וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מוביל בתחומו

יהודה שלזינגר

1.8.2014 / 6:00

גם כשהוא מתקרב לגיל 70, ח"כ לשעבר אלוף-משנה במיל' משה פלד לא מתעייף לרגע. כשחבריו מהקריירה הצבאית והפוליטית מתראיינים וממלאים שעות שידור, הוא מעדיף להתנדב למילואים

משה, או בשמו המוכר יותר מוסא פלד, מוציא מכיסו דף מקופל ובו כמה שירי ארץ ישראל היפה, ומקריא ציטוט משירו של נתן אלתרמן, "פגישה לאין קץ". "אתה מבין", הוא פותח, "הדרג הלוחם לא מתעסק באבידות, זאת התקשורת, שמנסה לזרוע פחד ותבוסתנות. בשטח יש רצון להקריב הכל כדי שבבית ימשיכו לחיות את חייהם". הסיבה שפלד שומר בכיסו את הדף הזה לא מלאת פאתוס כמו בשיריו של אלתרמן. "מהבוקר עד הלילה אתה בדרכים ובמוביל שלי אין רדיו. אז אני שר את השירים האלה וכותב לי את המילים שאני זוכר".

השילוב בין שירי הציונות לרדיו המקולקל מלמד במשהו על סיפורו של משה (מוסא) פלד, אל"מ (מיל') ומח"ט בחיל השריון, חבר כנסת וסגן שר החינוך לשעבר (אין להתבלבל עם האלוף משה (מוסא) פלד ז"ל) . בעוד חבריו ממלאים שעות שידור בטלוויזיה, פלד, בן 69, בחר להתנדב למילואים בתפקיד נהג של מוביל טנקים. "אני כבר לא בגיל של מח"ט", הוא מודה, "ואדם צריך לדעת את מקומו. החלטתי לפרוש כשחדלתי לראות את המפה בלי משקפיים, ראיתי שאני מרחיק את המפה מהעיניים יותר מדי. ביום הזה החלטתי להפסיק להיות מח"ט וחיפשתי ערוץ אחר לתרומה".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
משה פלד/מערכת וואלה!, צילום מסך

בפני פלד עמדה האפשרות לתרום את חלקו ולהתגייס ליחידה שלו, אך הוא הרגיש שזה לא מספיק. "בפועל, בכל יחידה יש אנשי צבא בכירים, מח"טים שהשתחררו, אשר ממשיכים להגיע ליחידה כדי לעזור, אבל הם מיותרים וסתם מסתובבים בין הרגליים. אני לא אוהב את זה, ולכן בחרתי את המקצוע שבו ארגיש שאני תורם הכי הרבה".

מבחינת פלד, ההתנדבות הנוכחית מאפשרת לו לשמש דוגמה גם לחיילים הצעירים, חסרי הניסיון, שלא בהכרח קפצו מאושר על ההזדמנות לשמש נהגים במסגרת שירותם הצבאי. "יש לא מעט חבר'ה צעירים שבטוחים שדפקו אותם, ואז הם רואים אותנו, המבוגרים, שבאו ליחידה מיוזמתם. אנחנו מדברים איתם ומנסים לעודד. אני אומר להם שהם עושים את העבודה הכי חשובה שאפשר לעשות, ושהם צריכים להיות מקצוענים; לשמור שלא תהיינה תאונות ולעזור ליחידות להתקיים בשדה מבחינת דלק, תחמושת ומזון, שהם הדברים העיקריים שאנו מובילים. התרומה שלנו היא בין השאר במפגש עם החבר'ה הצעירים - זו תרומה שלא תסולא בפז".

"הקיטבג תמיד בבית"

למרות גילו, משה פלד מעיד על עצמו שהוא "בשיא אונו". הוא נולד וחי כל חייו בקיבוץ בית השיטה, וכיום הוא אב לארבעה ילדים וסב לעשרה נכדים, "והיד עוד נטויה", הוא אומר בחיוך.

"בשירות הסדיר הייתי צנחן", הוא מספר על עברו הצבאי. "לחמתי במלחמת ששת הימים והשתתפתי בקרב לשחרור ירושלים. במלחמת יום הכיפורים לחמתי עם יחידת צנחנים, וצלחנו את התעלה עם סירות גומי כדי לתפוס את ראש הגשר. ביום הפסקת האש הבנתי שמי שיכריעו את המערכה יהיו העוצבות הכבדות, ולכן הלכתי ועשיתי הסבה לשריון, ומאז אני שם. הייתי מפקד פלוגת טנקים, מפקד גדוד בחטיבה 7 ואז סמח"ט ומח"ט במילואים".

