בלב המלחמה הא-סימטרית

אישי ציבור, אנשי רוח ואמנים רבים מהשמאל נוהגים להסביר כי אין פתרון צבאי למלחמה בחמאס וכי חייבים למצוא "פתרון מדיני" - כלומר, להקים מדינה פלשתינית. כך, למשל, פסק הסופר דויד גרוסמן במהלך עצרת המחאה במוצ"ש בתל אביב, בלי לנמק ולאשש, אף שקביעה כזאת אינה עומדת במבחן ההיגיון או הניסיון. העבר מלמד שכל תנועות הטרור נוצחו בכוח, בלי "אופק מדיני".

גם הטענות של גרוסמן וחבריו על כך שמוכרחים להקים מדינה פלשתינית כדי להשיג שלום - מחייבות אישוש. האם מישהו מעלה על דעתו שהקמת עוד מדינת פשע ערבית, שכמו מרבית מדינות ערב תדכא ותנצל את תושביה ותסית אותם למלחמה בישראל, לא תביא לשלום, אלא להפך? שתמיט אסון, בראש ובראשונה, על הערבים הפלשתינים ותגבה מחיר דמים כבד מישראל, כמו שקרה זה עתה בעזה?

תנועות טרור נוצחו בכוח בלי אופק מדיני מאז המאה ה?11 כשהמונגולים השמידו את ה"חששים". האנגלים דיכאו בכוח את הטרור בהודו ובאירלנד ואת המרד הערבי ב?1939. ההתקוממויות הקומוניסטיות ביוון ובמלזיה לאחר מלחמת העולם השנייה דוכאו בכוח; האחים המוסלמים הושמדו על ידי אסד האב בסוריה, ופת"ח על ידי חוסיין בירדן; גם הבריגדות האדומות באיטליה, קבוצת באדר מיינהוף בגרמניה, הצבא האדום ביפן, הדרך הזוהרת בפרו, ארגון ספטמבר השחור, המחתרת הבאסקית, פארק הקולומביאני ומאו מאו בקניה הוכרעו כולם בכוח; גם האחים המוסלמים הוכרעו על ידי מובארק ועל ידי א?סיסי בכוח.

רוב תנועות הטרור הוכרעו על ידי חיסול הנהגותיהן בלי להרוג הרבה אזרחים. זה נעשה בנחישות, לא על ידי חיסול של מנהיג או שניים בחודש, שאפשר להחליפם, אלא על ידי חיסול מרבית ההנהגה במכה אחת או שתיים, שפוררו את הארגון. לא נזדקק אז ל"אופק מדיני", שפירושו הקמת מדינת טרור פלשתינית. חיסול ההנהגה מאפשר לנצח בלי להזדקק להפצצות מאסיביות של אזורים אזרחיים שמהם הטרור פועל, הגוררות פגיעה בלתי נמנעת באזרחים, בנשים ובילדים (התנהלות שקשה להצדיקה והגורמת נזק רב לישראל). כשמייבשים ביצה, אין צורך להרוג יתושים.

צה"ל, גוף ביורוקרטי מסורבל, אינו מצליח כנראה לאסור מלחמה א?סימטרית, המחייבת שימוש מתוחכם, לא מאסיבי, בכוח; אך אולי הוא נמנע ממלחמה אפקטיבית בטרור בשל האמונה של השמאל ש"אין לנצח את הטרור באמצעים צבאיים".

כאנשי מוסר, על נציגי השמאל לשאול עצמם אם הקונספציה שפיתחו אילצה את צה"ל להשתמש בעוצמה מופרזת בעזה וגבתה מחירים נוראים מהישראלים ומהערבים; ואיך הלחץ האובססיבי להקמת עוד מדינת פשע ערבית, שכ"רשות" היא מפרה עכשיו וכמדינה תמשיך להפר עוד ביתר שאת את זכויות האנוש של תושביה האומללים, המדוכאים והנשדדים, מתיישב עם היומרה להגן על זכויות האדם; ולמה אתם מוכנים להקריב זכויות אנוש כדי להבטיח לפלשתינים את מה שמכנים "הגדרה עצמית", שפירושה העיקרי מתן ביטוי פרוע לרגשות לאומניים קיצוניים, שנגדם אתם נלחמים בחומרה כאשר יהודים לוקים בהם. האין להחיל על ערבים אותן אמות מידה מוסריות שאותן אתם דורשים מהישראלים? האין הוויתור על כך הוא אפליה גזענית?

ולסיכום, האין המאמץ האובססיבי להקים מדינה פלשתינית, על אף הסיכוי הרב שהיא תיפול בידי חמאס שיפתח במלחמת דמים נוראה, מלמדת שאידיאלים פוליטיים חשובים לכם יותר מחיי אדם?