לקראת תום מלחמת העולם השנייה נפגשו על סיפון המשחתת האמריקנית "קווינסי", שעגנה באגם המר במצרים, נשיא ארה"ב רוזוולט והמלך איבן סעוד וחישלו את הברית האמריקנית?סעודית המבוססת על התובנה "ביטחון תמורת נפט". עכשיו, אחרי 69 שנים, הברית מתחילה להיפרם - והנשיא אובאמה מיהר ביום שישי לריאד כדי לנסות ליישר את ההדורים ולהדק מחדש את החוטים.
יש לזכור שלמרות הגידול בהפקת האנרגיה העצמית שלה, אמריקה עדיין מייבאת מסעודיה 15 אחוזים מהנפט שהיא צורכת. ברם, ספק אם אובאמה הצליח במאמציו שכן "הפרימה" היא הרי שלו עצמו, והסעודים מאבדים יותר ויותר את אמונם בכיוון של מדיניות החוץ שלו בכלל ובמזרח התיכון בפרט. הצמרת הסעודית התרעמה על התפקיד השלילי שוושינגטון מילאה, לדעתה, בהדחת הנשיא מובארק ומבקרת את היחס הצונן שלה עכשיו כלפי ההנהגה המצרית החדשה בראשות הגנרל א?סיסי, וכועסת על סירובה לספק אמצעי לחימה למורדים בסוריה ועל ההיפוך האמריקני לאחור בעניין הנשק הכימי הסורי. היא תוהה על מה שנראה בעיניה כחוסר הבנה אמריקני מוחלט לגבי ההשלכות של ה"אביב הערבי", וכמו ישראל, מסתכלת בסקפטיות ובדאגה על החלטת אובאמה לצמצם את המערך הצבאי של ארה"ב ועל ההשלכות שיהיו לכך על בעלות בריתה של אמריקה במזרח התיכון.
כל אלה הם רק רשימה חלקית, אך מה שמקומם את ריאד יותר מכל ומביא אותה לפקפק בכושר מנהיגותה של ארה"ב הוא מדיניותו המתפתלת של ממשל אובאמה כלפי הגרעין האיראני, מדיניות שנראית בעיניה מוטעית ובלתי החלטית עד כדי השלמה עם ההתגרענות האיראנית. הנשיא אובאמה ניסה כנראה לשכנע את ההנהגה הסעודית שהמדיניות שלו כלפי איראן פועלת גם לטובת סעודיה ובעלות בריתה המפרציות, אך יש להניח שטיעון זה לא ממש שבה את ליבם של המלך עבדאללה ושל הצמרת הסעודית, שבעיניהם היריבות עם איראן היא על ההגמוניה ועל ההשפעה במזרח התיכון. אלו חוששים שמעמדה האזורי של טהרן עומד להתחזק, בין שבעקבות השגת נשק גרעיני ובין שבעקבות ההרמוניה המתרקמת בינה לאמריקה.
חילוקי הדעות הבסיסיים נותרו
ריאד גם מודאגת מהאפשרות שאם אמריקה ושותפיה יכריזו שהמו"מ עם איראן הגיע לתוצאה חיובית (בלי לחכות ולראות אם באמת הגיע הקץ לאמביציה הגרעינית של טהרן), וושינגטון תראה בכך נימוק נוסף להעברת מוקד מדיניות החוץ והביטחון שלה מהמזרח התיכון למזרח הרחוק, ושבשל כך יותר הרסן עוד יותר מעל פעילותה החתרנית של איראן במרחב. הצמרת הסעודית רואה סביבה שתי חזיתות?עימות, שלפעמים נפרדות ולפעמים מעורבות: בין הקשת הסונית בהנהגתה לקשת השיעית בהנהגת איראן מזה, ובין המחנה הסוני המתון בראשותה לבין האחים המוסלמים שמייצגים איסלאם פוליטי שמסכן את מעמדם של המשטרים הסוניים הוותיקים מזה. הניגודים הפנימיים האלה במחנה הסוני הביאו לאחרונה להחזרת שגריריהן של סעודיה, נסיכויות המפרץ האחרות ומצרים מקטאר, שנקטה מדיניות התומכת באחים המוסלמים במצרים, קו שבא לידי ביטוי בעיקר ברשת אל?ג'זירה שמרכזה בדוחה, בירת קטאר.
איננו יודעים אם פגישת עבדאללה?אובאמה סילקה מהדרך חלק מאבני הנגף ביחסי שתי המדינות או לא, אך לפי הרמזים שפוזרו בהצהרות שנמסרו לאחר מכן, נראה שחרף החיוכים המופגנים חילוקי הדעות הבסיסיים נשארו בעינם, ובפרט לגבי הסוגיה האיראנית.
ומה ההשלכות על ישראל? הגם שאין לדבר על איזשהו קשר רשמי וגלוי בעתיד הנראה לעין בין סעודיה הווהאבית לישראל, וסירוב האשרה לכתב הוושינגטוני של ה"ג'רוזלם פוסט" מעיד על כך, קירוב האינטרסים ביניהן בנושאים כגון איראן, מצרים, האחים המוסלמים וכו' יוצר מציאות חדשה בעלת היבטים חיוביים אפשריים. כדי להוסיף נופך למצב החדש הזה ישראל תוכל אולי לבחון מחדש את יוזמת השלום הסעודית, בתנאי שינופו ממנה הסעיפים וההגדרות שהקנו לה בזמנו אופי של תכתיב במקום שתהיה מצע אפשרי למו"מ.