נושא רמת הכשירות והמוטיבציה של מערך המילואים נדחק לשולי סדר העדיפות הלאומי ולא נלקח בחשבון בדיונים על תקציב הביטחון ובשיח הציבורי, למרות חשיבותו הרבה לביטחונה הלאומי של ישראל. כיום, מרבית המילואימניקים הקרביים מרגישים שהיחס אליהם לא ראוי ולא הוגן, הם אינם מרגישים מוכנים וכשירים לקרב, ותחושה זו מחלחלת ופוגעת בכל הדרגים ובכל הגדודים והיחידות.
אמנם, לאחר שנים של עיוותים והזנחה מצד הדרג המדיני ומהפיקוד הצבאי, נכנס לתוקפו באפריל 2008 "חוק שירות המילואים, התשס"ח 2008", אך חוק זה הוא כמו חבישת פצוע עם פגיעת ראש בתחבושת אישית. לראיה, ממצאים שהוצגו לכנסת בשנת 2012 מצביעים על מגמות של פגיעה בלכידות היחידתית של משרתי דרג א' (מפקדים ולוחמים במילואים); ירידה בשיעור המשרתים הסבורים כי יחידתם כשירה לביצוע משימותיה בחירום; ירידה דרמטית (25%) בשיעור המשרתים הסבורים כי הציוד והאמצעים המסופקים להם במילואים הם במידה מספקת. כמו כן, רק 4% מהמשרתים רואים במדינה גורם שדואג לאינטרסים של משרתי המילואים.
נפוליאון אמר כי במלחמה "הרוח עולה בחשיבותה על החומר פי שלושה", שכן רוח הלחימה נוטה להתערער כאשר הנשק חלוד והמורל נמוך, והרצון העז ביותר הוא חסר תועלת אם הוא מקנן בגוף מת. תהליכים בחברה הישראלית - ביניהם כרסום ביוקרת הצבא ובאתוס הביטחון, התרופפות הקולקטיב הישראלי והעמדת הפרט במרכז - חוללו שינוי לרעה במעמדו של חייל המילואים בחברה. שירות המילואים פוגע גם בפרנסה של חלק גדול מחיילי המילואים, ובמיוחד בפרנסת העצמאים והסטודנטים שבהם. זוהי סוגיה מרכזית, שכן המוטיבציה של חייל המילואים מושפעת במידה רבה ממצבו הכלכלי.
שכחו את הלקח של מלחמת לבנון השנייה
המוטיבציה של החיילים לשרת במילואים מושפעת ממספר מאפיינים (מלבד מרכיבים אידאולוגיים ופוליטיים), החל מתדירות האימונים ואיכותם, הקובעת במידה רבה את יחסו של החייל לשירות המילואים. אימונים הנערכים בתדירות נמוכה פוגעים בכשירות החיילים ומובילים לחוסר אמון שלהם ביחידה, במפקדים, באמצעי הלחימה ובמוכנותם לקרב.
בעיני חייל המילואים - תנאי המגורים, איכות הציוד, איכות המזון ועוד, מעידים על האופן שבו מתייחסים אליו היחידה שלו בפרט, וצה"ל בכלל. תנאי שירות ירודים אינם גורמים נזק מיידי, אך יש בהם כדי לגרום נזקים בטווח הארוך ולפגוע במוטיבציה לשרת.
לאחר מלחמת לבנון השנייה, ורק לתקופה קצרה, כחלק משיקום המערך, עלתה איכות האימונים של כוחות המילואים בכמה דרגות מבחינת רמת הקושי והאינטנסיביות. בהמשך, בשנת 2013 נעצרו אימוני המילואים כמעט לחלוטין (באופן דומה לאמצע העשור שעבר, בימי טרום מלחמת לבנון השנייה). כיום, גם באימונים הספורים המתקיימים, הקצאות התחמושת לאימונים באש חיה הן נמוכות מאוד. התוצאה הכוללת היא פגיעה במקצועיות, ירידה בכשירות ובמיומנות, פגיעה בלכידות החברתית של אנשי היחידות הלוחמות וירידה במוטיבציה לשרת.
חובת צה"ל כלפי חייליו היא לציידם בציוד סביר ולתת להם את האימון המתאים. תקציב הצבא נשלט על ידי הדרג המדיני, ולכן המדינה היא זו שצריכה להגדיר את הסיכונים האסטרטגיים שבהתאם להם צה"ל ייערך, ולתעדף אותם. תעדוף זה דורש התייחסות מצד המדינה לצרכים, למקורות ולשימושים שבהם הצבא בוחר לעשות לצורך תקציבו.
בדיוני התקציב השנתיים, החלק בתקציב שבו מתקיים קיצוץ משמעותי בפועל בשנים האחרונות מגיע מתוך 2.5% מסך תקציב הביטחון נטו המיועדים לימי מילואים (1.4 מיליארד שקלים). מתוכם, תקציב האימונים השנתי המיועד למערך המילואים מקוצץ ראשון. עלות תרגיל אוגדתי מלא מוערכת ב-20 מיליון שקלים, ועלות תרגיל חי"ר מלא מוערכת ב- 7.5 מיליון שקלים. אלה צריכים להיות עוגנים בבניית תקציב הביטחון ובראש סדר העדיפויות.
בדיונים בין האוצר למשרד הביטחון שמטרתם ייעול מערכת הביטחון, שבהם עולה נושא קיצוץ בשכר אנשי הקבע, בהטבות הפנסיוניות ובשיקום (שזינקו ב-20 השנים האחרונות
ב-65%), התוצאה המיושמת בפועל היא דווקא פגיעה וקיצוץ בתקציב מערך המילואים הקרבי. כלומר, על חשבון אלה שאמורים להתייצב בקו החזית בשעת עימות.
הסיבה המרכזית לכך היא שמתייחסים אל מערך המילואים כמובן מאליו, ולא מתוך שיקולים של סדרי עדיפות וראייה אסטרטגית.
הדרג המדיני צריך לקדם וליישם מדיניות המתייחסת לצבא המילואים כאל ראשון בסדר העדיפות, גם על חשבון צרכים אחרים, החל מהטבות פנסיוניות של אנשי הקבע וגמלאי צה"ל ועד פרויקטים טכנולוגיים. יש לשמר ולמצב את מערך המילואים כבנוי על מודל מקצועי, תוך הקפדה על תגמול כספי ראוי ומתן מענה תקציבי הנדרש לאימון מערך המילואים. בשנים האחרונות, ההתמודדות של חיילי המילואים היא מורכבת יותר, ולכן נדרשת הכרה של המדינה ותגמול בהתאם.
ברמה הצבאית, יש צורך בשיקום תוכנית האימונים והמוכנות של מערך המילואים הקרבי. יש להשקיע בכשירותו האישית של לוחם המילואים. גיוון ויצירתיות בהכנת האימונים: מקצועיות על חשבון חובבנות באימונים; השוואת האמצעים לצבא הסדיר; ההתייחסות המקצועית למשרתי המילואים כאל מיומנים בתפקידים מוגדרים ללחימה ולדרגים תומכי לחימה, כולל הצטיידות בציוד, צריכה להיות שוות ערך למערך הסדיר.
יחידה צבאית במילואים צריכה להתאמן באינטנסיביות ובאופן סדיר, פעם בשנה לפחות. הכשרה, שימור ופיתוח מיומנות יובילו למיצוב מקצועי של "לוחם במילואים" והכרה בחשיבותו בחברה הישראלית בכלל, ובצבא ובפרט. מתוך ראייה כי מערך המילואים מהווה עומק אסטרטגי צבאי בהווה ובעתיד, על הדרג המדיני והצבאי לסלול דרך לקו החזית כך שבשעת עימות - מערך המילואים יתייצב חמוש, נכון וחזק אל מול המאכלת הבאה לכלותנו, ויוכל לה.
הכותב הוא חוקר בתכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. המאמר נכתב כחלק מפרויקט "מכתב פתוח לראש הממשלה". תוצרי הפרויקט יוצגו בכנס השנתי של ה-INSS שיתקיים ב-29 בינואר.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il