רקורד מרשים.

"סיימתי את תפקידי כמח"ט בינואר 92', וכבר באותו יום הפכתי לנהג מוביל טנקים. מייד בתום מסדר ההחלפה עליתי על האוטו, ירדתי לקסטינה, לקחתי שני שיעורי נהיגה והוכרזתי נהג טנקים. מאז לא הפסדתי יום מילואים אחד. חמישה חודשים אחרי זה מצאתי את עצמי בכנסת אבל גם שם - בכל פגרה או בפסח ובראש השנה - יצאתי לשבועיים מילואים על מוביל הטנקים. לא היה לי משעמם, הרגשתי שאני רוצה להיות שייך לחבורה הנהדרת הזו שנקראת צה"ל ושאני חייב לתרום את תרומתי. עקב כך אני משתדל לעשות 30-25 ימי מילואים בשנה".

פלד מדבר על הובלת הטנקים בהתלהבות של לוחם קרבי מלא גאוות יחידה. "מוביל טנקים זה תפקיד מרכזי", הוא מפרט, "אנחנו פלוגת מתנדבים מאזור הצפון, בערך 40 נהגים שתמיד דרוכים כמו קפיץ, הקיטבג תמיד ארוז בבית, ואנחנו מוכנים לצאת בשריקה".

לדבריו, למתנדבים ביחידתו "אין צורך בצו או בטלפון, אנחנו חברים בקבוצת ווטסאפ וגייסו אותנו דרך האפליקציה בחצות, ביום הראשון של המלחמה לפני ארבעה שבועות. מספיק לנו שמפקד מרכז ההובלה כותב בווטסאפ לארוז את התיק ולהתייצב בטירה, ואנחנו באים. בתוך זמן קצר אנחנו על המובילים. תמיד קוראים לנו ראשונים ואנחנו משתחררים אחרונים, הרי אנחנו צריכים לעסוק בריכוז הכוחות ולאחר מכן בפיזורם. זו עבודה קשה ומאומצת מאוד, אבל אנחנו עושים אותה באהבה גדולה ובמקצועיות".

sheen-shitof

עם הנחה בלעדית

החברה הישראלית שהמציאה את מסירי השיער עושה זאת שוב

בשיתוף Epilady
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
פלד והמתנדבים ביחידה/מערכת וואלה!, צילום מסך

על העבודה הטכנית הוא מספר: "אתה מעמיס טנק במשקל של 90 טונות ויחד עם המוביל מדובר בערך ב?120 טונות על הכביש; זאת אחריות אדירה כי צריך להיות כל הזמן מרוכז. אתה חייב לרתום את כל המיומנות המקצועית לפעולת נהיגה. ההובלות מהצפון לדרום הן לא עסק פשוט. אנחנו חורשים את כל כבישי הארץ".

אך לא רק קושי טמון בתפקיד, אלא גם סיפוק רב. "מכיוון שאנחנו פלוגת מתנדבים, אנחנו מקבלים ממרכז ההובלה פרגון אינסופי, הם מתנהגים אלינו כאילו היינו הסיירת של אט"ל (אגף טכנולוגי לוגיסטי; י"ש)".

פלד מספר כי לעיתים הם נוסעים 20 שעות ביממה, מה שמחייב הקצאה של שני נהגים. "בקבינה תמיד יש עוד בנאדם, אחד נח והאחר נוהג. חוץ מזה, פעמיים בשנה אנחנו מחליפים את הנהגים הדרוזים בזמן הצום שלהם. זה מחמם את הלב, אנחנו כבר כמו משפחה".

"השירים מעניקים נחמה"

חרף בעיית הרדיו המקולקל, פלד נשמע מרוצה מאוד מתפקידו בכבישי ישראל. "יש המון זמן לחשוב כשאתה נוהג, אז אני מרבה להרהר ולשיר, לפעמים גם עם בן הזוג לנסיעה". אך לא רק שירים של אלתרמן נמצאים בכיסו. "בבית השיטה שרים בעיקר שירי ארץ ישראל היפה. יש לי דפים עם מילים של שירי חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, נעמי שמר ונחמה הנדל; השירים מעניקים לי נחמה בזמן המלחמה. הדף נמצא אצלי בכיס וכל פעם שאני ליד הנהג, אני נזכר במילים של השירים וכותב אותן. נוסף על כך, אני מרבה לדבר עם מי שיושב לצידי על המלחמה, על פוליטיקה, על הבית ועל המשפחה".

