאשר הצעיר טרייבון מרטין, בן 17, נורה למוות על ידי ג'ורג' זימרמן, ששימש שומר במשמר העירוני. זימרמן אמר אז כי הוא ירה במרטין מכיוון שחשש לחייו, אך על גופו של הנער לא נמצא שום כלי נשק, ואף לא נראה כלל שהוא עמד לתקוף אותו. אובאמה אז אמר: "אילו היה לי בן - הוא היה דומה לטרייבון". בהזדמנות אחרת צוטט כשאמר "יכולתי אני להיות טרייבון", וקרא לארצו לקיים "חשבון נפש". אמריקה אז נדהמה לגלות כי הנער ממוצא אפרו?אמריקני נרצח ככל הנראה בגלל קפוצ'ון מחשיד שלבש. ומה עכשיו? מים רבים זרמו בבית הלבן, ואובאמה שעומד כעת מול האירועים האחרונים במיזורי, כבר משתמש בשפה הרבה פחות רגשנית.
הסמל של המחאה הנוכחית
בארה"ב זכורים עוד אירועים רבים שהביאו להתפרצויות זעם של הקהילה השחורה. מהומות מיזורי הזכירו באופן טבעי את מהומות לוס אנג'לס חסרות התקדים, שהחלו ב?29 באפריל 1992 על רגע גזעני, ונמשכו שישה ימים. אז הרקע למהומות היה מעצרו והכאתו של רודני קינג, צעיר בן 26 ממוצא אפרו?אמריקני, על ידי ארבעה שוטרים לבנים ממשטרת לוס אנג'לס.
קינג הואשם בנהיגה בשכרות מעל המהירות המותרת ותחת השפעת סמים. השוטרים הוציאו אותו מרכבו והיכו אותו קשות. לרוע מזלם, כל האירוע צולם. חשיפת הקלטת הגבירה משמעותית את המתח הבין?גזעי בין שחורים ללבנים בלוס אנג'לס בפרט, וברחבי ארה"ב בכלל, ואף העלתה לסדר היום הציבורי את היחס המשפיל שלו זוכים השחורים מצד כוחות הביטחון ואת האפליה שעדיין קיימת בארה"ב.
מה שהביא למהומות חסרות התקדים היה למעשה ההודעה על זיכוי השוטרים. כשנה לאחר מכן נערך לארבעת השוטרים משפט חוזר, שבסיומו נידונו שניים מהם למאסר של שנתיים וחצי, והשניים האחרים זוכו. קינג עצמו, שמת לפני שנתיים, תבע את עיריית לוס אנג'לס וזכה בפיצויים בסך 3.8 מיליון דולר.
אין ספק שכל המהומות במיזורי מזכירות מאוד את האירועים הקודמים. גם כאן, חבר המושבעים יסקור את הראיות מהפרשה ויחליט אם להעמיד לדין גם הפעם את קצין המשטרה שירה בנער מייקל בראון. שר המשפטים האמריקני, אריק הולדר,
הגיע בעצמו למדינת מיזורי, שידעה ימים ובעיקר לילות קשים, שבהם המשטרה נאלצה להשתמש בגז מדמיע כדי להרגיע את הרוחות וכדי להבטיח חקירה יסודית. 40 חוקרים של ה?FBI גם כן נשלחו למיזורי.
מה שנזכור מהמחאה במיזורי זה אולי הצילום של מפגינים שחורים עם הידיים אל?על, כדי להמחיש לנו כיצד בראון בעצמו נורה כשידיו למעלה - מול כוחות משטרה חמושים. זה הפך להיות סמל לאלימות השוררת במדינה.
"כך בדיוק הוא נורה למוות", סיפרה לעיתונאים אישה שחורה בת 42 שהגיעה מדי ערב להפגין, גם בלילות של העוצר, שלא נשמר.
הרמת הידיים באה לא רק לבטא את כניעתו של הצעיר, אלא גם את כניעתה של אוכלוסייה שחורה שמבקשת להפגין את תחושת ההשפלה הקשה שהיא חווה. אגב, במדינת מיזורי שיעור השחורים באוכלוסייה (13%) כמעט זהה לשיעור בארה"ב (14%) אלא שבפרגוסון עצמה, 50 מתוך 53 השוטרים, כך דווח ב"וושינגטון פוסט", הם לבנים ואילו שני שלישים מהאוכלוסייה עצמה היא שחורה.
העיתון האמריקני גם ביקש להזכיר כי בעקבות מהומות שנות ה?60 ניתנה הנחיה לגייס בערים האמריקניות כמה שיותר שוטרים שחורים. גם זה לא נעשה.
50 שנה אחרי, עדיין הרוב המוחץ של השוטרים באותן עיירות שחורות הם לבנים. זה בטח לא תורם להרגעת הרוחות.
העבר חוזר לרחוב
ברשתות החברתיות השונות מיהרו אזרחים במיזורי ובכלל בארה"ב להעלות לרשת תמונות של התנגשויות בין שוטרים שחורים לשוטרים לבנים משנות ה?50 כדי להמחיש שלמעשה שום דבר לא באמת השתנה בארה"ב. אותן תמונות ישנות שאמריקה היתה כה מעוניינת למחוק, צפות ועולות מחדש - העבר חוזר לרחוב.
לפני שנים אחדות נשלחתי לאי גורה שבסנגל, סמוך לבירה דקר, האי שממנו נשלחו עבדים שחורים לאמריקה. ביקרתי אז במוזיאון, שהמנהל שלו היה גבר שחור ומבוגר. בין שלל הצילומים המחרידים שזועקים עבדות ועוול, נתקלתי בצילום של מחנה אושוויץ. המנהל האצילי הסביר לי כי השואה היתה פשע אכזר שנמשך כחמש שנים, ואילו העבדות 300 שנה. "יעברו עוד עשרות שנים עד אשר האדם השחור, אם בכלל, יצליח להתגבר על הטראומה הנוראית הזו'", כך אמר לי.
אין ספק שהציטוט והמפגש המרתק שהיה לי עם אותו גבר חזרו אלי השבוע, כאשר עקבתי אחרי מהומות מיזורי, בדומה לשאר העולם.
מיזורי הזכירה לנו השבוע כי האוכלוסייה השחורה באמריקה עדיין לא מצליחה למחוק את העבר.