שר החינוך, שי פירון, מוביל מהלך של רפורמות האמורות לשפר באופן משמעותי את מערכת החינוך. טענו בעבר ונחזור ונטען כאן: אין מניעה ברפורמות כל אימת שיש ודאות קרובה שמטרותיהן תתגשמנה. בהתחשב בעובדה שהרפורמות עדיין בהרצה, נימנע כאן מלחוות דעה לגביהן. מאמר זה מבקש לעסוק באחת הסוגיות הקשות המעסיקות את מערכת החינוך, ולדאבון הלב, הקיבעון המחשבתי - "הקונספציה" החינוכית, שבה שבויים ראשי מערכת החינוך מזה שני עשורים ויותר טופחת על פנינו ומכה קשות במושאי המערכת, הלא הם התלמידים: בגרות לכול, וייקוב הדין את ההר. ננסה לצייר את המציאות כמות שהיא, מבלי לייפותה, לא מתוך רצון להרע או להסיר אחריות מכתפיהם של העוסקים במלאכה אלא כדי להפסיק, אחת ולתמיד, את ההונאה הגדולה הזו הפוגעת בתלמידים ומותירה אותם ללא כלום בתום 12 שנות הימצאות בבית הספר.
הפרדיגמה המוצעת היא שאין שום אפשרות ריאלית להגיע למצב שבו לכול תלמידי ישראל תהיה תעודת בגרות. הסיבות לכך רבות. ראשית, לא כל התלמידים מסוגלים ללמוד, ודאי לא ברמה הנדרשת כדי לזכות בתעודת הבגרות הנכספת. אין שום מקום בעולם שכל התלמידים מגיעים לאותם הישגים, ולמען האמת אין גם צורך בכך. אין שום מחקר אמפירי המוכיח שתלמידים בעלי תעודת בגרות הצליחו בחייהם טוב יותר מאלה שלא זכו לכך. זו המצאה פוליטית בלבד שנועדה לצרכים פוליטיים ובשום אופן לא כדי לקדם את תלמידי ישראל. זו, ככל הנראה, הרעיון מאחורי הרפורמה שהציע שר החינוך באשר לדיפרנציאציה הנדרשת בקבלת בוגרים למוסדות להשכלה גבוהה: תעודת בגרות או פסיכומטרי, או שניהם יחד. כדי להשלים את המהלך חייב שר החינוך להסיר מעל סדר היום את הטירוף של הגשת כל התלמידים לבחינות בגרות הגורמת נזקים נפשיים, חינוכיים וכלכליים שלא יסולאו בפז. שר החינוך חייב להציע מסלולים אלטרנטיביים למסלול הבגרות לכל ובלבד שתלמידי ישראל, כולם, לא ייפגעו ובעתיד יוכלו למצוא את מקומם בחברה כאזרחים מועילים המקיימים את עצמם בכבוד. מה שקורה כיום הוא ההפך הנכון. הונאה כבר אמרנו.
המערכת מגוננת על עצמה
במחקרה על תלמידי מב"ר (מסלול בגרות רגיל) כותבת החוקרת רווית גבאי כי "בכיתות מב"ר לדוגמה יושבים, לרוב, תלמידים תת-משיגים. תלמיד תת-משיג הוא תלמיד בעל אינטליגנציה בגבולות הנורמה, שמסיבות כאלה ואחרות לא הצליח לפתח כישורי למידה ויש לו קושי באימוץ הרגלי עבודה ולמידה. בנוסף, ישנם בין תלמידי מב"ר גם תלמידים בעלי לקויות למידה שונות (תלמידים כאלה נמצאים בכל סוגי הכיתות). לקות הלמידה איננה, לרוב, הסיבה להימצאותם בכיתת מב"ר, אך לא פעם תלמיד שהוא תת-משיג הוא גם תלמיד בעל לקות למידה כזו או אחרת. לקות למידה היא לקות מולדת. מדובר בקושי בסיסי, מולד, נוירולוגי. הקושי הולך ומתעצם בכניסה לביה"ס, שם מתחיל הילד בעל הלקות להיפגש בדברים שאין הוא מצליח לבצע. התלמיד לקוי הלמידה הוא בעל אינטליגנציה נורמטיבית לא פעם אף מעל הנורמה. תלמיד כזה מתחיל לחוות כישלונות אותם אין הוא יכול להסביר לעצמו; הוא אינו מצליח לכתוב את מה שהוא מבין ואין לו הסבר לכך".
במצב זה המערכת מפעילה מנגנוני הגנה הכרחיים לעצם קיומה, קרי מרמה והונאה כאחת: מתן ציונים סופיים (ציוני מגן) גבוהים ללא כל הלימה בין רמת התלמיד לבין הציון; העלמת עין מבעיות היעדרות חמורות ביותר הנובעות מאותן הבעיות האישיות והאכזבה מההישגים; בעיות משמעת בלתי מטופלות בגלל היעדר שיתוף פעולה הן מצד ההורים והן מצד הרשויות המסרבים להשלים עם המציאות; ומורים מיואשים.
היותו של מדד היחידי להצלחת של בית הספר הוא אחוז הזכאים לתעודת בגרות, תהיה רמתה אשר תהיה, כל המערכת נמצאת במערבולת המעבירה על דעתם מורים, תלמידים, הורים ומנהלי בתי הספר. הלחץ בלתי נסבל. לו הציבור הרחב היה יודע מה מתרחש בין כותלי בתי הספר התיכוניים היה מתפלץ. בגלל הלחץ הפוליטי של ראשי מערכת החינוך המבקשים להוכיח הישגים ושל ראשי הרשויות הרוצים להתפאר בפעילותם, הלימודים התיכוניים הפכו סיוט עבור המורים והתלמידים.
רק מציאת פתרונות הגיוניים שלא יפגעו במי שאינם מסוגלים או רוצים להגיע לתעודת בגרות משמעותית אלא יעזרו להם להיות אזרחים פרודוקטיביים ומועילים לחברה, תפסיק את ההונאה הגדולה.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד