"אנצ'לוטי בבלגן", זעקה הכותרת הראשית ב"אס", למחרת ההפסד הביתי 1:0 לאתלטיקו מדריד. על שער העיתון נמרחה תמונה של המאמן האיטלקי בשיא אומללותו. פנים נפולות, מנסה שלא לשמוע את שריקות הבוז הצורמות בברנבאו. לא רק שהמשחק הזה היווה המשך ישיר ליכולת הרעה של הבלאנקוס בתחילת העונה, הוא גם שם סוף ל-14 שנה ללא ניצחון של הקולצ'ונרוס בדרבי בליגה. הרוחות בריאל סערו. הנשיא פלורנטינו פרס זימן את המאמן לשיחת הסברים על ארוחת ערב. כשהקבוצה שבה להתאמן ביום שני, אנצ'לוטי, עוזרו זינדין זידאן והקפטן איקר קסיאס יזמו שיחה קבוצתית שארכה 50 דקות. דיברו שם בפתיחות על מה לא עובד מקצועית. "טוב להגיד דברים ישירות בפנים", אמר סרחיו ראמוס. "הקבוצה מאוחדת מאי פעם, האווירה בחדר ההלבשה טובה וכולנו מאושרים מהמאמן. התוצאות יבואו".
אסיפת החירום עבדה. מאז הדרבי, ריאל הפסידה פעם אחת בכל המסגרות - בקלאסיקו הקודם - מחקה את הפער, הפכה לפייבוריטית לזכייה באליפות, שייטה לגמר גביע המלך ולרבע גמר ליגת האלופות והכול תוך הצגת כדורגל אטרקטיבי. ואנצ'לוטי הוא דמות המפתח בסיפור ההצלחה. הדרך מעוררת את הכבוד שבה שרד את המשבר מלמדת יותר מכל על האיש. הג'נטלמן הלוחם, המוטיבטור השפוי, הסתגלן הכי גדול בכדורגל העולמי. כמו שעשה במילאן, צ'לסי ופריס סן ז'רמן, אנצ'לוטי שוב הוכיח שאין גדול ממנו מלהתאים את עצמו, מנטאלית וטקטית, לסיטואציה אובייקטיבית. הוא לא יהיה ז'וזה מוריניו או פפ גווארדיולה ולא בטוח שהוא רוצה להיות, אבל הדרך שלו יכולה להביא אותו ואת הבלאנקוס לעונה היסטורית.
לא תמיד הוא היה כזה. סוון גוראן אריקסון, שאימן את אנצ'לוטי ברומא, קרא לו ג'נטלמן ולוחם. "מקצוען שמתעניין בכל דבר וכל הזמן שואל שאלות על טקטיקה", כדברי השבדי. הסקרנות התחדדה עם המעבר למילאן בגיל 28. "היה לו קשה בהתחלה", סיפר לימים אריגו סאקי, מאמנו לשעבר ומורו הרוחני של אנצ'לוטי. "סילביו ברלוסקוני אמר שיש לנו מנצח תזמורת שלא יודע לקרוא תווים. אמרתי לו שאלמד אותו לשיר בתיאום עם התזמורת. כל יום ביקשתי ממנו להגיע שעה לפני האימון עם כמה ילדים מקבוצת הנוער ועברנו על הכול עד שהוא שר בקול מושלם".
בתחילת דרכו כמאמן, אנצ'לוטי הכיר דבר אחד - ה-4-4-2 של סאקי. השיטה המקובעת שלו גרמה לג'אנפרנקו זולה לעזוב את פארמה ולמאמן עצמו לוותר על החתמת רוברטו באג'ו. הראשון שגרם לו לצאת מהקיבעון היה זינדין זידאן שלרגל הבאתו ליובנטוס עבר אנצ'לוטי לשחק עם שלושה בלמים. בהמשך הקריירה, למד המאמן לבצע התאמות טקטיות גם כשהיו שונות מתכניתו המקורית. הוא הגיע למילאן נחוש לשחק בשיטת "עץ חג המולד" (4-3-2-1), אבל ברלוסקוני דרש שני חלוצים. בצ'לסי ניסה תקופה את שיטת היהלום בקישור, אבל נסוג ממנה כדי להשתמש נכון יותר בפרנק למפארד. גם בסן ז'רמן ביצע התאמות כדי לרצות ולהפיק את המקסימום מזלאטן איברהימוביץ' כחלוץ בודד.
בריאל מדריד קרה תהליך דומה. לזכותו של האיטלקי ייאמר שהוא הבין מיד לאן הגיע ומה מצפים ממנו: "המועדון היוקרתי בעולם צריך לנצח תוך הצגת כדורגל ספקטקולרי", אמר עם הצגתו. הוא ירש קבוצה שהייתה רגילה ל-4-2-3-1 של מוריניו, למשחק שמבוסס על התקפות מעבר ועל היכולת האישית הפנומנלית של כריסטיאנו רונאלדו. אנצ'לוטי ביצע את המעבר בשלבים. שמר על השיטה שלא אהובה עליו (על פי כתב "גרדיאן" ג'ונתן ווילסון האיטלקי השתמש בשיטה רק בשלושה אחוז מהמשחקים אותם ניהל לפני הגעתו לברנבאו), אבל ניסה להשתית משחק התקפה עם יותר מסירות. במשחקי ההכנה זה נראה טוב, אבל כשמסוט אוזיל עבר לארסנל וגארת' בייל הגיע פצוע וחסר כושר גופני, החלו חריקות במכונה. ריאל נראתה רע ב-1:2 על בטיס במחזור הפתיחה וב-0:1 בגרנאדה במחזור השני, חילצה נקודה מול ויאריאל (2:2) ונזקקה למתנה מהשופט ב-1:2 על אלצ'ה. ואז הגיע הדרבי.
"אני לא יכול ללכת נגד היכולות של השחקנים שלי ואם אנחנו מוצאים פתרון בשלוש מסירות ולא ב-30 זה מה שנעשה", אמר עוד לפני ההפסד ואחריו זה כבר נראה כמו נסיגה מלאה מעקרונותיו: "אנחנו צריכים להיות מהירים ויותר מדויקים עם יותר תנועה". ב"אס" לגלגו: "המעבר בין הטפה ל'כדורגל ספקטקולרי' ל'שלוש מסירות יספיקו' הושלם", כתב אלברו דה לה רוסה. במדריד נשמעה באותם ימים לא מעט ביקורת כלפי האיטלקי. הבעיות המרכזיות שסומנו: היעדר מקום לחסה וקרבאחל, השוער הראשון, הכושר של בייל, ההבקעות של קארים בנזמה וההעדפה המוגזמת של אסייר יראמנדי על פני לוקה מודריץ'. פחות מחצי שנה לאחר מכן, אנצ'לוטי מצא פתרון לכולן.
במהלך הקריירה שלו אנצ'לוטי למד לא רק לפתוח את הראש אלא גם להקשיב לביקורת. "זה לא נורא כששורקים לך בוז", אמר במהלך העונה. "ספגתי הרבה ביקורות במהלך הקריירה ואני לא זוכר ביקורת רעה. אלו דברים הכרחיים מדי פעם והם עוזרים לגרום לך לעבוד טוב יותר. עד הדרבי ניצחנו שישה משמונה משחקים, אבל אנחנו לא משחקים בטבעיות. תנו לזה זמן ובקרוב השחקנים יתחילו לשחק. אנחנו יכולים לשחק יותר טוב. איבדנו קצת איזון בחלק האחורי. לא הצלחנו לזכות בכדור ולכן לא היינו אפקטיביים בהתקפה". וזה אכן לקח עוד זמן.