בזמן שהוא חורש את הארץ מהצפון עד הדרום, הוא מספיק גם להגיע לתובנות מעניינות. "אתה רואה את ארץ ישראל היפה, מראות של התנדבות, של הירתמות. זה לא ייאמן; באחד היישובים בדרום קמה עיר של שירותי דרך, החל בתספורת ובמסאז' וכלה באוכל ובשתייה קרה. באחת הנסיעות שלי עצרתי את הרכב רק כדי לראות את האהבה שעם ישראל מרעיף על הלוחמים". למרות שהוא מגדיר את עצמו פטריוט נלהב, פלד לא משלה את עצמו שזה זמני. "ייתכן שאחרי המלחמה נחזור לאכול אחד את השני, אבל אלו רגעים יפים. אמנם חבל שהם מתרחשים רק בזמן מלחמה, אבל מוטב במלחמה מאשר בכלל לא. אפשר וצריך הרבה סובלנות, להכיר את האחר. לצמצם את ההתלהמות, ומצד שני לשמור על דרכך, להאמין בצדקתך ולראות את הטוב ולא רק את הרע".

פלד שימש בעבר גם סגן שר החינוך, והוא כועס כאשר הוא שומע את הביקורת על "דור הפייסבוק", שדואג יותר לפרט ולא לכלל. "אני לא מפסיק להתפעל מהדרג הלוחם ומהרמה של החיילים. הצבא יודע בדיוק מה צריך לעשות, ומבחינת מיומנות מקצועית הוא ברמה אדירה. זה צבא נחוש ומרגישים שהחיילים נחושים. הם לא ששים אלי קרב, אבל יודעים בדיוק למה הם נלחמים ועל מה. ברור להם שהמלחמה היא על הבית, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי שהבית ימשיך לתפקד וכדי שנוכל לחיות בשלום".

"השלטון בעזה תאב מוות"

פלד טוען שההירתמות למבצע חוצת מגזרים ואזורים: "יש נופלים גם מתל אביב, חיפה, אופקים, שדרות, קריית שמונה ובית שאן. האזרחים והחיילים רוצים לתרום, ואת זה צריך לטפח". לדבריו, חיסול המנהרות אינו היעד העיקרי היחיד של המבצע. "המנהרות הן בבחינת משימת משנה, המשימה העיקרית של המלחמה הזאת היא פגיעה בתשתית. לא רק בתשתית הטרור של חמאס, אלא גם בתשתית השלטון שלו. אין לנו הפריבילגיה לתת לחמאס לשלוט, צריך לבנות שם שלטון פחות קיצוני".

מה אתה מציע לעשות?

"אני לא מצפה שתושבי עזה יהיו חובבי ציון, אך אני מצפה שהשלטון בעזה לא יהיה תאב מוות וחשוך כל כך. האזרחים אמנם בחרו, אבל הם לא היו מודעים לבחירה שלהם. יש התנגדות בעזה לרוע של חמאס. החמאס זרע זרעי מוות בעזה, והיום הוא קוצר את הפירות. צריך לחסל את שלטון חמאס בעזה, למגר אותו. העולם מצפה שנעשה את זה. המצרים הכריזו על חמאס כארגון טרור, ארה"ב ואירופה עומדות בצד ורוצות לראות אותנו נותנים להם מכה קשה. עזה היא מוצב קדמי של איראן וצריך לתת שם מכה אנושה".

"אני שלם עם דרכי"

פלד היה בין המתנגדים לתוכנית ההתנתקות, ולדעתו היא הגורם למצב כיום. "כל מה שאמרנו שיקרה לאחר ההתנתקות הזאת, אכן קרה; צחקו עלינו כשאמרנו שייפלו טילים על אשקלון, על אשדוד ועל תל אביב, אמרו שאנחנו הזויים, מחרחרי מלחמה, קראו לנו פאשיסטים, אבל אני יודע ששנים ארוכות אני שייך למיעוט הצודק. כך גם היה כשהייתי בפוליטיקה הישראלית. אני שלם עם דרכי, ממשיך בה בלי להסתתר ובלי להתחבא. אני אומר את דעתי. לא היינו במצב הזה היום אילו ההתנתקות לא היתה מתרחשת".

עוד אחד מתסמיני המלחמה, לדבריו, הוא הזהירות כלפי האזרחים שאינם מעורבים בצד הפלשתיני. "המלחמה הזו היא המלחמה הכי צודקת שצה"ל יצא אליה. צה"ל הוא צבא מוסרי, אפילו יותר מדי. צה"ל צריך להמשיך להיות מוסרי, אבל נחוש בעבודתו; צבא שקול שיודע על מה הוא נלחם. אני מקווה שהלחימה לא תסתיים לפני שהמטרות יושגו".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully