על חצי אזרחי

מפקד פיקוד המרכז, אלוף ניצן אלון, הקצין שהמתנחלים אוהבים לנגח ולבקר, בלשון המעטה, היה זה שכבש את יצריו. הוא פתח את דלתו הכבדה של צה"ל ואפשר לעשרות אזרחים לקחת חלק במבצע הרגיש לאיתור שלושת הנערים החטופים שהתנהל עד סופו הטרגי ביום שני האחרון במשל 19 ימים. סיירי שטח, אנשי יחידות חילוץ, גיאולוגים, קציני מודיעין לשעבר, וכל ב?ר-סמכה במערות, הנקיקים והוואדיות בשטח החיפושים הוזמן לקחת חלק במבצע הרגיש ביותר שצה"ל ביצע מאז חיפושי חלקי גופות צוות הנגמ"ש שהתפוצץ בשנת 2004 בציר פילדלפי שבדרום רצועת עזה בתקופת טרום ההתנתקות.

"למרות העובדה ש-15 אלף חיילים סרקו במשך יותר משבועיים וחצי את יהודה ושומרון במטרה לאתר סימנים אודות החטופים והחוטפים, אף אחד לא מצטער על כך שבסופו של דבר היה זה סייר אזרחי מתנדב שהפגין מקצועיות וזכה באור הזרקורים", אמר קצין בכיר בפיקוד מרכז אחרי מציאת גופות שלושת הנערים. "זה היה מבצע נטול אגו, נטול יוקרה", הסביר הקצין.

ניצן אלון החל את דרכו בשנת 1984 בסיירת מטכ"ל, במסגרת השירות בה לקח חלק במבצעים מורכבים שאת מרביתם לא ניתן לפרסם ועל אחד מהם קיבל צל"ש ולימים קיבל את הפיקוד על "היחידה". לאחר מכן יצא אל "הצבא הגדול" וטיפס בסולם הדרגות והתפקידים עד שקיבל לידיו את אוגדת יהודה ושומרון בשנת 2009.

בתפקיד זה הפך למטרה עבור הימין הקיצוני, בגיבוי חלקי של בכירי המתנחלים על רקע פינוי מאחזים בלתי חוקיים. פעילי הימין הפגינו לא פעם מחוץ לביתו במושב ניר בנים ורק חלק מראשי יש"ע גינו אותן בפומבי. אלון, שבלע את הרוק ברוב המקרים, שחרר מעת לעת קיטור ורמז כי הלחצים שניסו להפעיל עליו תוך ניסיונות להדביק לו אג'נדה שמאלנית לא יישאו פרי והוא ימשיך ב"צדקת הדרך". הגיבוי לו ציפה מהדרג המדיני לא תמיד הגיע.

באופן מפתיע ובהמלצתו של אלוף פיקוד מרכז לשעבר אבי מזרחי, מונה אלון בשנת 2012 למפקד פיקוד מרכז תוך שהוא עוקף בדרך למינוי אלופים מנוסים במטה הכללי שלטשו עיניהם לתפקיד. הביקורת נגדו מצד הימין הקיצוני נמשכה, וגם נשאה בסופו של דבר פרי, לטענת גורמים מסוימים, עם מינוי תת-אלוף הרצי הלוי לראש אגף המודיעין של צה"ל – תפקיד שנראה כי מתאים באופן טבעי למידותיו של אלון. הלוי, למי שהספיק לשכוח, החליף את אלון בפיקוד על סיירת מטכ"ל, ואי-מינויו של הראשון לעמוד בראש הגוף המודיעיני החשוב בישראל היה נגוע, יש מי שטוען גם היום, בלחץ של גורמים מן הימין. שורה של "לשעברים" מסיירת מטכ"ל יצאו מגדרם ומתחו על המינוי ביקורת, אך אלון נהג כג'נטלמן ונשך שפתיים.

עם ההודעה על חטיפת שלושת הנערים והפער המודיעיני הגדול שהתגלה בשעות הראשונות, התמנה האלוף אלון לעמוד בראש מבצע "שובו אחים". החטיבות הסדירות של צה"ל ויחידות העילית התגייסו למאמץ החיפושים. דרך החיפושים כללה הכוונה של השב"כ - חלקה מבוססת-מודיעין וחלקה מקורה בניסיון לשחזר את נתיבי המילוט של החוטפים. חלף שבוע ולא נראה היה שיש התקדמות בניסיונות לאתר את מקום החטופים או החוטפים. עשרות הפלסטינים שנעצרו בחשד לפעילות טרור לא מיהרו לזמר בחדרי החקירות, אם בכלל ידעו דבר.

אלון הבין כי נדרשת חשיבה מסוג אחר כשבמקביל למאמץ הצה"לי, התקבלו פניות רבות מאזרחים, מרביתם מתנחלים, לסייע בחיפושים. אמנם לקראת סוף המבצע הם שולבו, אך לאורך החיפושים נמתחה ביקורת על צה"ל שלא נעתר לשתף בתחילה מומחים לשטח המיועד ורק לאחר שהגיעו למבוי סתום בחיפושים ניאותו לשתפם.

"ברגע שאתה מערבב אזרחים בפעילות צבאית, אתה לוקח סיכון שלא הכול יפעל על פי נהלים ופקודות. מה גם, שמידע מודיעיני עלול לדלוף", הסביר קצין מפיקוד מרכז על הדילמה בשיתוף גורמים אזרחיים בלב העשייה הצבאית. "האלוף הבהיר שהיכן שיש למישהו יתרון יחסי - תפתחו את האוזניים. זה לא יזיק". הגישה חלחלה מטה. האגו שאפיין כל כך את מלחמת לבנון השנייה רוויית היצרים ואת מבצע "עופרת יצוקה" שנחתם במלחמת גנרלים - התפוגג לחלוטין. אנשי היחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) מאגף כוח האדם בצה"ל שמנסים לאורך כל השנה לאתר נעדרים ואת אלו שמקום קבורתם לא נודע היו מהגורמים היצירתיים מאחורי הקלעים של החיפושים.

אלון עמד מול המצלמות פעם אחר פעם, עדכן את העיתונאים בנעשה והפגין אופטימיות. היה מי שהלין מאחורי גבו שהוא צריך להפסיק לחייך. "זה האיש", הסביר אחד מהקצינים הקרובים אליו בשיחה שהתפתחה מאחורי ג'יפ ממוגן בקריית ארבע, "קר רוח. כשכולם בלחץ הוא מרגיש נוח. מטכ"ליסט מבטן ולידה (במלחמת לבנון השנייה פיקד האלוף אלון על מבצע "חד וחלק" במהלכו פשטו כוחות מיוחדים על יעדי חיזבאללה בבעלבכ?, א"ב)".

לצדו של אלון פעל צוות אית"ן פיקוד מרכז בפיקודו של סגן-אלוף (במיל') ז', צוות אית"ן יהודה ושומרון בפיקודו של רב-סרן (במיל') א', וצוות מטכ"לי בפיקודו של אלוף-משנה (במיל') ל'. "הם מעולים בחקירות שטח, בפסיכולוגיה של מחבלים, באפיון פרופיל של טרור ומילוט, ומה שמדהים זה שהם עוסקים בזה כל השנה", סיפר קצין בכיר באוגדת יו"ש שפיקד על מאמצי חיפושים בחברון. "אנשי אית"ן הכירו כל פרט אצל החטופים והחוטפים. צבע וסוג החולצות, התיקים, מכנסיים, כיפות ועוד. הם בנו סיפור, ואם למישהו בשטח הייתה תחושה שהוא מצא רמז הם ידעו במרבית הפעמים לשלול במקום את הפריטים", הוסיף הקצין.

חלפו שבועיים מאז תחילת החיפושים והיה חשש בקרב הפיקוד הבכיר שנבנתה קונספציה הדורשת ניפוץ. או כפי שהגדיר זאת אלון בשיחות פנימיות: "אתם נדרשים להגדיל את שטח הפנים של צה"ל. להגיע עם פחות כוחות ליותר נקודות ושטחים".

סגן-אלוף (במיל') אורי שכטר סיים ביום חמישי שעבר שירות מילואים שנמשך שבועיים כסמח"ט ב' של חטיבת הנח"ל בגזרת יהודה ועציון. בדרך הביתה גמלה בלבו ההחלטה להקים צוותי מומחים ולהציע למח"ט עציון לפעול תחתיו.

"מפקד חטיבת עציון הוא אדם מלא ענווה שאמר 'השכל לא נמצא רק אצלי' ואישר לנו להצטרף", סיפר שכטר, "ביום שישי האחרון הצטרפו קציני מודיעין, ארכיאולוגים, אנשי שטח ומערות ומנתחי שטח למלא את השורות", סיפר שכטר. "במשך כל השבת ניתחנו מפות וקבענו נקודות סריקה לחודש הקרוב. אמרנו לעצמנו שאין מצב שהחוטפים ברחו יותר מ-15 דקות נסיעה מנקודת החטיפה. ביום ראשון נסרקו 30 נקודות".

הכוחות עשו הכול כדי לא ליפול למלכודת הקונספציה. אנשי יחידת אית"ן דרשו כל העת מהכוחות בשטח לחשוב כמו החוטפים. "תתנתקו ממודיעין ותנסו לחשוב ולהעריך מה אתם הייתם עושים לו הייתם במנוסה", הסבירו.

במציאות שאפיינה את השלב השני של החיפושים ישנן שלוש שיטות עבודה עיקריות: "איתור ללא קצה חוט" – מצב בו אדם יצא מביתו ואין שום דרך לקבוע אם הוא נסע למטולה או לאילת; "אירוע פרוש" – הנחת עבודה שהנערים נמצאים בין נקודת החטיפה בצומת אלון שבות לבים נקודת מציאת הרכב השרוף ליד הכפר דורא בדרום הר חברון – מרחק של 40 קילומטרים בהם ניתן באופן תיאורטי לאתר את הנעדרים; "אירוע ממוקד" – בו ניתן לקבוע בוודאות שצריך לאתר אדם שנמצא בוואדי או נקיק; ו"אירוע 'לך תביא'" – מקרה בו יודעים בדיוק היכן נמצא מושא החיפושים, ורק קשיי עבירות או מזג אוויר בכום להפריע לביצוע המשימה. החיפוש אחר שלושת הנערים היה הכול חוץ מאירוע "לך תביא".

"בראש הכוחות עמדו מוחות מאומנים. סיירי שטח שצעדו ברגל ממוצע שנתי של רכב של תושב תל אביב", הסביר סגן-אלוף שכטר שתיאר את אותם סיירים כ"אנשים שאוהבים טבע, מטיילים בגזרה זו כל שבוע, עשו לפחות פעם אחת את שביל חוצה ישראל וטיילו בעולם. הם רואים מה שאדם מן השורה לא יראה. מצאנו בחיפושים השונים מדים, אמצעי לחימה, ופריטים נוספים. ביום שני זה כבר היה בינגו. מצאנו את הנערים".

הסייר אהר'לה לוי ואנשי יחידת אית"ן הבינו שיש משהו חשוד בשטח. הם הזעיקו סגן מפקד פלוגה מיחידת מגלן שהחליט לרוץ אל החפ"ק להביא מעדרים ולחשוף את האמת. "אי אפשר לטעות באותו רגע", סיפר שכטר, "מדובר במעמד שאי אפשר לשכוח לעולם. המראה והריח לא יעזבו אותי עוד הרבה שנים".

חמש שעות אחרי מציאת גופות הנערים עמד האלוף אלון מול המצלמות ונתן הצהרה לתקשורת. אחרי שכבתה התאורה והמצלמות הוסטו הצדה הוא התרחק ונשאל על הרגשתו. "עצב גדול מצד אחד, אבל גם הקלה גדולה", הוא השיב, "הקלה שאנחנו מחזירים אותם לא כמו שרצינו, אבל מחזירים אותם. זה יכול היה להיות להסתיים אחרת".