ניצנים ראשונים של התייצבות התגלו בראשית נובמבר. הבלאנקוס שספגו 17 שערי ליגה ב-12 המחזורים הראשונים ייצבו את ההגנה וספגו רק עוד תשעה מאז. מקצועית, קרו מספר דברים: השילוב בין פפה לסרחיו ראמוס במרכז ההגנה, החזרה של צ'אבי אלונסו מפציעה הוסיפה בלאנס הגנתי, לוקה מודריץ' לקח את המושכות במרכז המגרש וגם בייל הוכנס לעניינים. אנצ'לוטי סימן מטרות: קודם כל לצמצם את הספיגה הקלה מדי ולאחר שיצר יציבות, החל לשנות בהדרגה את הסגנון. כיום, ריאל השלימה את המעבר ל-4-3-3, כשהשלישייה במרכז המגרש (אלונסו, מודריץ' ודי מריה) משחררת את רונאלדו ובייל ממשימות הגנתיות ונותנת להם יותר חופש פעולה. הרי אם לפני ארבעה חודשים התקשורת ביקרה את החתמת בייל ואת הקרדיט המוגזם לבנזמה, היום מהללים כולם את שלישיית ה-BBC. אנצ'לוטי השלים את המהפך. וקיבל את הקבוצה האטרקטיבית שהקהל רוצה.
הדרך של האיטלקי מעוררת התפעלות יותר מהשינוי בתוצאות ובסגנון. הוא עשה את בשקט, בלי להתלהם ובלי להדליק את חדר ההלבשה ואת התקשורת. הכי רחוק מרכבת ההרים ששמה מוריניו. "לאמן את ריאל זה קל במובן אחד וקשה במובן אחר. זה קל כי יש לך שחקנים כמו כריסטיאנו שמנצחים משחקים לבד גם את השיטה לא עובדת. זה קשה כי צריך להיות לך מה שדרוש כדי להתמודד עם קבוצת שחקנים לא קלה", ניתח שחקן העבר האיטלקי מרקו סימונה. "אנצ'לוטי יודע להתמודד עם אגואים גדולים. אני מעריץ גדול של האישיות של מוריניו, אבל קשה לו לסגת כשפורץ קונפליקט". כאן בדיוק טמון ההבדל. מוריניו הוא טיפוס שתמיד רוצה להיות באור הזרקורים. כשהקבוצה מצליחה, הכוכבים בסגל מתעצבנים שתשומת הלב הולכת למאמן. לעומת זאת בעת משבר, האקסצנטריות של המיוחד מהווה הסחת דעת". בריאל יש הרבה סטארים ואגו ולכן טבעי שמי שיאזן את זה יהיה דמות כריזמטית מחד, אבל נטולת אגו מאידך.
אנצ'לוטי עשה זאת בצורה מושלמת והאישיות הנוחה שלו עזרה לו לצאת מכל מצב. הנה דוגמה מהעבר. בצ'לסי, העוזר ריי ווילקינס פוטר ללא ידיעתו, אבל אנצ'לוטי לא יצא נגד המועדון וקיבל בזרועות פתוחות את פול קלמנט שהמשיך ללכת אחריו עד היום. והנה כמה עדכניות יותר. מוריניו נשחט על היחס לקסיאס, אבל עם אנצ'לוטי אף אחד לא מדבר. בזמן המשבר של ריאל בפתיחת העונה שעברה, הפורטוגלי יצא נגד שחקניו ואמר: "אין לי קבוצה", בעוד האיטלקי שמלכתחילה נדרש לאחד את חדר ההלבשה המפורק, שמר עליו מלוכד גם בעת משבר וגילה במהרה שהשחקנים נותנים לו גב. "למאמן אין חלק. האשמה היא של השחקנים ואנחנו אלה שצריכים להשתפר. אני מרוצה מאנצ'לוטי, הוא אחד המאמנים הטובים שהיו לי", התבטא רונאלדו לאחר הדרבי.
באחת ממסיבות העיתונאים בתחילת העונה נשאל אנצ'לוטי על ההבדל בסיקור התקשורתי בין ספרד למדינות אחרות בהן עבד. האיטלקי הקשיב לשאלה וחייך חיוך רחב: "Finalmente", ענה והנוכחים בחדר צחקו. "סופסוף שאלה על התקשורת. התרבויות שונות, אבל התקשורת בספרד ובאיטליה דומה מאוד. מי שעושה את העבודה שלי מעריך את העיתונות הזו. בספרד ואיטליה עובדים מאוד קשה, כי יש להם עיתונים שעוסקים רק בספורט. לא קל להכין בכל יום עיתון שלם שעוסק רק בכדורגל, כדורגל וכדורגל. יותר מסובך לעבוד כאן מאשר באנגליה. הייתי שמח לקבל הערכה". הדברים הללו משקפים באופן מושלם את מערכת היחסים. אנצ'לוטי מכבד ומקבל כבוד. הוא לא מייצר כותרות, לא מושך אש, לא מחמם את האווירה גם לפני קלאסיקו ומקבל שקט לעשות את העבודה. משעמם? מאוד. מצליח? חד משמעית.
הבלאנקוס נכנסו לחודש מרץ במצב נהדר. אחרי ההפסד בקלאסיקו הראשון הפער בין הקבוצות עמד על שש לטובת ברצלונה. כעת, אם תנצח (ואנצ'לוטי ניצח רק פעם אחת את בארסה בקריירה שלו) ריאל יכולה לפתוח פער שבע נקודות ולהוציא את הקטלאנים ממאבק האליפות. כשמשווים את הנתונים היבשים, מגלים שלקבוצה הנוכחית אחוזי הצלחה גבוהים יותר לעומת העונה הראשונה של מוריניו (83 לעומת 80.7 וממוצע הבקעות של 2.75 לעומת 2.68), אך נמוכים מעונת האליפות (87.7 אחוזי הצלחה ו-3.18 שערים למשחק). אלא שהמבחן יהיה להצליח במקום בו המיוחד נכשל: ליגת האלופות. להגשים את אובססיית 'לה דסימה' אליפות אירופה העשירית ובכך להיכנס להיסטוריה.
"עבדנו שבעה חודשים כדי לבנות את השלד, בנינו את הבית ועכשיו אנחנו צריכים לקשט אותו. אי אפשר לגור בבית בלי כלום בפנים", אמר האיטלקי ושחרר עקיצה לגבי המעמד אליו מוריניו לא הגיע: "המטרה היא להגיע לגמר ליגת האלופות. אובססיה? 'לה דסימה' זו מילה שאתה שומע שוב ושוב והיא מוטיבציה גדולה לכולם". אנצ'לוטי השיג בקריירה כמעט הכול: זכה פעמיים בליגת האלופות עם מילאן, היה אלוף בשלוש מדינות שונות, צ'לסי שלו שזכתה בדאבל מחזיקה בשיא פרמיירליג בהבקעת שערים (103) והפרש שערים (+71), אבל בריאל הוא יכול לעשות משהו שאיש לא עשה. הדסימה תחקוק את שמו בספרי ההיסטוריה ובחדרי חדרים יש מי שמפנטז בברנבאו על טרבל.
אנצ'לוטי הוא מאמן הקבוצות המעוטר ביבשת מלבד מוריניו ופפ גווארדיולה, אבל הוא שונה ממאמני העלית ביבשת. לא מהפכן טקטי כמו גווארדיולה, שערורייתי כמו מוריניו או אפילו צבעוני כמו יורגן קלופ. "המתנה הכי גדולה של אנצ'לוטי כמאמן היא הנחמדות שלו. הוא נואש להצליח, אבל מבין שיש עוד דברים בחיים חוץ מכדורגל", נכתב עליו בעבר. הנחמדות הזו מאבחנת ומייחדת אותו מהאחרים. הוא לא חלק ממשחק השחמט בין מוריניו לגווארדיולה שעוד ימשיכו להחליף קבוצות, להיאבק אחד בשני ולהיכנס אחד לשני לראש במאבק על תואר המאמן הטוב בעולם. אנצ'לוטי חי בשקט שלו ומתוך השקט הזה הוא עומד בפני שיא שאחריו, יוכל לפרוש בשקט לטובת אימון נבחרת. "אני תוהה מי ראוי להיקרא 'המיוחד'", תהה קני דלגליש בטור אישי בנובמבר 2010: "מוריניו, שזכה בכל התארים, אבל מתייחס לרוח המשחק באי נוחות או אנצ'לוטי, שזכה בכל התארים, אבל מסרב להתלונן או לרטון גם כשדברים לא מסתדרים". מה אתם חושבים?
